מים, סיד ומאבק בפחמן

בעולם שבו כל טון CO₂ נספר, CarbonBlue מציעה הסתכלות אחרת על סיד, מים ושיתופי פעולה תעשייתיים. במקום לבנות מסננים לארובות, היא מתחברת למים בתשתיות קיימות, שואבת מתוכם ישירות את הפחמן הדו-חמצני והופכת תעשיות מזהמות לשותפות בשיקום אקלימי

ההתמודדות עם משבר האקלים אינה עוסקת רק באנרגיה מתחדשת. היא כוללת גם את השאלה איך נפחית את ריכוזי הפחמן שכבר נמצאים באטמוספירה. מדי שנה נפלטים לאוויר מעל 35 מיליארד טון CO₂, מרביתם משריפת דלקים פוסיליים, תהליכי ייצור תעשייתיים ובנייה. הפתרונות הקיימים להפחתת הפחמן הדו חמצני, כמו הסרת פחמן מהאוויר או הוצאתו מהאטמוספירה בדרכים אחרות (Carbon Dioxide Removal), דורשים לרוב כמויות עצומות של אנרגיה ומתקנים יקרים, ולעיתים מתקשים להשתלב בשטח קיים.

CarbonBlue מציעה דרך עוקפת, המבוססת על תהליך מעגלי, ישיר וחדשני: להשתמש בתשתיות מים קיימות ולנצל את הממשק בין מים לאוויר כדי לספוח את הפחמן הדו-חמצני, בלי הצורך להקים מתקנים יעודיים עתירי אנרגיה ותקציב. בטכנולוגיה הייחודית שפיתחה החברה, הפחמן שבמים נקשר לסיד ושוקע כחומר מוצק שניתן לאסוף ולהטמין, או להשתמש בו בתעשייה. המים דלי הפחמן חוזרים לסביבה וסופחים פחמן דו חמצני נוסף מהאטמוספירה. כך, קרבון בלו גם מפחיתה את ריכוזי הפחמן בסביבה ומייצרת ערך סביבתי, וגם מיצירת תועלת כלכלית.

מאחורי CarbonBlue עומדים שני יזמים: עידו צור, עם רקע בניהול פרויקטים רחבי היקף במערכת הביטחון, וד"ר דן דבירי, פיזיקאי. יחד חיפשו השניים, לדברי צור, "דרכים להצטרף למהפכה האקולוגית הנחוצה כל כך, כדי שנוכל להמשיך לחיות כאן בצורה טובה". צור טוען כי פתרונות בעולם הקיימוּת דורשים יכולת התמודדות עם בעיות מערכתיות מורכבות, עם אילוצים רבים, חשיבה רחבה, הסתכלות לטווח ארוך והבנה שהפיתוח הוא לא למחר, אלא לעוד חמש או עשר שנים – במיוחד כשמדובר בטכנולוגיה תעשייתית.

הטכנולוגיה שפיתחה החברה בין היתר באמצעות השקעה של רשות החדשנות, נמצאת כבר בפיילוטים, והיא מבוססת על חיבור בין עולמות ידע והצוות כולל מהנדסים מנוסים מתעשיות המים והתשתיות, פיזיקאים, מהנדסי תהליך, אנשי תפעול ועוד. "כל אחד מביא לשולחן משהו אחר", אומר צור, "אבל כדי שפתרון אקלימי יצליח הוא חייב להיות גם עסקי. לכן אנחנו משקיעים בכל שרשרת הערך ובונים חברה שהיא גם חדשנית וגם בעלת יסודות כלכליים איתנים".

סיד נקי – תעשייה נקייה

"המציאות האקלימית משפיעה על כולם", אומר צור, "אבל אף אחד לא מרגיש שהוא אחראי יחיד או זה שצריך לשלם את המחיר. כלומר, אין כאן צרכן קצה מובהק. מדובר באתגר שהכלכלה כולה צריכה להתגייס אליו". לדבריו, באירופה זה כבר קורה וגם בארצות הברית מתחילים לראות יותר תמריצים, רגולציות ומדיניות תומכת. "אבל בסופו של דבר, כדי לשנות את האופן שבו העולם עושה דברים כבר עשרות שנים, נדרשים פתרונות המבוססים על תפיסה ארוכת טווח".

צור וד"ר דבירי בחרו מלכתחילה להשקיע בטכנולוגיה שתניע את העסק, ולא רק את המצפון – מוצר רווחי שמייעל תהליכים, משפר ביצועים, מוזיל עלויות ומייצר ערך מיידי עבור הלקוח. ובדרך, גם סופח פחמן מהאטמוספירה. כלומר, התועלת היא כפולה – סביבתית וכלכלית.

בניגוד לפתרונות עתירי תקציב שדורשים הקמה מאפס, החזון של CarbonBlue נשען על מה שכבר פועל: תשתיות מים, תהליכים תעשייתיים קיימים ושרשראות אספקה פעילות. לא להילחם בתעשייה, אלא לרתום אותה. במקום להקים מתקנים חדשים, החברה משתלבת באלה שכבר עובדים והופכת אותם לכלי להפחתת פליטות.

החידוש מתחיל בסיד – חומר תעשייתי נפוץ שנמצא בבנייה, בתעשייה ובטיפול במים. תהליך הייצור המקובל שלו מזהם במיוחד: הוא דורש חימום של אבן גיר לטמפרטורות גבוהות באמצעות דלקים פוסילים, וגורר פליטות ישירות של פחמן דו-חמצני. תהליכי יצור הסיד המסורתיים אחראיים כיום על בערך 8% מכלל פליטות הפחמן העולמיות. התהליך ש-CarbonBlue מציעה שונה לחלוטין, והוא מבוסס על פירוק כימי בטמפרטורה נמוכה תוך שימוש באנרגיה חשמלית בלבד. התוצאה: סיד נטול פליטות, שאפשר לייצר בעזרת אנרגיות מתחדשות בכל מקום עם חשמל וגיר.

את הסיד הזה ניתן למכור לצרכני סיד מסורתיים, ובכך להפחית את הפליטות המקושרות ביצור סיד, או להוסיף למים בתהליך נוסף שפיתחה החברה – תגובה כימית פשוטה אך יעילה, שבה הסיד קושר אליו את הפחמן הדו-חמצני המומס במים, והופך אותו לאבני גיר זעירות. את האבנים האלה ניתן לאסוף, למחזר או למכור לשימוש תעשייתי. כך הופך ייצור הסיד גם לכלי להסרה ישירה של פחמן מהסביבה, בלי לזהם אותה בעצמו.

עם הסיד בר-הקיימא של החברה, המשולב בתהליך ספיחת הפחמן החדשני, נוצרת מערכת שנשענת על הקיים, אבל יודעת להפוך אותו למנגנון ספיחה אקלימי – בלי לשנות את הכללים, אלא רק את התוצאה.

פיילוטים ותכנון קדימה

ייחודה של CarbonBlue טמון בדרך שבה היא מגשרת בין יעדים סביבתיים לצרכים תעשייתיים. במקום להפריד בין הפחתת פליטות ליעילות כלכלית, החברה מציעה פתרון שמשתלב בשרשרת הקיימת, בלי לעצור את הקיים או לשנות אותו מהיסוד. הסיד שהיא מייצרת הוא בעל חתימת פחמן נמוכה משמעותית, יכול להחליף באופן ישיר חומרים תעשייתיים קיימים ובנוסף מציע יתרון סביבתי ממשי: לכידת פחמן במערכות מים.

במקום לראות בתעשייה חלק מהבעיה, CarbonBlue הופכת אותה לשותפה בפתרון. היא לא משנה את מה שהתעשייה צורכת, אלא את הדרך שבה היא מייצרת, כך שכל שימוש הופך לפעולה שמנקה את האטמוספירה.

החברה כבר בשלב יישום מתקדם. פיילוט פעיל במתקן ההתפלה של קיבוץ מעגן מיכאל מאפשר למדוד, לבחון ולשפר את התהליך, שמשלב את הסיד הייחודי של החברה עם מערכת ספיחת פחמן במים. התוצאה כפולה: הפחתת הפחמן המומס במים, שמייעל את תהליך ההתפלה כך שניתן להפיק עד עשרה אחוזים יותר מים בעלויות נמוכות יותר, לצד שפך מים נקי מפחמן דו חמצני, שסופח פחמן דו חמצני נוסף מהאטמוספירה.

במקביל, CarbonBlue מפעילה פיילוט לייצור סיד נקי מפליטות – חומר שנוצר עד כה בתהליכים עתירי פליטות, וכעת מופק ללא שימוש בדלקים מזהמים אלא באנרגיה חשמלית. התהליך מבוסס על פירוק אבן גיר באמצעות חומצה ומחזור החומצה בתום השימוש, כך שאין צורך בהזנה חיצונית. העבודה בטמפרטורות נמוכות מאפשרת שימוש באנרגיה מתחדשת והפחתה נוספת של פליטות.

לצד ערכו הכלכלי והסביבתי העצמאי, הסיד המופק יכול גם לשמש  כחומר הפעיל בטיהור המים מפחמן דו-חמצני. במתקן ייעודי, מתבצעת תגובה כימית שהופכת את הפחמן לאבן גיר מוצקה, אותה ניתן לאסוף, למחזר או למכור לשימושים תעשייתיים. השיטה מציעה יתרון כפול: יצירת חומר תעשייתי מבוקש ולכידת פחמן כחלק מהתהליך השוטף.

השלב הבא כבר בתכנון: הקמת מתקן חצי-תעשייתי כהכנה לפריסה רחבה. "כדי שטכנולוגיות אקלים יהפכו לרלוונטיות בקנה מידה גלובלי, הן צריכות לעמוד בסטנדרטים תעשייתיים", אומר צור. ב-CarbonBlue מתכוונים להגיע לשם עם תהליך תחרותי במחירו, בעל טביעת פחמן נמוכה משמעותית מהמקובל ועם פוטנציאל להטמעה מהירה בתעשיות קיימות בכל העולם.

אמון לטווח רחוק

רשות החדשנות הייתה, לדבריו של צור, חלק מהמסע של CarbonBlue כבר מהשלבים הראשונים. "עבור מיזמים שמביטים קדימה ולא שואפים להחזיר השקעה תוך שנה או שתיים, תמיכה ציבורית היא לא רק תוספת – היא תנאי בסיס. לא כל קרן הון סיכון מסוגלת או מעוניינת להשקיע בטכנולוגיות שמטרתן שינוי עמוק, איטי, אבל קריטי. התמיכה הממשלתית מעניקה גיבוי ואמון בדרך, והמסלול אפשר לחברה להאיץ תהליכים. יתרה מכך – ההשקעה העניקה ל-CarbonBlue לגיטימציה מול שותפים בארץ ובעולם.

צור רואה במודעות הציבורית לנושא האקלים מפתח הכרחי להצלחה. "בלי ציבור שרוצה ודוחף להשקיע באקלים, לא ייווצר גם הלחץ על מקבלי ההחלטות לנתב משאבים לכיוון הזה", הוא אומר. "ישראל אמנם מצטיינת בפיתוח סטארטאפים חדשניים, שמציעים פתרונות גלובליים מהירים גם בתחום האקלים, אבל כדי שחברות אלה יישארו בארץ, יגדלו כאן ויקימו תעשייה, דרושה מעטפת רחבה יותר: רגולציה, תמריצים, תשתיות מתקדמות". לדבריו, הפער מול מדינות אחרות כדוגמת הולנד וארצות הברית עדיין משמעותי.

באירופה, למשל, תעשיינים המשתמשים בסיד מזהם נדרשים לשלם קנסות. זה יוצר תמריץ אמיתי לשינוי. בישראל, התמריץ הזה עדיין לא קיים בקנה מידה שמשפיע. "הטכנולוגיה שלנו מתקדמת", מדגיש צור, "אבל ברמה המדינית-רגולטורית יש עוד כברת דרך. כשהחברה מציעה לתעשייה תועלת ישירה בדמות חיסכון, ייעול ושיפור ביצועים – היא פותחת דלת. אבל החשיבה ארוכת הטווח, הערך האקלימי והצורך לתעדף את התחום בתקציבים ובחקיקה תלויים כולם במודעות וברצון הציבור".

הפתרון של CarbonBlue מותאם לעולם של משאבים מוגבלים, בזכות שילוב בין תהליכים שמייעלים גם את תעשיית הסיד וגם את תעשיית ההתפלה. שימוש בחומרי גלם מגוונים וזולים, התאמה לאנרגיה מתחדשת, וגמישות גבוהה בעלויות ובספקים – כל אלה מייצרים יתרון מובנה.

צור משוכנע שיש דרישה לפתרונות כאלה, ולדבריו השילוב הייחודי בין סיד דל-פליטות לבין שימושים בתעשיות שונות יכול לחולל הבדל. השוק שבו פועלת החברה מוערך בעשרות מיליארדי דולרים. בעוד חמש שנים, הוא מאמין, CarbonBlue תפעיל כבר מתקן מסחרי בקנה מידה תעשייתי, בהיקף של כ-100 אלף טון בשנה, לצד מתקן הדגמה שיוכיח את היתכנות הטכנולוגיה. השלב הבא יהיה שיתופי פעולה נרחבים עם שחקנים בתעשייה, התפשטות גלובלית, הכפלת יכולת הייצור והשפעה ממשית על יעדי הדה-קרבוניזציה.

באירופה, רגולציה אקלימית נוקשה כבר גורמת לחלק מיצרני הסיד המזהם להעביר את הייצור למדינות עם רגולציה מקלה, אך הזיהום חוזר עם הייבוא. CarbonBlue מציעה חלופה: להשאיר את הייצור במדינות המקור ועדיין לעמוד ביעדי האקלים. כך התעשייה יכולה להתקיים ולצמוח מבלי לפגוע בסביבה.