בשנה בה הכלכלה הישראלית סבלה משיעורי אבטלה גבוהים, גם ההיי-טק הישראלי ספג פגיעה ופיטורי עובדים – אולם בהיקפים מצומצמים בהשוואה לשאר המשק ובעיקר בקרב בעלי המשכורות הנמוכות. על אף הפיטורים, סך השכירים בענף גדל בשנה זו ב-4%, בהשוואה לעלייה של כ-7-8% בכל אחת מהשנתיים שקדמו למשבר. על רקע שיעור האבטלה הגבוה עקב הקורונה בכלל המשק, שהוביל לירידה בהשתתפות בשוק העבודה, עלה חלקם היחסי של עובדי ההיי-טק מכלל המועסקים במשק. בשנת 2020, מספר העובדים בתחום ההיי-טק עמד על 334,619 שכירים, אשר היוו כ- 9.8% מכלל השכירים במשק. בסך הכל שיעור המועסקים בהיי-טק צמח בעשור האחרון מכ-7.6% לכ-10%.
מבחינת תמהיל המועסקים בהיי-טק, גם השנה נמשכה מגמת העלייה בשיעור השכירים בענפי השירותים בשירותי תוכנה, מחקר ופיתוח, במקביל למגמת ירידה בשיעור השכירים בענפי תעשיית ההיי-טק, העוסקים בייצור תרופות, אלקטרו-אופטיקה ועוד. למעשה, החל משנת 2011, שיעור העובדים בענפי השירותים עולה על שיעור העובדים בענפי התעשייה, ופער זה ממשיך להתרחב לאורך השנים.
מגמה זו משמעותית בכל הנוגע למגוון התעסוקה בהיי-טק. כאשר נבחנים מאפייני העובדים בחברות השונות עולה כי ענפי תעשיית ההיי-טק מעסיקים יותר עובדים בעלי הכשרה שאינה בהכרח טכנולוגית, כגון שיווק, כספים כוח אדם וכיו”ב, על כל עובד ליבה טכנולוגי בהשוואה לענפי שירותי ההיי-טק. כלומר, חברות תעשיית ההיי-טק ממנפות בצורה טובה יותר, מבחינה משקית, את עובדי המו”פ ומרחיבות את מעגל התעסוקה בפריון גבוה. בהתאם לכך, גם שכרם של העובדים שאינם בעלי מקצועות טכנולוגיים בחברות אלה גבוה יותר מאשר אילו היו עובדים בענפים פחות עתירי טכנולוגיה ובעלי קניין רוחני נמוך יותר. עם זאת, יחס עובדי המעטפת לעובדים במקצועות הטכנולוגיים בענפי התעשייה נמצא בירידה בשנים האחרונות: מיחס של שני עובדי מעטפת לכל עובד טכנולוגי בשנת 2014 ליחס של 1.46 נכון לשנת 1.2019 המשמעות של שתי מגמות אלה, הירידה בחלקן של חברות תעשיית ההיי-טק בענף והירידה ביחס עובדי המעטפת לעובדי ליבה בחברות אלה, היא ירידה מתמשכת לאורך השנים בשיעור השכירים בהיי-טק שתחום התמחותם אינו טכנולוגי. ירידה זו, מכ-50% בשנת 2005 לכ-40% בשנת 2019 , מחזקת את תפיסת ההיי-טק כ”מועדון סגור”.
לצד העלייה במספר המועסקים בהיי-טק בעקבות משבר הקורונה, עלה מספר מקבלי דמי האבטלה בענף באופן חד, ובעיקר בקרב משתכרים במשכורות נמוכות יחסית לענף. שיעור מקבלי דמי האבטלה שהיו מועסקים בענפי ההיי-טק זינק מ-2% בינואר 2020 , לפני פרוץ המשבר, לשיא של קרוב ל-14% במהלך הסגר הראשון. במהלך שנת הקורונה, שיעור מקבלי דמי האבטלה בהיי-טק נותר בממוצע כ-10%. זהו שיעור גבוה משמעותית ביחס לשנים עברו, ונכון לאפריל 2021, נתון זה עומד על 8.2% . אך, לאורך 2020, שיעור מקבלי דמי האבטלה בהיי-טק נותר נמוך משמעותית ביחס ליתר ענפי המשק, בהם שיעור מקבלי דמי האבטלה היה במהלך הסגר הראשון מעל 2.25% כפי שניכר מהתרשים בעמוד הבא, שיעור מקבלי דמי האבטלה בהיי-טק עלה בכל אחד מהסגרים שהוטלו על המשק – בחודשים מרץ, ספטמבר וינואר.
כפי שעולה מהתרשים זה, פילוח מקבלי דמי האבטלה בענף ההיי-טק לפי רמת השכר מעלה כי עיקר הפגיעה בכוח האדם התרכזה בעובדים המשתכרים במשכורות נמוכות באופן יחסי לענף ההיי-טק, דהיינו מתחת לשכר חודשי של 15,000 שקלים בחודש. לפיכך, ניתן להסיק כי עיקר הפגיעה התעסוקתית בהיי-טק התרכזה בעובדים צעירים )”ג’וניורים”( ובעובדי מעטפת, המרוויחים בהכללה שכר נמוך מהממוצע בענף, שעמד על 25,300 שקלים, בשנת 2020. נראה כי במשבר זה, עובדים ותיקים במקצועות הטכנולוגיים נפגעו תעסוקתית בצורה מועטה באופן יחסי לחומרת המשבר הכלכלי. בנוסף לכך, בדיקת הרשות העלתה כי שיעור מקבלי דמי האבטלה בחברות היי-טק בענפי התעשייה נמוך ביחס לחלקם בהיי-טק.
בשנה האחרונה, השכר הממוצע בכלל המשק עלה בשבעה אחוזים, עקב שיעורי האבטלה הגבוהים של עובדים משתכרים משכורות נמוכות. בהיי-טק חלה עלייה של 6% בשכר הממוצע ב-2020, מכ-24 אלף שקלים בחודש בממוצע בשנת 2019 ל-25.3 אלף שקלים בממוצע בשנת 4.2020 סביר כי חלק מהעלייה בשכר הממוצע בהיי-טק נובעת גם היא משיעור פיטורים גבוה של עובדים במשכורות נמוכות יחסית להיי-טק.
התמונה המצטיירת מסקירת המגמות ארוכות הטווח, שהועצמו על ידי משבר הקורונה, מדגישה את חשיבות התמיכה ביצירת חברות שלמות בענף ההיי-טק. חברות אלה מאפשרות לעובדים נוספים, שאינם בהכרח בעלי הכשרה טכנולוגית גבוהה המתאימה לליבת ההיי-טק, להיכנס לענף, ובכך להגדיל הן את הפריון הכללי במשק והן את תקבולי המיסים, כפי שיוצג בהמשך.
ההיי-טקיסטים הישראלים: עדיין תל אביבים, כבר פחות צעירים
ההיי-טק הישראלי ממשיך לשמור על מעמדו כמעגל הומוגני וסגור יחסית, ובחלקו הארי מבוסס על גברים יהודים שאינם חרדים. מנתוני הלמ”ס עולה כי כ-98% מעובדי ההיי-טק בישראל הם יהודים (1.9% ערבים), מתוכם 3.4% חרדים.5 כמו כן, תעשייה זו מאופיינת בשיעור גברים גבוה במיוחד מכלל המועסקים בתחום – שני שלישים מהמועסקים בענף.6 ביחס לפריסה הגיאוגרפית, מרבית התעסוקה בתחום ההיי-טק מרוכזת במרכז הארץ. מנתוני זרוע העבודה במשרד הרווחה7 עולה כי 61% מעובדי תעשיית ההיי-טק מתגוררים במרכז הארץ, על אף שכלל השכירים במטרופולין תל אביב מהווים רק 45% מכוח העבודה.8 לעומת זאת, 11% מעובדי ההיי-טק עובדים באזור הצפון, כאשר 15% מהמועסקים בכלל המשק עובדים בצפון, ו 6%- בלבד בירושלים, על אף שחלקם היחסי בשוק העבודה הוא 9% .
בניגוד לתפיסה של ההיי-טק כענף צעיר, בו המועסקים נפלטים ממעגל העבודה עם הגיעם לגיל 45, בעשרים השנים האחרונות נרשמה עלייה עקבית בממוצע הגילים ותהליך ההתבגרות בהיי-טק מתבטא גם בגיל העובדים. למעשה, הענף מאופיין כיום בממוצע גילים העולה במעט על גיל העבודה הממוצע במשק.
נכון לשנת 2019 ממוצע הגילאים בהיי-טק עמד על 40.1, בעוד שממוצע גיל העבודה במשק היה 39.6. בתחילת המילניום נראתה ירידה חדה בגיל הממוצע בהיי-טק, מ-37.5 ב-1999 ל-36 ב-2000, לאור כניסת צעירים רבים לתחום. אך, כאמור, בשני העשורים האחרונים נראתה עלייה מתמדת בגיל העובדים. גיל הכניסה הממוצע המוערך של עובדים חדשים בהיי-טק נע בין 27 ל-9.31 פערים מגדריים בולטים גם בהבדלי הגיל הממוצע בענף: נכון לשנת 2019, ממוצע גיל הגברים בתעשייה היה 41.1, לעומת ממוצע גיל הנשים בשנה זו שעמד על 10.37.7 בכלל המשק גיל הגברים הממוצע גבוה מגיל הנשים הממוצע. הבדל זה נובע, ככל הנראה, מהפער בגיל הפרישה בין גברים לנשים. אך פער ממוצע הגילים בכלל המשק, שעומד על 1.78, נמוך מפער הגילים הרחב בהיי-טק, העומד על 3.4 שנים.11
עובדי ההיי-טק אחראים לרבע מתקבולי מס ההכנסה בישראל
אחת המגמות המרכזיות בהיי-טק הישראלי בשנים האחרונות היא התמתנות בקצב פתיחת מרכזי פיתוח רב-לאומיים חדשים בישראל. בעוד שבשנת 2015 נפתחו בישראל 46 מרכזי פיתוח בינלאומיים חדשים, בשנת 2019 נפתחו 23 מרכזי פיתוח חדשים וב-2020 נפתחו ארבעה בלבד. מגמה זו משקפת את הירידה במספר עסקאות המיזוגים ורכישות של סטארט-אפים ישראלים והעלייה במספר ההנפקות הראשוניות של חברות ישראליות בבורסה, שעליה הורחב בפרק הקודם. זאת היות ורוב מרכזי הפיתוח הרב-לאומיים בישראל הוקמו בעקבות רכישת חברת הזנק מקומית על ידי תאגיד בינלאומי.
העלייה החדה במספר מרכזי הפיתוח הפועלים בישראל בעשור האחרון, כפי שעולה מהתרשים מעלה, תאמה באופן יחסי לגידול במספר העובדים בהיי-טק בשנים האחרונות. לאור זאת, שיעור העובדים במרכזי הפיתוח מכלל עובדי ההיי-טק נותר יציב מ-2013 ברמה של כ-20% מסך העובדים לאורך השנים. נכון לשנת 2018, הועסקו 57 אלף עובדים במרכזי הפיתוח הבינלאומיים, מתוכם 36 אלף עבדו במקצועות טכנולוגיים.12 לאור התמתנות קצב פתיחת מרכזי הפיתוח בישראל, כחלק מהתבגרות תעשיית ההיי-טק הישראלית, כפי שתוארה בפרק הראשון בדו”ח, ייתכן וחלקם היחסי של העובדים בחברות בבעלות ישראלית מכלל המועסקים בענף ילך ויגדל בשנים הקרובות.
לצד זאת, לפי דו”ח הון אנושי בתעשיית ההייטק 2020 של SNC ורשות החדשנות, מרכזי הפיתוח הרב-לאומיים הפועלים בישראל הפגינו יציבות גבוהה יותר למשבר הקורונה ביחס לחברות מקומיות, ובכך היוו עוגן תעסוקתי יציב באופן יחסי לחברות מקומיות בעת המשבר. מדו”ח זה אף עולה שמרכזי הפיתוח הרב-לאומיים ניצלו את המשבר כדי להשביח את כוח האדם על ידי החלפת כוח אדם טכנולוגי פחות מנוסה, עם ניסיון כולל של עד שנתיים, בעובדים טכנולוגיים מנוסים. כתמונת ראי לחברות הרב-לאומיות, חברות הזנק מקומיות נאלצו לפטר עובדים טכנולוגיים מנוסים, לאור פגיעתן הקשה מהמשבר.
התמתנות קצב פתיחת מרכזי הפיתוח הרב-לאומיים בישראל מעלה את השאלה האם מרכזי המו”פ הגיעו לתקרת הצמיחה שלהם בישראל, והאם יש צורך לבחון מחדש את מדיניות תמריצי המיסוי הממשלתיים למרכזי המו”פ. התשובה לכך צריכה להתחשב בעלויות השכר, בירידה בעסקאות מיזוגים ובעלייה בכמות ההנפקות של חברות ישראליות, כפי שתוארו בפרק 1. תשובה זו תלויה בשני גורמים עיקריים: שיעור הכנסות המדינה ממיסים מהענף לצד התרומה לצמיחת האקו-סיסטם הישראלי.
ככלל, חשיבותו של ענף ההיי-טק להכנסות המדינה גבוהה מאוד. השכר הממוצע בהיי-טק גבוה יותר מפי שניים מהשכר הממוצע במשק. על פי ניתוח של המועצה הלאומית לכלכלה, בשנת 2018 השכר החודשי הממוצע בחברה בבעלות זרה היה גבוה בכ-50% ביחס לשכר הממוצע בחברה מקומית ועמד על כ-32,500 שקלים לעומת 21,700 שקלים. יש לציין כי חלק מהפער נובע מתמהיל המועסקים בחברה, אשר בחברות זרות נוטה יותר למשרות פיתוח המאופיינות בשכר גבוה יותר. 14,13
בהתאם לכך, חלקם היחסי של עובדי ההיי-טק מכלל מס ההכנסה שנגבה בישראל גבוה: בשנת 2018 שיעור העובדים בכלל ההיי-טק עמד על 8.65% מכלל המועסקים, אך היווה 24% מסך תשלומי מס ההכנסה במשק בכלל. כלומר, ההיי-טקיסטים אחראים לתשלום מס הכנסה הגדול כמעט פי שלושה מגודלם היחסי. בתוך כך, עובדי ההיי-טק בחברות הרב-לאומיות היוו 1.47% מכלל המועסקים במשק ב-2018, ושילמו 8.3% מסך תשלומי מס ההכנסה במשק – כלומר כמעט פי שישה מחלקם באוכלוסייה, ופי 1.8 מחלקם היחסי מכלל עובדי ההיי-טק.
ביחס למס החברות הנגבה מחברות ההיי-טק, הרי שהוא אמנם מהווה נדבך משמעותי בהכנסות המדינה, אך בשיעור נמוך יותר ביחס למס ההכנסה מעובדי ההיי-טק, ונאמד בשיעור הדומה לחלקו של ענף ההייטק מהתמ”ג, כלומר כ-15.15% השפעתן של חברות בינלאומיות על האקו-סיסטם המקומי היא מעורבת. מחד גיסא, כפי שצוין בפרק הקודם, חשיבות מרכזי הפיתוח טמונה בכך שהם מאפשרים עבודה בחזית הידע והטכנולוגיה העולמית וחושפים את העובדים הישראלים למתודולוגיות ניהול בינלאומיות מתקדמות. מאידך גיסא, מרכזי הפיתוח הרב-לאומיים מעסיקים עובדים רבים בעלי מיומנות טכנולוגית גבוהה, בעוד שבשוק עובדי ההיי-טק הישראלי קיים מחסור כרוני בעובדים מסוג זה. תעשיית ההיי-טק הישראלית מתבגרת, והולכת וצומחת כמות החברות בבעלות מקומית הפועלות בה. אם ההאטה בקצב פתיחת מרכזי הפיתוח החדשים אכן תימשך, החברות המקומיות יוכלו להנות מכך, ועובדי טכנולוגיה מיומנים ומוכשרים ישתלבו בעבודתם בחברות ישראליות, ובכך יתרמו לצמיחתן והפיכתן לחברות מקומיות שלמות. כך יתרחב מעגל התעסוקה בפריון גבוה, גם בקרב עובדי מעטפת שאינם עוסקים בליבה הטכנולוגית, ואלה ישלמו מס הכנסה בשיעורים גבוהים.
הקורונה הפכה את ההיי-טק לענף פחות ידידותי לנשים ולחסרי הניסיון
אחד החסמים המרכזיים להתרחבות תעשיית ההיי-טק הישראלית, שעמד במרכז השיח בעשור האחרון, הוא מחסור מתמיד בעובדים טכנולוגיים מנוסים. דו”ח מבקר המדינה ממרץ 2021 כינה את הביקוש הגבוה לעובדים טכנולוגיים כ״מחסור כרוני בעובדים מיומנים בתעשיית ההיי-טק בישראל״, והגדיר אותו כ”איום אסטרטגי על מגזר הטכנולוגיה בפרט ועל המשק הישראלי בכלל”.16 תעשיית ההיי-טק הישראלית מתמודדת עם אתגרים נוספים בתחום ההון האנושי. אתגרים אלה, אשר התעצמו במהלך השנה האחרונה על רקע משבר הקורונה, קשורים למעגל המצומצם המרכיב את ההיי-טק הישראלי, שכולל ברובו גברים יהודים שאינם חרדים ושיש בו ייצוג חסר של נשים ומיעוטים. כמו כן, השנה החמיר הקושי בגיוס והעסקת עובדים צעירים ללא ניסיון מעשי )ג׳וניורים(. עם זאת, עוד מוקדם להעריך את עוצמת הפגיעה המשויכת למשבר הקורונה. סוגיה נוספת שעשויה להשפיע בעתיד הקרוב על הביקוש לעובדים ישראלים, על ידי חברות רב-לאומיות ומקומיות כאחת, היא התחזקות השקל ביחס לדולר הגורמת לעלייה בהוצאה של חברות הנובעת מהתייקרות המשכורות של העובדים הישראלים.
בשנה האחרונה, על אף משבר הקורונה, הביקוש לעובדים טכנולוגיים נותר גבוה. נכון לינואר 2021, הביקוש לכוח אדם במקצועות ההיי-טק עומד על 9,106 משרות פנויות לעובדים טכנולוגיים, לעומת 9,368 משרות פנויות בתחום בינואר 18,17.2020 לשם השוואה, בכלל המשק היו 60.5 אלף משרות פנויות בינואר 2021, לעומת 99 אלף משרות פנויות בינואר 2020 . לפי דו”ח ההון האנושי, שנת הקורונה אמנם הובילה לירידה מסוימת בביקוש לעובדים טכנולוגיים אך אלו עדיין נמצאים במחסור חמור. כך, בעוד שבשנת 2019, הערכת הביקוש לעובדים טכנולוגיים עמדה על 18,500 איש, בדצמבר 2020 מספר העובדים הטכנולוגיים החסרים מוערך בכ-19.13,000 המחסור בעובדים נשמר מכיוון שרוב מפוטרי ההיי-טק היו ברמות השכר הנמוכות, קרי חסרי ניסיון או במקצועות שאינם טכנולוגיים, ואילו הביקוש הגבוה הוא לעובדים מנוסים במקצועות הטכנולוגיים. ייתכן כי מגמה זו העמיקה נוכח מגבלות הקורונה, לרבות המעבר לעבודה מהבית, אשר הקשתה משמעותית על גיוס ורתימת עובדים חדשים וחסרי ניסיון.
כאמור, עוד מוקדם להעריך את ההשפעות ארוכות הטווח של שנת הקורונה על מצבן של הנשים והשוויון המגדרי בשוק העבודה בכלל, ועל הנשים המועסקות בהיי-טק בפרט. על פי מחקר שבוצע באגף הכלכלנית הראשית במשרד האוצר אמנם לא נרשמה הרעה בפערי התעסוקה בין גברים לנשים בתקופת הקורונה בממוצע, אך כן נרשמו פערים בתקופת הסגרים. 20 כך למשל, בסגר השני שהוטל בספטמבר 2020 נרשמו 94,000 דורשי עבודה חדשים בשל חל”ת שני או יותר, מהם 63% נשים.21 אחת הסיבות העיקריות לכך היא היעדרן של מסגרות חינוכיות לילדים שהעצימו את פערי התפקידים המגדריים וביצוע עבודות שקופות על ידי נשים סביב טיפול בילדים. 22 הפגיעה התעסוקתית בנשים אינה תופעה מקומית בלבד,
אלא תופעה אוניברסלית. בספטמבר 2020 פרסמו Lean In ו-McKinsey סקר לפיו שני מיליון נשים בארצות הברית שוקלות לצאת לחל״ת או לעזוב את עבודתן בעקבות הקורונה.23 ההשפעה החזקה ביותר נראתה בקרב נשים שיש להן ילדים מתחת לגיל 10 . רק 23% מהנשים הללו דיווחו שהן שוקלות לעזוב את שוק העבודה עקב הקורונה. המשמעויות ארוכות הטווח חמורות, מכיוון שמצב זה יגרום לכך שפחות נשים יתקדמו לעמדות הנהלה ושהפערים המגדריים בשוק העבודה יגדלו.
על אף שלא נראתה בשנה האחרונה צניחה משמעותית במספר הנשים השכירות בהיי-טק, בשנת 2020 המשיכה לבלוט בעיית תת-הייצוג הנשי בהייטק הישראלי, שהיוותה אתגר משמעותי לתעשייה עוד לפני משבר הקורונה. ההיי-טק הישראלי מאופיין ברוב גברי בכלל, ובפערים מגדריים משמעותיים במקצועות הטכנולוגיים בפרט. נכון לשנת 2020, נשים היוו בסך הכל 34% ממספר השכירים והשכירות בתעשיית ההיי-טק הישראלית, בשיעור הנותר כמעט קבוע לאורך שני עשורים. כראיה, בעוד שמספר הגברים המועסקים בהיי-טק עלה בשנה האחרונה בעשרת אלפים עובדים, מספר הנשים בענף עלה בשלושת אלפים עובדות בלבד.24
נכון לשנת 2019, נשים היוו רק 28% מכלל בעלי המקצועות הטכנולוגיים בהיי-טק, שיעור הנמוך אף מחלקן היחסי בענף. 25 כמו כן, בשנה זו פחות מחצי מהנשים המועסקות בהיי-טק עבדו במקצועות טכנולוגיים, בניגוד ל-65.6% מהגברים.26 אף שמספר הנשים במקצועות הטכנולוגיים בהיי-טק נמצא במגמת עלייה מתמשכת החל מ-2013, הפערים המגדריים בענף רחוקים מסגירה. יתר על כן, גם בתחום היזמות קיימים פערים גדולים למדי: לפי SNC, רק כאחת מכל עשרה יזמים שהקימו חברת הזנק ב-2020 היא אישה – שיעור שלא השתנה כמעט בשנים האחרונות.27 יחס דומה משתקף במספר המנכ”ליות של חברות היי-טק בישראל.28
אחד מכל ארבעה סטודנטים בישראל לומד מקצוע טכנולוגי. איך ייראה עתיד הענף?
בחינה של עתודת ההיי-טקיסטים, המושפעת ממספר הסטודנטים במקצועות ההיי-טק, מראה בשנים האחרונות עלייה משמעותית במספר הרוכשים השכלה גבוהה במקצועות טכנולוגיים. בשנת לימודים זו, תשפ”א, 18.4% מכלל הסטודנטים לתואר ראשון לומדים תואר בהנדסה – מסלול הלימודים הנלמד ביותר בישראל. כמו כן, בתוך עשור הוכפל מספר הסטודנטים הלומדים מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב; מספרם עלה מ-9,122 סטודנטים במקצועות אלו בשנת 2010 ל-18,243 סטודנטים בשנת הלימודים הנוכחית. כלומר, נכון לשנת 2020, אחד מכל ארבעה סטודנטים בישראל לומד בתואר הראשון מקצוע טכנולוגי כהנדסה או מדעי המחשב. זאת ועוד, אחד מכל שלושה סטודנטים בישראל לומד כיום תואר ראשון במקצוע מדעי (STEM),29 עלייה מ-22% בשנת 30.1995
בתוך כך, מאז 2010 הוכפל ביותר מפי שניים גם מספרן של הסטודנטיות הלומדות תואר ראשון במדעי המחשב, לרבות מתמטיקה וסטטיסטיקה, מ-2,622 ב-2010 ל-6,144 בשנת 2019. גידול משמעותי נרשם גם במספר הנשים הפונות ללימודי הנדסה, מ-8,581 בשנת 2010 ל-12,241 בשנת 2020. בסך הכל, מספר הנשים הלומדות בתואר ראשון במקצועות מדעיים בשנת 2020 עומד על כ-23 אלף. עם זאת, נכון לשנת 2020, שיעור הנשים מכלל הסטודנטים לתארים מדעיים בכלל עומד על 36% , וכ-33% בלבד במדעי המחשב והנדסה.31 כלומר, העלייה במספר הסטודנטיות במקצועות המדעיים עומדת בקנה אחד עם העלייה הכללית במספר הסטודנטים במקצועות הללו. ייתכן כי נובע מכך ששיעור הנשים בענף בהיי-טק צפוי להישאר יציב בשיעור של כשליש גם בשנים הקרובות.
על אף העלייה המתמשכת והמשמעותית במספר הסטודנטים במקצועות הטכנולוגיים בשנים האחרונות, דו”ח מבקר המדינה, שפורסם במרץ 2021 , מתריע מפני שני חסמים מרכזיים להגדלת מספר הבוגרים באוניברסיטאות במקצועות ההיי-טק לאורך זמן: 1. מחסור בסגל אקדמי בכיר בפקולטות של מקצועות ההיי-טק בכלל, ובפרט סגל אקדמי במדעי המחשב. 2. שיעור נשירה גבוה של סטודנטים ממקצועות אלה.32 על פי הדו”ח, 22% מהסטודנטים שהתחילו את לימודיהם בתואר מדעי המחשב באוניברסיטאות לא סיימו את לימודיהם בתוך שש שנים. ייתכן שהנשירה והעיכוב מוסברים בחלקם בהשתלבות סטודנטים בעבודה בתעשייה במהלך התואר, במשרת סטודנט או במשרה מלאה בזכות ניסיון טכנולוגי בשירות הצבאי. בנוסף, 20% מהסטודנטים שהתחילו לימודי מקצוע זה סיימו לבסוף תואר במקצוע אחר 33 לפיכך, ייתכן שחלק מהסטודנטים שעמדו בדרישות הסף הגבוהות ללימוד מקצועות ההיי-טק באוניברסיטאות לא ישתלבו בענף ההיי-טק, או לפחות בעבודה המחייבת תואר אקדמי בתחום. המשמעות היא שפוטנציאל ההון האנושי המתאים לתעשיית ההיי-טק אינו מנוצל במלואו, כפי שמציינת גם הכלכלנית הראשית במשרד האוצר.34
בשנת 2030 צפויים לצאת לשוק העבודה בין 20 ל 30- אלף בוגרי מקצועות ההייטק – ובעיית הג׳וניורים צפויה להחריף
לאור העלייה המתמשכת במספר הסטודנטים הלומדים מקצועות מדעיים, עתידים להצטרף לענף ההיי-טק בכל שנה עשרות אלפי עובדים צעירים שרכשו הכשרה אקדמית טכנולוגית, אך בעלי ניסיון מוגבל, אם בכלל. אם שליש מהסטודנטים בישראל ימשיכו לפנות למקצועות מדעיים, בשנת 2030 יצטרפו לתעשיית ההיי-טק כ-20 אלף עובדים בעלי ניסיון מוגבל, בהשוואה לכ-15 אלף כיום. יתר על כן, במידה ושיעור הסטודנטים במקצועות ההיי-טק האקדמיים יגיע ל-40% בשנת 2030, בהתאם ליעד החלטת הממשלה,35 אזי בשנה זו יצטרפו לענף למעלה מ-25 אלף עובדים חדשים. לפיכך, היצע העובדים הטכנולוגיים הצעירים בהיי-טק צפוי לגדול משמעותית בשנים הקרובות ועשוי לשנות את דפוסי ההעסקה והתעסוקה בענף, כמו ירידה במעבר רצוני בין משרות ואף ירידה פוטנציאלית במשכורות בתחום.
העלייה המשמעותית הצפויה במספר העובדים הצעירים ללא ניסיון תעסוקתי, שיצאו בשנים הקרובות לשוק העבודה, עתידה להחריף את בעיית הג’וניורים, אשר מהווים כיום כ-11% בלבד ממצבת העובדים בענף. 37 לכן, קיים צורך משמעותי ובעל דחיפות גבוהה לתת מענה לקשיי גיוס העובדים הצעירים בתעשיית ההיי-טק. כדי להתמודד עם הבעיה, כך שהבוגרים הטריים לא יישארו מחוסרי עבודה, המעסיקים בהיי- טק, ובהם גם הסטארט-אפים הישראלים המתבגרים, יידרשו לפתח ערוצים לקליטת והכשרת עובדים ללא ניסיון. כיום החברות מעוניינות בעובדים מנוסים וחלק גדול מהן לא ערוך להכשרת עובדים צעירים. ברקע לבעיית הג׳וניורים נמצא גם השקל החזק שמביא להתייקרות בעלויות של כלל עובדי ההיי-טק – אך הופך את הג׳וניורים הישראלים ליקרים במיוחד בהשוואה לשווקים שאליהם חברות מעבירות עבודות פיתוח במיקור חוץ. לאורך זמן, ייתכן ששכר העובדים ״יתוקן״ על ידי השוק וירד, כך שתהיה הלימה טובה יותר בין הביקוש של החברות לעובדים לא מנוסים לבין מספר הבוגרים החדשים שיצאו מהאקדמיה בשנים הקרובות.
כיום, רשות החדשנות מפעילה מסלולי הכשרה ייעודיים לעובדים בהיי-טק, הכוללים כחלק מהתוכנית גם דגש על השמה בחברות של העובדים שעברו הכשרה. כמו כן, מוצע לבחון עידוד תוכניות התמחות ומשרות סטודנט בחברות שונות בענף במסגרת הלימודים האקדמיים. לאור החשיבות המשקית הגדולה ביצירת מקומות עבודה בשכר גבוה ושיפור הדיגיטיזציה במגזר הציבורי, יש מקום לבחון אפשרויות נוספות שמטרתן לרתום את המשרות ההתחלתיות שמציע המגזר הציבורי. מהלכים אלה ייצרו רווח כפול – יצירת הזדמנות לעובדים לרכוש ניסיון, שיפור השירות הדיגיטלי לאזרח ושיפור היעילות במשרדי הממשלה שיקלטו לשורותיהם עובדים בעלי השכלה איכותית.
לקריאה נוספת: המענה הממשלתי לאבטלת הקורונה: השקעות של 145 מיליון שקלים בהכשרות להיי-טק