מגמות בהייטק – סיפורן של שתי תעשיות

תמונת המצב בתעשיית ההייטק מורכבת. מצד אחד, שנת 2014 הייתה שנת שיא באקזיטים ובגיוסים, ומצד שני, ניתן להבחין בדשדוש במדדים של כלל התעשייה. ניטור המגמות והבחנה בין המאפיינים והצרכים של חברות הזנק לחברות בוגרות הכרחיים למיצוי הפוטנציאל של התעשייה בכללותה

הפרק נכתב בשיתוף מר אביתר קירשברג, ראש תחום מדע וטכנולוגיה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[1]

שנת 2014 הייתה במובנים רבים שנת שיא בהייטק הישראלי: כ-700 חברות ישראליות גייסו 3.4 מיליארד דולר[2] בשנה האחרונה. זהו הסכום השנתי הגבוה ביותר שהושקע אי פעם בתעשיית ההייטק. גם קרנות ההון-סיכון הישראליות חוו השנה גאות וגייסו מעל 900 מיליון דולר – סכום הגבוה מהסכומים שגויסו בכל אחת משש השנים האחרונות[3].

כמו כן, בשנת 2014 היו כמאה אקזיטים בערך כולל של כשבעה מיליארד דולר[4], מהם 82 חברות נמכרו ו-17 הונפקו. מספר ההנפקות השנה הוא הגבוה ביותר בשש השנים האחרונות, ובראשו עומדת ההנפקה החריגה של Mobileye בסך 1.02 מיליארד דולר. הנפקה זו, ומכירת Viber ב-900 מיליון דולר, אחראיות יחד ליותר מרבע מסך ערך האקזיטים בשנה זו (להרחבה על נושא המימון, ראו פרק 3).

לצד הגיוסים והאקזיטים, נבלמה הצמיחה המהירה בתעשיית ההייטק 

מן הצד השני, כאשר בוחנים את המגמות ארוכות הטווח של התפתחות התוצר והמועסקים בהייטק ניתן לראות בבירור כי הצמיחה המהירה שאפיינה בעבר את התעשייה נבלמה: בעוד שבתקופת הפעילות שקדמה למשבר, 2007-2004, נרשם קצב צמיחה שנתי ממוצע של 13.2 אחוזים בתוצר, בתקופת המשבר ולאחריו, 2011-2007, נרשם קצב צמיחה שנתי ממוצע של כארבעה אחוזים[5]. תרשים 3 מציג את הצמיחה בענף ההייטק ביחס לצמיחת כלל המשק ומשקף תמונה בעייתית ומדאיגה: החל מ-2007 חלקו היחסי של ענף ההייטק בסך התוצר קטן[6]. אפשר אף לומר כי יכולתו של ההייטק הישראלי לשמש קטר המושך אחריו את יתר המשק עומדת בסימן שאלה (להרחבה על אתגרי התעשייה, ראו פרק 2).

נתוני התעסוקה המוצגים אף הם בתרשים 3 מבטאים מגמה של ירידה מדאיגה: לפי סקרי כוח אדם[8], בשנת 2013 עמד מספר השכירים הכולל בהייטק על 269,800 איש, שהם 8.9 אחוזים מסך השכירים. לעומת שנת 2008, לדוגמה, שבה עמד שיעור השכירים בהייטק על 10.7 אחוזים. ניתן היה לפרש ממצא זה בנימוקים של התייעלות ועליית הפריון לעובד בתעשיית ההייטק, אך בשנת 2012 דיווחו שני שלישים מהחברות בהייטק על מחסור בעובדים בעלי מיומנויות וכישורים מתאימים. מגמות היצע כוח האדם המיומן בתחום זה עלולות להוות חסם להתפתחות התעשייה (על כך נכתב בהרחבה בפרק 4).

את תמונת הדשדוש הכוללת משלימים נתוני היצוא והבורסה. בשלוש השנים האחרונות יצוא ההייטק, כפי שנמדד על ידי יצוא תעשיית הטכנולוגיה העילית, כמעט ואינו גדל. בשנת 2014 חלה אף ירידה מסוימת ביצוא תעשייה זו (לא כולל ענפי מו”פ ושירותים[9]) ומשקלו בסך היצוא התעשייתי ירד מ-43.7 אחוזים בשנת 2013 ל-42.7 אחוזים השנה[10]. מבחינת נתוני הבורסה, מדדי המניות של חברות הטכנולוגיה הגדולות – מדד ת”א בלוטק – עמד השנה בסימן ירידה הדרגתית של כחמישה אחוזים והתייצב בסוף 2014 על 321 נקודות. בחינת המגמה מעידה על התאוששות לא רציפה מהמשבר של 2008. ערכו של המדד ב-2014 עדיין נמוך מהערך של 362 נקודות ערב המשבר ב-2007.

שתי תעשיות הייטק מובחנות בגודלן ובאופי פעילותן

אז מהי האמת לגבי מצב תעשיית ההייטק? האם התעשייה מדשדשת או פורחת? ואיך ניתן לאמוד ולהעריך את מצבה? אין תשובה פשוטה לשאלה זו והתמונה מורכבת. במציאות, ניתן להבחין כי זו לצד זו מתקיימות בישראל שתי תעשיות הייטק שנבדלות במאפייניהן, בגודלן ובפעילותן. האחת, תעשייה בשלה של חברות בינוניות וגדולות, אשר לפעילותה משקל רב המשפיע על הנתונים המקרו-כלכליים המצרפיים של ענף ההייטק כמו התוצר, היצוא והתעסוקה. תעשייה זו מבוססת על פעילות ריאלית ומציגה התנהגות סטטית יחסית לאורך זמן כשל “ספינה גדולה”. לצידה, מתקיימת תעשייה של “סירות מרוץ” – חברות סטארט-אפ צעירות (הזנק), זריזות ותחרותיות הפועלות במרחב של הון-סיכון ואקזיטים. אלה מנפקות את הכותרות הנוצצות של ה”סטארט-אפ ניישן” אך רגישות יותר לגלים במים הסוערים של עולם הפיננסים.

שתי “תעשיות” אלה, המתקיימות באותה סביבה עסקית (אקו-סיסטם), קשורות אחת לשנייה ומפרות זו את זו. ההתבגרות המיוחסת לתעשיית ההייטק בשנה החולפת, לאור הצמיחה של חברות שהצליחו לגייס סכומים משמעותיים ולאור הגידול בהנפקות בבורסה, מעידה כי חלק מסירות המירוץ הופכות עם הזמן לספינות גדולות.  

יודגש, כי זיהוי מושכל של המגמות המאפיינות את שתי ה”תעשיות” אלה הינו מהלך הכרחי לאיתור  של הזדמנויות ובעיות בזמן במטרה לפתח עבורן מענה רלוונטי ומהיר. לכן, לשכת המדען הראשי[11], כגוף הממשלתי האמון על מתן מענה לתעשיית ההייטק, מציעה כלי ראשוני לניטור תעשיות אלה. 

עמודי התווך לניטור תעשיית ההייטק בזמן אמת

במציאות מורכבת ורב-מימדית זו, הניסיון לברר את “מצבה” של התעשייה הוא קשה ומאתגר. אמנם נהוג להסתכל על התוצר כקירוב ראשון למצב התעשייה, אולם לשיטתנו, משתנה זה אינו יכול לספק תשובה חד-משמעית לשאלה זו, מכיוון שהתוצר מושפע רבות מביצועיהן של מספר חברות הייטק גדולות – חמש חברות ההייטק הגדולות אחראיות על כשליש מהתוצר של תעשיית ההייטק[12] – וכמעט שאינו מספר את סיפורם של הסטארט-אפים שהתוצר של רובם בטל בשישים. בנוסף, מסיבות מתודולוגיות, נתוני התוצר מפורסמים על ידי הלמ”ס בפער זמן משמעותי (בעיקר בענפי השירותים) אשר מקשה על קבלת תמונת מצב מלאה לניטור הדופק של התעשייה סמוך למועד הפצעתן של מגמות חדשות.

על כן, על מנת לאמוד את מצבה של תעשיית ההייטק, על שני מרכיביה הבולטים, יצרנו מדד המבוסס על שני עמודי תווך שלתוכם קובצו 12 משתנים, המייצגים היבטים שונים של התשומות והתפוקות של תעשייה זו[13]. אנו סבורים כי מכלול המשתנים יוצר תמונה הולמת יותר של המציאות ממשתנה בדיד, טוב ככל שיהיה.

• מדדי חברות בוגרות: עמוד תווך זה כולל שלושה משתנים מקרו-כלכליים: יצוא הייטק, הערך המוסף של ההייטק ושיעור המועסקים בהייטק; ושלושה משתנים הרלוונטים במהותם בעיקר לחברות בינוניות וגדולות: מדד מניות הטכנולוגיה והביומד (ת”א בלוטק), כמות ושווי עסקאות PE.
• מדדי חברות הזנק: עמוד תווך זה כולל משתנים הרלוונטים בעיקר לסטארט-אפים ולחברות צעירות: כמות ושווי גיוסי חברות (VC ומשקיעים אחרים), כמות ושווי אקזיטים (IPO ו-M&A), שווי גיוסי קרנות ונטו חברות טכנולוגיה חדשות.

איך בנינו את מדד ההייטק?

יחידת האסטרטגיה בלשכת המדען הראשי לקחה על עצמה את האתגר להציע מתודולוגיה לחישוב מדד סינתטי חדש שישקף בזמן אמת את הרבדים השונים של המציאות בתעשיית ההייטק. 

אופן המדידה והחישוב: עבור חלק מהאינדיקטורים חושב שיעור השינוי בין התקופות, אך עבור אינדיקטורים המאופיינים בתנודתיות גבוהה חושב המרחק מהערך הממוצע במקום שיעור השינוי. עבור כל האינדיקטורים נלקח שיעור השינוי בהקשר ההיסטורי הרחב, כלומר, ביחס לממוצע רב-שנתי. בנתונים ההתחלתיים, נלקח ממוצע של חמש תקופות קדימה, עד שניתן היה לקחת חמש תקופות אחורה.

על מנת לשמור את האינדיקטורים בקנה מידה שווה, נורמלו תוצאות האינדיקטורים באמצעות פונקציה בסיסית הלוקחת בחשבון את הממוצע, ערך המינימום וערך המקסימום:   . המדד עצמו חושב על ידי סכימה של ערכי האינדיקטורים המנורמלים כאשר כל משתנה קיבל משקל שווה.

המשתנים שנבחרו חולקו לשני עמודי תווך כדי לתאר בצורה מדויקת יותר את מצבן ופעילותן של החברות הבוגרות, שלפעילותן משקל רב המשתקף בנתונים המקרו-כלכליים, ואת מצבן של חברות ההזנק הדינמיות. המשתנים שעמדו לרשותנו בשלב ניסויי זה היו אך ורק משתנים שנתיים, אך בעתיד אנו מקווים לעבד את המדד בעזרת נתונים רבעוניים.

עמוד התווך של החברות הבוגרות כולל שישה משתנים:

1. ערך מוסף גולמי (נתוני למ”ס) – האינדיקטור המבוסס על סכימה של הערך המוסף בענפי התעשייה ובענפי השירותים (במחירים שוטפים). עבור שנת 2013 בשירותים ועבור השנים 2013-2012 בתעשייה עדיין לא פורסמו נתונים. ההשלמה נעשתה תוך שימוש בשינוי בממוצע השכר בין 2013-2012 עבור השירותים, ובשינוי במדדי הייצור התעשייתי (טכנולוגיה עילית) בין 2013-2011 עבור התעשייה.
2. יצוא (נתוני למ”ס) – האינדיקטור מבוסס על סכימת הענפים הרלוונטים כולל יצוא חברות הזנק. עבור ענפי התעשייה קיימים נתונים מלאים בעוד שעבור ענפי השירותים חסרים נתונים לשנת 2013 שאותם השלמנו על בסיס הערכות לפי סקירת סחר חוץ לסיכום 2013.
3. שיעור שכירים בהייטק (נתוני למ”ס) – האינדיקטור הוגדר כשיעור השכירים בתחום ההייטק מתוך סך השכירים במשק ולא מתוך כלל המועסקים במשק.
4. מדד מניות (נתוני הבורסה) – מדד ת”א בלוטק-50 כולל את 50 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר מבין מניות הנכללות במדד ת”א-טכנולוגיה ובמדד ת”א-ביומד.
5. שווי עסקאות PE (נתוני IVC) – מימון PE כולל הלוואות גישור, מימון על ידי מכירת מניות, Buyout והלוואות Mezzanine לחברות טכנולוגיה בעלות פעילות מו”פ משמעותית. הנתונים קיימים רק משנת 2009 ואילך וקריטריון זה לא נלקח בחשבון בשנים שקדמו לה.
6. מספר עסקאות PE (נתוני IVC) – כנ”ל.

עמוד התווך של חברות ההזנק כולל אף הוא שישה משתנים:

1. שווי אקזיטים (נתוני IVC) – אקזיט מוגדר הן כהנפקה ראשונית (IPO), והן כמיזוג או רכישה (M&A).
2. מספר אקזיטים (נתוני IVC) – כנ”ל.
3. שווי גיוסי חברות (נתוני IVC) – סך הכסף שחברה גייסה בשנה החולפת מקרנות הון-סיכון וממשקיעים אחרים.
4. מספר גיוסי חברות (נתוני IVC) – מספר העסקאות.
5. גיוסי קרנות (נתוני IVC) – האינדיקטור מכסה קרנות הון-סיכון ישראליות ומודד את סכומי הכסף שהקרנות גייסו בשנה מסוימת. הנתונים באיכות מספקת אך אינם מספיקים מכיוון שרוב הכסף המושקע בחברות הישראליות מקורו בקרנות זרות ובמכשירי השקעה נוספים כגון אנג’לים ואקסלרטורים.
6. חברות חדשות (נתוני IVC) – האינדיקטור חושב על ידי ניכוי מספר החברות שנסגרו מתוך מספר החברות שנפתחו. בנוסף, קיימים נתונים מ-2007 בלבד וקריטריון זה לא נלקח בחשבון בשנים שקדמו לשנה זו.

יש להדגיש כי מדד ההייטק הוא ניסיון ראשוני, המבוסס בשלב זה על נתונים חלקיים. על כן, אין לראותו כמוצר מוגמר אלא כתחילתו של תהליך והזמנה לדיון על המשתנים הנחוצים ואופן שקלולם.

המדד הכולל מוצג להלן:

המדד המוצג בתרשים 4 מראה את הזעזוע שספג ההייטק הישראלי בעקבות המשבר הכלכלי ואת ההתאוששות ממנו. המדד מאפשר לנו לזהות כי הזעזוע וההתאוששות אינם באים לידי ביטוי בשתי ה”תעשיות” בעוצמה ובעיתוי זהים. החברות הבוגרות שהקדימו להגיב למשבר גם הקדימו לצאת ממנו, בעוד שחברות ההזנק יצאו מהמשבר מאוחר יותר אך בעוצמה רבה יותר. אחד ההסברים האפשריים לכך הוא שמשבר עולמי מחולל טלטלה בשוק, הטומנת בחובה גם הזדמנויות לפריצות דרך. הזדמנויות אלה, מנוצלות באופן מיטבי על ידי חברות הזנק. ככלל, ניתן לראות כי התנודתיות במדדי חברות ההזנק גבוהה יותר מהתנודתיות במדדי החברות הבוגרות. הפיצול לתתי-המדדים מאפשר לנו להבין מדוע מתקיימים זה לצד זה דיווחים סותרים לגבי מצב ההייטק בישראל: בשנים האחרונות ניתן לראות כי מדדי החברות הבוגרות מדשדשים ושומרים על יציבות יחסית בעוד מדדי חברות ההזנק מצביעים על פריחה.

לכן, האתגר הגדול העומד בפני המשק הישראלי הוא להמשיך לטפח את החדשנות שמניעה את סירות המירוץ, אך לא להזניח את הספינות הגדולות הנושאות על סיפונן את מרבית הפעילות הריאלית של תעשיית ההייטק. כדי לעשות זאת, עלינו להמשיך ולספק את האקלים הטוב ביותר לשגשוגן של החברות הבוגרות וחברות ההזנק. 

[1] אנו מודים למר קירשברג על העצות וההפניות המועילות. חשוב לציין כי הדעות והמסקנות הבאות לידי ביטוי בדוח זה אינן משקפות בהכרח את הדעות והמסקנות של הלמ”ס.

[2]  נתוני IVC.

capital raised by Israeli VC by vintage year [3], נתוני IVC.

[4] נתוני IVC.

[5] עיבוד נתוני הלמ”ס הכוללים את ענפי התעשייה העילית, ענף תכנות מחשבים (62), וענף מחקר מדעי ופיתוח (72) – לפי הסיווג האחיד 2011. ללא ענף שירותי התקשורת (61).

[6] עיבוד נתוני הלמ”ס. חלקם של השכירים מהשנתון הסטטיסטי לישראל, לוח 12.32.

[7] לעיתים מסתכלים על ענף ההייטק גם ללא ענף שירותי התקשורת (61), אך גם לאחר השמטה זו, המגמות נותרות זהות. הנתונים נלקחו מפרסום הלמ”ס, דוח פני החברה מס’ 6 (2013), פרק 1, תרשים ד’. השלמת נתוני המועסקים לשנים 2013-2012 נעשתה מתוך השנתון הסטטיסטי לישראל 2014, לוח 12.32; אין נתוני תוצר מעבר ל-2011.

[8] למ”ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2014, לוח 12.32- שכירים בתחום ההייטק לפי ענף כלכלי ומין.

[9] הסבר אפשרי לתופעה זו הוא מגמת מעבר מרכז הכובד מתעשייה לשירותים. 

[10] ענפים 21,26 ו-303 בלבד (ייצור תרופות, מחשבים, מכשור אופטי ואלקטרוני וכלי טיס). למ”ס, סחר החוץ של ישראל בשנת 2014.

[11] יצוין, כי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נרתמה לסייע לפרויקט זה בעצות מקצועיות ובהנגשת הנתונים בפרק הזמן המהיר ביותר שניתן. עם זאת, אנחנו לוקחים את מלוא האחריות על מדד ההייטק והמדד אינו משקף בהכרח את עמדת הלמ”ס לגבי הדרך הנכונה למדידת מצב תעשיית ההייטק. 

[12] בשנת 2009 מדד הריכוזיות הרפינדל עמד על 35%, הנתון הממוצע לשנים 2009-2004 הוא 31%.

[13] תעשיית ההייטק במדד זה כוללת את הענפים הבאים (על פי סיווג 1993): תעשיית מכונות ומחשבים (30), רכיבים אלקטרונים (32), ציוד תקשורת אלקטרוני (33), ציוד תעשייתי לבקרה ופיקוח, ציוד רפואי ומדעי (34), ייצור תרופות  (245), כלי טייס (355), שירותי מחשוב (72), שירותי מחקר ופיתוח (73).