אנשים מגיבים אחרת כשרובוטית מחזירה מבט

קונוורג'נט הישראלית פיתחה ביחד עם חברה מסינגפור מערכת חדשה למדידת קרינה. אינטואישן רובוטיקס התאימה את הרובוטית החברתית שלה לתרבות הקוריאנית בעזרת חברה מקומית. שני שיתופי הפעולה באסיה פתחו דלת לשווקים חדשים

לפני כל טיפול קרינתי, חייבים לוודא שהקרינה תפגע בדיוק במקום שאליו התכוון הרופא. לשם כך משתמשים בתי החולים במערכות מדידה, הבודקות שמנת הקרינה המתוכננת אכן מגיעה למקום הנכון ובעוצמה הנכונה.

בדיוק את הבעיה הזאת ביקשה לפתור חברת קונוורג’נט (.Convergent R.N.R Ltd) שפיתחה מערכת חדשנית לטיפולי קרינה ממוקדים. הטכנולוגיה שלה מאפשרת למקד את קרינת הרנטגן בדיוק גבוה יותר, להפחית את החשיפה של רקמות בריאות ולצמצם את ממדי מערכות ההקרנה. אבל כדי שאפשר יהיה לוודא שהטיפול אכן מתבצע כפי שתוכנן, היה צורך גם בדרך חדשה למדוד את הקרינה עצמה.

"לכל מטופל יש תוכנית טיפול שונה," מסביר אייל גלוטמן, מנהל הפיתוח של קונוורג’נט. "לפני שמתחילים את ההקרנה, צריך לוודא שהמערכת באמת תספק את מנת הקרינה שתוכננה, בדיוק במקום שאליו היא אמורה להגיע. לכן המדידה והכלים הדרושים לה הם חלק בלתי נפרד מהטיפול."

אבל כלי המדידה הדרושים לקונוורג’נט לא היו קיימים בשוק. באותו זמן בדיוק חיפשה גם אנליפסיום (Enlipsium) מסינגפור שותף מסוג אחר.

"אנחנו באים מעולם החומרים," אומר יזהר פרי, מייסד ומנכ"ל אנליפסיום. "היינו צריכים מישהו שמכיר את המכשירים, את בתי החולים ואת האופן שבו נדרש למדוד טיפולי הקרנה."

החיבור בין שתי החברות שלא הכירו זו את זו נוצר באמצעות החטיבה הבינלאומית של רשות החדשנות, במסגרת קרן SIIRD, הקרן הדו-לאומית ישראל-סינגפור. הקרן סיפקה את המסגרת שאפשרה להפוך היכרות ראשונית לפרויקט פיתוח משותף, שבו כל אחת מהחברות הביאה יכולת שהייתה חסרה לאחרת.

"הכול התקדם מהר מאוד," נזכר פרי. "התחלנו לדבר בקיץ, הגשנו את הבקשה בספטמבר, ובסוף דצמבר כבר קיבלנו אישור והתחלנו לעבוד ."אבל מבחינתו, לוח הזמנים היה רק חלק מהסיפור ."לא חיפשנו עוד מומחה לחומרים," הוא אומר, "חיפשנו מומחיות שלא הייתה לנו."

כל אחד הביא את החלק שהיה חסר לאחר

אנליפסיום ידעה לפתח חומרים מתקדמים, אבל לא בנתה מכשירי מדידה לרפואה ולא עבדה בבתי חולים. קונוורג’נט, לעומת זאת, הכירה היטב את סביבת העבודה הקלינית, אבל חיפשה דרך חדשה למדוד את הקרינה הממוקדת שפיתחה.

כדי לעשות זאת לא די במערכת מדידה. דרוש גם חומר שמסוגל לקלוט את קרינת הרנטגן ולשמר את המידע על פיזורה ברגישות גבוהה, כך שאפשר יהיה למדוד אותו במדויק לאחר מכן. החומר שפיתחה אנליפסיום מבוסס על ננו-גבישים מיוחדים, האוגרים את האנרגיה של קרינת הרנטגן. לאחר החשיפה לקרינה מחממים את הסרט שעליו הם משולבים, והאנרגיה האצורה משתחררת כאור. עוצמת האור מאפשרת לחשב בדיוק רב את מנת הקרינה שהתקבלה בכל נקודה ומאפשר להשתמש באותו הסרט אינספור פעמים.

גלוטמן מסביר כיצד התחלקה העבודה בין שתי החברות: "אנליפסיום הביאה את החומר, ואנחנו הבאנו את ההיכרות עם מערכות ההקרנה ועם הצרכים של בתי החולים."

על בסיס חלוקת העבודה הזאת פיתחו שתי החברות התקן ייעודי, המשלב את הסרט שפיתחה אנליפסיום עם מקור חום ומערכת צילום אופטית ברזולוציה גבוהה. בתוך דקות מתקבלת מפה מפורטת של פיזור הקרינה, המאפשרת לוודא שהטיפול יתבצע בדיוק כפי שתוכנן.

"השימוש בכלי נעשה על ידי הפיזיקאי הרפואי," מסביר גלוטמן. "באחריותו לוודא שכל מטופל יקבל את מנת הקרינה שתוכננה עבורו. ככל שכלי המדידה מדויק יותר, כך גדל הביטחון שהטיפול יתבצע כמתוכנן ויימנע נזק מיותר." יתרון נוסף הוא שהסרט ניתן לשימוש חוזר, בניגוד לפילמים המקובלים כיום, שהם חד-פעמיים ויקרים משמעותית.

אבל פרי סבור שההישג החשוב ביותר של הפרויקט אינו המוצר שכל אחת מהחברות הביאה איתה, אלא זה שנולד ביניהן. "לכל אחד מאיתנו יש טכנולוגיה ייחודית," הוא אומר. "אבל יש גם את מה שפיתחנו יחד." לדבריו, דווקא החיבור בין שני תחומי הידע הוא שהפך רעיון טוב למערכת שאפשר להוציא מהמעבדה ולהעמיד מול משתמשים אמיתיים.

לצד מערכת המדידה שפיתחו במסגרת שיתוף הפעולה בין Convergent R.N.R ו-Enlipsium. מימין: אייל גלוטמן; משמאל: יזהר פרי.

המבחן התחיל כשהמערכת יצאה מהמעבדה

המבחן האמיתי של המערכת התחיל כשהיא יצאה מהמעבדה והגיעה לבתי החולים. עד לאותו רגע, שתי החברות ידעו שהמערכת עובדת בתנאי מעבדה. עכשיו הן ביקשו להבין איך היא מתפקדת בסביבת העבודה של אנשי המקצוע שאמורים להשתמש בה מדי יום.

במסגרת הפרויקט נבחנה המערכת בישראל ובסינגפור על מערכות הקרנה מתקדמות ובתנאי עבודה אמיתיים. מבחינת שתי החברות, זו הייתה הזדמנות לבחון גם את ביצועי המערכת וגם את האופן שבו פיזיקאים רפואיים עובדים איתה, אילו נתונים הם צריכים לראות וכיצד אפשר לשלב אותה בשגרת העבודה שלהם.

"הפיזיקאי הרפואי התחיל לעבוד עם המערכת כבר ביום שהכנסנו אותה לבית החולים בסינגפור," מספר פרי. "בחצות הוא כבר שלח לי הודעות על הניסויים שעשה. הוא התלהב כמו ילד שקיבל צעצוע חדש. הפידבק הזה היה עבורי נקודת מבחן לא פחות חשובה מכל ניסוי מעבדתי, כי בסופו של דבר, אם האנשים שאמורים לעבוד עם המערכת לא מאמצים אותה – כמו שקורה במקרים לא מעטים – לא משנה כמה הטכנולוגיה טובה."

גם גלוטמן מדגיש שהצלחת המערכת לא נמדדת רק בביצועים שלה, אלא גם בנכונות של המשתמשים לאמץ אותה. "הפיזיקאים הרפואיים הם קהל מאוד תובעני," הוא אומר. "אם הם לא יאמינו במדידה, הם פשוט לא ישתמשו במערכת."

המשובים שהתקבלו מבתי החולים לא המתינו לסיום הפרויקט. הם הפכו לחלק ממנו. שתי החברות המשיכו לדייק את המערכת, לבצע התאמות ולשפר אותה תוך כדי העבודה עם המשתמשים. כך התקדמו במקביל גם הטכנולוגיה וגם הביטחון שאפשר יהיה להטמיע אותה בסביבה קלינית.

בסיום השיחה ביקש פרי להוסיף עוד משפט אחד. "לא היינו עושים את זה בלי רשות החדשנות. החטיבה הבינלאומית יצרה את המסגרת שאפשרה לשתי חברות, שכל אחת מהן הייתה מומחית בתחומה, לעבוד יחד, ללמוד זו מזו ולהפוך ידע משלים למוצר אחד."

במבט מהיר: Convergent R.N.R – Enlipsium

המשימה

לפתח מערכת מדידה מדויקת ומהירה של מינון הקרינה, שתסייע להבטיח שטיפולי הקרנות יתבצעו בדיוק כפי שתוכננו.

האתגר

לחבר בין מומחיות בחומרים מתקדמים לבין היכרות עמוקה עם מערכות הקרנה והסביבה הקלינית, ולהפוך את השילוב למוצר עובד.

החיבור ששינה את המשחק

שיתוף הפעולה בין Convergent הישראלית ל-Enlipsium הסינגפורית במסגרת קרן SIIRD. כל חברה הביאה לפרויקט יכולת שהייתה חסרה לאחרת, וביחד הן פיתחו מערכת חדשה למדידת קרינה.

תפקידה של רשות החדשנות

החטיבה הבינלאומית וקרן SIIRD סיפקו את המסגרת שאפשרה להפוך את החיבור בין שתי החברות לפרויקט פיתוח דו-לאומי, שנבחן בישראל ובסינגפור.

לאן ממשיכים מכאן?

לשלב את מערכת המדידה במערכות ההקרנה של Convergent, להרחיב את השימוש בה למערכות קרינה נוספות ולהתקדם בתהליכי המסחור והרגולציה לקראת שימוש בבתי חולים בעולם.

שורה ששווה לקחת

"לא היינו עושים את זה בלי רשות החדשנות."

"עבור חברות ישראליות, שיתוף פעולה בינלאומי הוא לא רק דרך לפתח טכנולוגיה, אלא דרך להכיר שוק חדש מבפנים. השותף המקומי מביא ידע על התרבות, הלקוחות והסביבה העסקית, והחברה הישראלית מביאה חדשנות ויכולות טכנולוגיות. החיבור הזה מייצר לא רק מוצר טוב יותר, אלא גם הוכחת יכולת ורפרנס שיכולים לפתוח את הדלת לשווקים נוספים".

שלומי קאופמן, סמנכ"ל ומנהל החטיבה הבינלאומית

נימוסים הם חלק מהקוד

רובוט שיודע לדבר, לזהות פנים ולנהל שיחה עדיין עלול להיכשל במשימה פשוטה אחת: להבין את מי שעומד מולו.

עבור אינטואישן רובוטיקס (Intuition Robotics) שפיתחה את הרובוטית החברתי ElliQ, יכולת ההבנה של מי שעומד מולה לא הייתה שאלה תיאורטית. ElliQ נועדה לסייע לאנשים מבוגרים לחיות חיים פעילים, עצמאיים ומחוברים יותר. היא משוחחת עם המשתמשים, מציעה משחקים ופעילויות, מזכירה להם לקחת תרופות ומאפשרת להם לשמור על קשר עם בני המשפחה. היא לומדת להכיר את האדם שמולה, זוכרת פרטים משיחות קודמות ויוזמת אינטראקציות בהתאם להרגלים ולתחומי העניין שלו.

מאחורי הדמות הידידותית והחביבה מסתתרת מערכת מורכבת של בינה מלאכותית, שפותחה כדי ליצור תקשורת טבעית ותחושת קרבה, בלי לנסות להתחזות לאדם. "הרובוטית כל הזמן מזכירה שהיא לא בן אדם", מסביר מייקל קופפרמן, סמנכ"ל הפיתוח של החברה. "דווקא זה מה שמאפשר לאנשים להרגיש איתה בנוח."

עם זאת, בדרך לשווקים הבינלאומיים התברר שהאתגר אינו מסתכם בתרגום השפה. כדי שהמשתמש ירגיש בנוח לדבר עם הרובוט, לא די בכך שהוא ידבר את השפה. הוא צריך להבין גם הרגלים, קודים תרבותיים ודפוסי תקשורת המשתנים ממדינה למדינה.

אינטואישן רובוטיקס הבינה שאת הידע הזה קשה לפתח מרחוק. כדי להתאים את ElliQ למשתמשים בקוריאה היא נזקקה לשותף שמכיר היטב את התרבות המקומית, את המשתמשים ואת שגרת החיים שלהם.

את השותף הזה היא מצאה ב-SK Telecom, אחת מחברות התקשורת הגדולות בדרום קוריאה, במסגרת קרן KORIL-RDF, מתוכניות שיתוף הפעולה הבינלאומיות של החטיבה הבינלאומית ברשות החדשנות. אינטואישן רובוטיקס הביאה את הידע בפיתוח רובוט חברתי המבוסס על בינה מלאכותית, ו-SK Telecom את ההיכרות העמוקה עם השוק הקוריאני ואת המומחיות שלה בחומרה וברובוטיקה.

גם רובוט צריך לדעת מתי לשתוק

השינוי ההנדסי היה רק חלק מהלמידה המשותפת. ככל שהעמיקה העבודה עם הצוות הקוריאני, התברר שגם האופן שבו ElliQ מתקשרת עם המשתמשים אינו יכול להישאר זהה בכל מקום. רובוט חברתי נמדד לא רק במה שהוא יודע לומר, אלא גם בדרך שבה הוא פונה לאדם שמולו, בתזמון של השיחה ואפילו ברגעים שבהם הוא בוחר לא לומר דבר.

ההבדלים נגעו כמעט בכל פרט באינטראקציה. מתי ElliQ יוזמת שיחה, כמה פעמים היא מציעה פעילות לפני שהיא מוותרת, מה מצחיק את המשתמש ואיזו פנייה עלולה להיתפס כחודרנית. מה שעובד היטב בארצות הברית אינו מתאים בהכרח למשתמשים בקוריאה או ביפן.

"ביפנית אי אפשר פשוט לפנות ישירות למישהו, כמו שאנחנו עושים באנגלית", מסביר קופפרמן. "לפעמים צריך לרמוז, להציג משהו על המסך או לבחור דרך עקיפה יותר להתחיל שיחה. אלה הבדלים תרבותיים, אבל הם משפיעים ישירות על חוויית המשתמש."

גם אחד המרכיבים הבסיסיים ביותר בתקשורת – קשר עין – הפך לנושא למחקר. באחד הניסויים שנערכו במסגרת הפרויקט, נבדקה תגובת המשתמשים לרובוט שמחזיר מבט כשהוא מזהה שמסתכלים עליו. קופפרמן מספר שהניסוי הפשוט לכאורה הפך בהמשך לרפרנס משמעותי עבור החברה בשיחות עם לקוחות ושותפים בינלאומיים.

העבודה עם השותפים בקוריאה הפכה את ההתאמה התרבותית לחלק מתהליך הפיתוח עצמו. שני הצוותים בחנו יחד את התנהגות המשתמשים, העלו רעיונות, בחנו אותם ושיפרו את המוצר לאורך תהליך הפיתוח. "בסופו של דבר", אומר קופפרמן, "אתה לא מפתח טכנולוגיה למדינה מסוימת. אתה לומד איך לבנות טכנולוגיה שמכבדת את מי שמשתמש בה."

שותפות אחת מייצרת את השותפות הבאה

לפרויקט עם שותף בינלאומי גדול יש, בעיני קופפרמן, ערך נוסף, שממשיך לעבוד גם הרבה אחרי שצוותי הפיתוח מסיימים את המשימה שהוגדרה להם.

"אנחנו משתמשים בכל העבודות שאנחנו עושים בתמיכה של רשות החדשנות כרפרנס", הוא אומר. "כשאתה יכול להגיד שהוכחת בניסוי, עם אקדמיה ועם שותף קוריאני, שאנשים מגיבים אחרת לרובוטית שמסתכלת עליהם ומחזירה להם מבט, זה רפרנס נהדר."

היכולת להציג תוצאות שנבחנו במסגרת פרויקט משותף סייעה לאינטואישן רובוטיקס לפתוח דלתות גם בשווקים אחרים. קופפרמן מזכיר, בין היתר, את מדינת ניו יורק, שם ElliQ כבר פועלת במסגרת שיתוף פעולה עם המשרד לענייני הזדקנות של מדינת ניו יורק.

"עכשיו, כשאנחנו נכנסים ליפן, אין ספק שכשהם שומעים קוריאה, משהו נדלק", הוא אומר. "כל הכניסה שלנו למזרח קיבלה מזה רוח גבית."

לצד השותפות עם,SK Telecom היה לפרויקט שותף חשוב נוסף: האקדמיה. במסגרת הפרויקט נערכו שני מחקרים אקדמיים, שהצטרפו לשיתופי פעולה קודמים של החברה עם אוניברסיטת רייכמן, בר-אילן ומוסדות מחקר נוספים. החיבור בין התעשייה לאקדמיה הוא, בעיניו, אחד היתרונות החשובים של תוכניות רשות החדשנות.

"הם 'הכריחו' אותנו, במירכאות, לשתף פעולה עם האקדמיה", הוא אומר. "התעשייה והאקדמיה מזינות זו את זו. בפרויקטים האלה עשינו ניסויי מעבדה בהיבטים פסיכולוגיים ובמדעי המחשב, ואנחנו עדיין עובדים עם השותפים האלה. זה תרם לנו המון."

המחקרים אפשרו לחברה לבדוק שאלות שקשה לענות עליהן בתוך צוות פיתוח בלבד: האם קשר עין משנה את תגובת המשתמש? האם לאורך זמן נבנה אמון בין אדם לרובוט? אילו מחוות יוצרות תחושת קרבה? הממצאים לא נשארו במאמרים אקדמיים. הם נכנסו למוצר, ובמקרים מסוימים הפכו גם להוכחה שאפשר להציג בפני הלקוח הבא.

זה ההבדל בין מענק לפרויקט שממשיך לייצר ערך. הכסף מאפשר לפתח. המסגרת מאפשרת לחבר בין חברה ישראלית, שותף בינלאומי ואקדמיה, לבחון יחד רעיונות ולהגיע לתוצאות שאחר כך נוסעות עם החברה לשוק הבא.

הדרך הזאת כבר מובילה את ElliQ לשלב הבא. החברה מרחיבה את פעילותה בתחום הרפואי בארצות הברית ובוחנת שווקים נוספים במזרח. הרובוטית שנולדה כדי להפיג בדידות בקרב בני הגיל השלישי וממשיכה להתרחב לשווקים חדשים תוך התאמת הטכנולוגיה לתרבויות ולמשתמשים חדשים.

במבט מהיר: Intuition Robotics – SK Telecom

המשימה

להתאים רובוט חברתי מבוסס בינה מלאכותית למשתמשים מתרבות אחרת, ובמקביל לפתח מוצר פשוט, יעיל וזול יותר לייצור.

האתגר

לגרום ל-ElliQ להבין לא רק שפה חדשה, אלא גם קודים תרבותיים ודפוסי תקשורת שונים, תוך שילוב היכולות המשלימות של שתי החברות.

החיבור ששינה את המשחק

שיתוף הפעולה בין Intuition Robotics ל-SK Telecom במסגרת קרן KORIL-RDF, שהוביל לשינוי בארכיטקטורת המוצר, להתאמות תרבותיות ולמחקרים שבחנו כיצד בני אדם מגיבים לרובוט חברתי.

תפקידה של רשות החדשנות

החטיבה הבינלאומית וקרן KORIL-RDF סיפקו את המסגרת לפרויקט הפיתוח המשותף, עודדו את שיתוף הפעולה עם האקדמיה ואפשרו לחברה לייצר ידע ורפרנסים שסייעו לה לפתוח דלתות בשווקים נוספים.