נדמה שההיי-טק הישראלי תמיד היה כאן, אך זהו ענף צעיר יחסית בכלכלה המקומית. בפרק זמן קצר יחסית בעשורים האחרונים, התבסס ההיי-טק כענף משמעותי בישראל מבחינת תרומתו לתעסוקה, לייצוא ולמדדים מאקרו כלכליים משמעותיים אחרים. הכלכלה הישראלית הפכה לתלויה בענף ההיי-טק. בשנים האחרונות אנו עדים לצמיחה מואצת של הענף, המתבטאת בהתהוות חברות טכנולוגיה ישראליות שלא ממהרות להימכר לענקיות רב-לאומיות, מגייסות סכומי כסף חסרי תקדים, הופכות לציבוריות ונסחרות בשווקי ההון. כמו כן, חברות אלה מעסיקות עובדים רבים בישראל ומחוצה לה ומגלגלות מחזורי מכירות משמעותיים.
ההיי-טק הישראלי נשען בין היתר על כוח אדם מצוין, מוסדות אקדמיים מהטובים בעולם ומשקיעי הון סיכון המאפשרים את התפתחותם של סטארט-אפים מקומיים. כמו כן, ההיי-טק הישראלי כולל גם חברות תעשייה ביטחונית הנמצאות בחזית הטכנולוגית וחברות רב-לאומיות המפתחות בישראל פתרונות חדשניים ומשמשות גם כמשקיעות, רוכשות ושותפות של הסטארט-אפים המקומיים לאורך כל שלבי חייהם.
השנתיים האחרונות מסמנות נקודת מפנה של ענף ההיי-טק הישראלי שמגיע לשלב בוגר יותר בהתפתחותו. מאפייני התקופה הנוכחית כוללים ריבוי של סטארט-אפים ישראלים שהפכו לחברות ציבוריות והשפעות של מגפת הקורונה על שוק העבודה. כתוצאה מכך, משתנים גם האתגרים שעימם מתמודד ההיי-טק, והפתרונות המתאימים להם.
מראשית דרכו של ההיי-טק הישראלי, מילאה הממשלה תפקיד בהתרת חסמים והנחת תשתיות לקידום החדשנות הישראלית. כך למשל, בימיו המוקדמים התמודד ההיי-טק הישראלי עם אתגרים בתחום המימון. כמענה לכך, הניחה הממשלה בשנות התשעים תשתיות קריטיות לצמיחתו של ענף ההון סיכון בישראל באמצעות תוכנית ״יוזמה״ ופעלה לפתרון קשיי מימון של סטארט-אפים עתירי מו״פ בתוכניות לתמיכה כספית ישירה בחברות. בנקודת הזמן הנוכחית פועלת בישראל תעשיית היי-טק ענפה ומבוססת, כך שבעשור האחרון הצטמצמו קשיי המימון. כיום קשיים אלה קיימים בעיקר בשלבי החיים המוקדמים של החברות ובתחומים עתירי סיכון במיוחד, המאופיינים על פי רוב בטכנולוגיות עמוקות, זמן הגעה ארוך לשוק או חסמים רגולטוריים. ולראיה, בעשורים האחרונים שיעור ההוצאה הממשלתית מסך מימון ההשקעות בחברות היי-טק ישראליות ירד מכ-25% בתחילת שנות התשעים לפחות מ-2% כיום. כלומר, השוק הפרטי לקח על עצמו כמעט לחלוטין את המקום שמילאה הממשלה בתחילת דרכו של הענף והפך למממן העיקרי של חדשנות עתירת סיכון בישראל.
כעת, יחד עם השינוי שעובר על זירת החדשנות הישראלית, גם תפקיד הממשלה בתוך הענף צריך להתעדכן כך שיענה על הצרכים הקיימים ויאפשר את קפיצת המדרגה הבאה של ישראל. המטרה היא לאפשר לישראל לשמור על הובלה טכנולוגית עולמית, לצד שיפור רמת החדשנות הטכנולוגית הנגישה לאזרחים הישראלים.
מה הם הצרכים העדכניים של החדשנות הישראלית בעידן הנוכחי?
האב (Hub) החדשנות הישראלי נמצא בתחרות מול מוקדי חדשנות אחרים, הכוללים ערים או מדינות קטנות בהן פריז, טורונטו, שוודיה, סינגפור, שוויץ, בוסטון, ברלין, שיקגו, סיאטל ואירלנד. ישראל מובילה את קבוצת ההאבים במדדים כמו מספר הסטארט-אפים הצעירים בשלבי הסיד, במקום השני במספר המועסקים בהיי-טק באופן מוחלט, ובמקום החמישי במספר המועסקים בהיי-טק ביחס לגודל האוכלוסייה. אך, למרות זאת, ישנה שחיקה במעמדה של ישראל במדדים כמו שיעור השקעות ההון סיכון הזורמות אליה. בעוד החלק היחסי של האבים כמו בברלין ובפריז גדל בשני העשורים האחרונים, חלקן של השקעות ההון סיכון שהגיע לישראל מסך ההשקעות בקבוצת ההאבים שנבדקה, ירד מ-18% בשנת 2001 ל-11% בשנת 2021, כך על פי נתוני CrunchBase.
על מנת להבטיח את המשך ההובלה הישראלית מול האבים עולמיים אחרים של חדשנות, יש לתת מענה לאתגרים הניצבים לפתחה של החדשנות הישראלית. האתגרים נחלקים לשני תחומים מרכזיים: קבוצת האתגרים הראשונה כוללת את הצרכים העסקיים של תעשיית ההיי-טק הישראלית והחברות עצמן בעידן הנוכחי. בתוך התעשייה כלולים מגוון סוגי ארגונים, בהם סטארט-אפים בתחומים ״חמים״ ו/או בסיכון גבוה, חברות צמיחה, ענקיות מקומיות ומרכזי מו״פ של חברות רב-לאומיות. האתגרים הרלוונטיים לתעשיית ההיי-טק הישראלית כוללים, בין היתר, מחסור חמור בכוח אדם טכנולוגי, הבטחת המוכנות לגלי הטכנולוגיה העתידיים, עיגון החברות הצומחות והשלמות בישראל וחשיפה של החברות לשווקים בחו״ל.
קבוצת האתגרים השנייה קשורה לחיבור החדשנות הישראלית למגזר הפרטי והציבורי בישראל. כיום, קיים פער בין החדשנות פורצת הדרך, שמפותחת על ידי עובדי ההיי-טק הישראליים בחברות הישראליות והגלובליות, לעומת רמת השירותים הדיגיטליים והחדשניים הנגישים לציבור הישראלי. במילים אחרות ״הסנדלר הולך יחף״. במובן זה, הציבור הישראלי לא נהנה מהחדשנות הישראלית בחיי היום-יום שלו. האתגרים הקשורים לסוגייה זו כוללים בתוכם, בין היתר, התרת חסמים רגולטוריים שיאפשרו ניסוי והטמעה של טכנולוגיות פורצות דרך בישראל, מימון מו״פ ותשתיות חדשנות בחברות שאינן חלק מענף ההיי-טק ובמגזר הציבורי, עידוד ניהול מבוסס חדשנות בחברות שאינן טכנולוגיות, הטמעת טכנולוגיה מתקדמת במשק והכשרת עובדים למיומנויות הכרוכות בעיסוק בחדשנות.
הפתרונות שייתנו מענה לצרכים העדכניים של התעשיה מערבים גורמים מכל מרחב החדשנות הישראלי, הכולל את “מנועי החדשנות” עצמם, כלומר הגופים שעוסקים בפיתוח טכנולוגיות (ובהם סטארט-אפים, חברות צמיחה, מרכזי מו״פ וכו׳). בנוסף לכך, מלבד מנועי החדשנות יש לציין את “מאפשרי החדשנות” – המוסדות האחראים על התשתיות והשירותים (ובהם משקיעי ההון סיכון ומשקיעים אחרים, רגולטורים שונים, גופי הכשרה וכו’), ואת מקורות הידע – ארגונים המייצרים ידע מדעי, טכנולוגי או ייחודי מסוג אחר שניתן להפוך אותו לחדשנות. לדוגמה, מוסדות אקדמיים ומכוני מחקר או לקוחות הקצה עצמם המחזיקים בידע בנוגע לצורכי החדשנות שלהם. חיבור הגופים המשתייכים לשלוש הקבוצות הללו מחולל חדשנות הנצרכת על ידי לקוחות קצה בשווקי יעד מגוונים בעולם ובישראל.
רשות החדשנות, כגוף המייעץ לממשלת ישראל בתחומי החדשנות, נדרשת בימים אלו גם היא להתאים את עצמה למציאות החדשה שנוצרה. במסגרת התפקיד החדש שרשות החדשנות לוקחת על עצמה, משתנה גם סל הפתרונות הקיימים שמפעילה הרשות, שעד כה התמקדו בעיקר בכלי תמיכה כספית ישירה בחברות. תפקיד רשות החדשנות הופך אותה בעידן הנוכחי לגורם מתווך ומאפשר להגיע לקפיצת המדרגה הבאה של החדשנות הישראלית, כמו למשל, טיפול באתגרים המשמעותיים של המשק בתחומי התחבורה והדיור. בהמשך חלק זה של הדו”ח, נציג בהרחבה שני אתגרים מרכזיים של החדשנות הישראלית: חיבור חברות הטכנולוגיות הישראליות לאקדמיה על מנת להבטיח המשך מו״פ חדשני שיאפשר להן להמשיך ולצמוח; וחיבור החדשנות הישראלית למגזר הפרטי והציבורי בישראל במטרה לאפשר מתן שירותים מתקדמים לתושבים. בתוך כך, נבין את הבעיות והמשמעויות לעומקן ונציג חלופות לפתרונות בהתאם לאסטרטגיה החדשה של רשות החדשנות.
הפוטנציאל הלא ממוצה של חברות הטכנולוגיה הישראלית: שת״פ תעשייה-אקדמיה
חלק משמעותי מפריצות הדרך בהיסטוריה של עולם הטכנולוגיה מתבסס על מחקר שמקורו באקדמיה. במעבדות המחקר, המדענים והחוקרים חושפים גילויים חדשים שהיישום המסחרי שלהם מייצר עולם חדש של פיתוחים וקידמה. הדוגמאות הבולטות בישראל בעשורים האחרונים הן תרופת הקופקסון, שפותחה על ידי פרופ’ רות ארנון במכון ויצמן ובשיתוף פעולה עם חברת טבע ומערכת הראייה הממוחשבת לרכב, שפותחה על ידי פרופ’ אמנון שעשוע מהאוניברסיטה העברית, שהובילה לייסוד חברת Mobiley.
בעולם, חברות הטכנולוגיה הגדולות ביותר מכירות בחשיבות שיתופי הפעולה עם האקדמיה להמשך צמיחתן, הן פועלות ליצירתם וחלקן אף מחזיקות מעבדות מחקר במוסדות האקדמיים. כאשר באים לבחון את ישראל מגלים תמונת מצב מעט מורכבת. מצד אחד, ישראל ניצבת במקום הראשון בעולם בתחום שיתופי פעולה בין האקדמיה לתעשייה על פי מדד ה- GII (Global Innovation Inde). אולם, בחינה מעמיקה מלמדת כי נתון מחמיא זה נובע בעיקר מפעילותן של החברות הזרות המחזיקות מרכזי פיתוח בישראל. IBM ו-Microsoft אחראיות לבדן לכמחצית משיתופי הפעולה המחקריים. בסך הכול כ-85% משיתופי הפעולה בין התעשייה לאקדמיה נעשים על ידי חברות רב-לאומיות.
לעומתן, חברות הטכנולוגיה המקומיות כמעט ולא נסמכות על אפיק זה, אלא ממוקדות יותר בפעילות מחקר ופיתוח פנים-ארגונית, הנשענת על המומחיות וכוח האדם העומד לרשותן. החברות היוצאות מכלל זה בישראל הן חברת החשמל וטבע, וכן חברות התעשייה הביטחונית רפא”ל, התעשייה האווירית ואלביט. ממצא מפתיע הוא מיעוט שיתופי הפעולה של חברות ישראליות עם האקדמיה בתחומי מדעי המחשב ומתמטיקה. התחומים בהם נעשים מרבית שיתופי הפעולה מהווים יחד מעל ל-20% מתפוקות המחקר של האקדמיה בישראל.13
דירוגה הבינלאומי של ישראל במדד של השקעה במו״פ לנפש גבוה ומשתפר, והיא מדורגת במקומות הראשונים בעולם. לעומת זאת, יש מגמה הפוכה בדירוג של ההשקעה האקדמית במו”פ לנפש בישראל (ממקום שלישי ב-OECD בשנת 2006 למקום 26 בשנת 2018).
זוהי מגמה ארוכת טווח, המצביעה על שחיקה משמעותית ברמת התחרותיות של האקדמיה הישראלית ועשויה להשפיע על פיתוחים עתידיים עליהם יישען ההיי-טק הישראלי בעשורים הקרובים.
הידוק שיתוף הפעולה בין האקדמיה לתעשייה הישראלית עשוי להיות גורם מנצח (win-win) ולהועיל לשני הצדדים. מצד אחד, החברות הישראליות עשויות למצוא את האקדמיה כמקור לכוח אדם מחקרי איכותי שיענה על צורכי התעשייה, שבה שורר מחסור כרוני של כוח אדם. מצד שני, כוח האדם מהאקדמיה יחשוף את החברות הישראליות לידע מתקדם ויאפשר להן לבצע את קפיצת המדרגה הבאה ולהעמיק את היכולת שלהן להמשיך להיות חדשניות ותחרותיות בשוק הגלובלי.
מבחינת האקדמיה הישראלית, היא עשויה למצוא בחברות התעשייה הישראליות, אליהן זרם הון משמעותי בשנים האחרונות, מקור לשאלות מחקר חדשניות בעלות פוטנציאל מסחרי גבוה. שיתופי פעולה אלה עשויים להביא לגידול גם במספר המאמרים האיכותיים היוצאים מישראל, הנמוך ביחס למדינות ההשוואה,14 וגם בהכנסות החברות למסחור הידע באקדמיה. הכנסות אלה ספגו ירידה מתמשכת ומשמעותית מכ-1.9 מיליארד שקלים בשנת 2012 לכ-500 מיליון שקלים בלבד בשנת 2019. כמו כן, שיתוף פעולה זה עשוי גם להגדיל את מספר חברות ההזנק, המבוססות על ידע אקדמי, אשר מספרן אמנם נמצא במגמת עלייה מסוימת בשנים האחרונות, אך עדיין עומד על עשרות בודדות מדי שנה.
חיזוק נוסף לחשיבות שיתוף הפעולה עם האקדמיה נובע מכך ששיתוף פעולה זה יוצר מרחב בו מתנהל סיעור מוחות המניע פיתוח רעיונות. מחקר, שביצע מוסד שמואל נאמן בשנת 2021 על תוכנית המאגדים של רשות החדשנות, בחן מה התועלות הנובעות לכל אחד מהצדדים המעורבים במחקר המשותף. תוכנית המאגדים מייצרת שיתופי פעולה בין חברות מהתעשייה הישראלית, לרבות סטארט-אפים, לבין קבוצות מחקר אקדמיות למטרת פיתוח עצמי של טכנולוגיה טרום-מוצרית פורצת דרך. המחקר של מוסד שמואל נאמן התבסס על שאלונים, שעליהם השיבו כ-250 חוקרים באקדמיה ובתעשייה, ועולה ממנו כי סיעור מוחות משותף זה מהווה אחת הסיבות העיקריות לכניסה לפרויקטים משותפים.
עוד עולה מהמחקר כי יצירת אמון ומחויבות בין שני הצדדים היא המוטיבציה העיקרית לשיתוף פעולה וכי אין הבדל בין האקדמיה לתעשייה בהיבטים אלו.15 לפי מחקר זה, התוצרים העיקריים של שיתוף הפעולה במסגרת המאגדים הם מאמרים אקדמיים ופטנטים, כאשר בשני מדדים אלה נרשם דשדוש באקדמיה הישראלית בשנים האחרונות. ראוי לציין את פעילותה של אוניברסיטת תל אביב, המציגה צמיחה משמעותית במספר שיתופי הפעולה עם התעשייה. ייתכן כי הדבר נובע מריכוז פעילות ההיי-טק הישראלית בעיר.
נורת אזהרה משמעותית נוספת לאיכות המחקר, העומד בבסיסו של ההיי-טק הישראלי, מגיעה דווקא בעקבות התבגרות התעשייה שהתבטאה בגל הנפקות משמעותי של חברות טכנולוגיה ישראליות בשנתיים האחרונות. מחקרים מראים כי רמת החדשנות בחברה נפגעת בכ-40% בעקבות הנפקה.16 הירידה בחדשנות אינה נובעת מירידה בהיקף פעילות המו”פ, אשר אינה נפגעת, אלא כתוצאה משינוי מיקוד בפעילות המו”פ של החברה, שהופכת להיות שמרנית יותר ומקורית פחות ומוכוונת לשורת הרווח. שינוי זה באסטרטגיית המו”פ של החברה בא לידי ביטוי בעיקר בעזיבת ממציאים עיקריים ובירידה בפרודוקטיביות של אלו שנשארים. כלומר, רמת החדשנות בגל חברות החד-קרן הישראליות הנוכחיות, ובאלו שהונפקו לאחרונה, עלולה להיפגע ולרדת בשנים הקרובות. על מנת לפצות על כך ולשמור על צמיחתו ורמת התחרותיות של האקו-סיסטם הישראלי, חברות הטכנולוגיה הישראליות צריכות לגוון את מקורות המו”פ שלהן, בין היתר באמצעות יצירת שיתופי פעולה עם האקדמיה הישראלית. במקביל לכך, יש לוודא שלאקדמיה הישראלית עומדים האמצעים הנדרשים לביצוע מחקרים ברמה עולמית.
חיזוק שיתוף הפעולה של התעשייה והאקדמיה למען עתיד ההיי-טק
מכל האמור לעיל עולות מספר תובנות: ראשית, שיתופי פעולה בין התעשייה והאקדמיה נשענים בעיקר על חברות גדולות ויציבות בעלות תזרים מזומנים משמעותי, שיכולות להרשות לעצמן זמני פיתוח ארוכים. בישראל, אנו רואים כי על אף שקיימות לא מעט חברות טכנולוגיה ישראליות בעלות תזרים מזומנים משמעותי,17 שיתופי פעולה אלה מתבססים ברובם המוחלט על חברות בינלאומיות גדולות. שנית, האקדמיה הישראלית הפיקה בשנים האחרונות תוצרים ברמה בינלאומית שזכו לעניין גם בקרב חברות הפרושות ברחבי העולם, אך ייתכן כי מצב זה ישתנה לאור הירידה היחסית בהשקעה במחקר באקדמיה בישראל בהשוואה לעולם. שלישית, גל הפריחה הנוכחי שחווה ענף ההיי-טק הישראלי, המתבטא ביצירת חברות טכנולוגיה שלמות ציבוריות במקביל לירידה בפתיחת חברות הזנק, עלול להוביל דווקא לירידה באיכות המו”פ המבוצע בישראל.18
לפיכך, יש לפעול לחיזוק פעילות המחקר באקדמיה הישראלית בכלל ושיתוף הפעולה המחקרי בין האקדמיה הישראלית לחברות טכנולוגיה ישראליות בפרט. רשות החדשנות מפעילה מספר מסלולים, שמטרתם לייצר שיתופי פעולה בין האקדמיה והתעשייה, ובראשם תוכנית המאגדים שהוזכרה לעיל. במסגרת תוכנית זו, נפתחו 38 מאגדים בין השנים 2021-2010, שבהם לקחו חלק מאות חברות גדולות, קטנות ובינוניות כגון אבוג’ן (Evogene), סנסירה (Senseera), אקיוביט (AccuBeat) ופוליגון, וכן עשרות מוסדות אקדמיים, לרבות כלל האוניברסיטאות בישראל.
כמו כן, מכיוון שבין התעשייה והאקדמיה לרוב שוררים פערי תרבות משמעותיים, הבאים לידי ביטוי בעיקר בהבדלים בקצב העבודה, במטרות וביעדים, מפעילה הרשות שני מסלולים שתפקידם לייצר שיתופי פעולה בין חוקר בודד או קבוצת מחקר קטנה לבין חברה תומכת אחת, המזהה פוטנציאל עסקי במחקר ואולי אף מעוניינת להתאימו לצרכיה. המסלול הראשון הוא מסלול מחקר יישומי באקדמיה, שמטרתו לגשר על הפער שבין הידע שנוצר באקדמיה לבין צורכי התעשייה ויצירת הוכחת היתכנות טכנולוגית להישגי המחקר המקדים. המסלול השני הוא מסלול מסחור ידע שמטרתו לבצע תיקוף של הידע, התאמתו לצורכי החברה והכשרת כוח האדם בחברה הקולטת במטרה לצמצם את החסמים הקיימים במסחור ידע מהאקדמיה.19
דוגמה בולטת לערך שיכולה להפיק חברה קטנה ממסלולי התמיכה של הרשות באקדמיה ובשיתופי הפעולה עם התעשייה היא חברת סנסירה, שהחלה את דרכה בפרויקט יישומי אקדמי בתמיכת הרשות. במסגרת הפרויקט פותחה במעבדתו של פרופ’ ניר פרידמן, מהמכון למדעי החיים ובית הספר להנדסה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית, שיטה חדשנית לאבחון מגוון רחב של מחלות באמצעות בדיקת דם פשוטה. השיטה מאפשרת לזהות בצורה ייחודית ורגישה תמותת תאים ברקמות שונות בגוף, ובעזרת דגימת דם בודדת ניתן לזהות מגוון מצבי מחלה, בין היתר סרטן מסוגים שונים, מחלות כבד ולב. על בסיס ידע זה ובתמיכת משקיעים חיצוניים, הוקמה החברה תוך מסחור הידע מהאקדמיה והתבססה כמובילה עולמית. כיום החברה מובילה הקמת מאגד אבחון רפואי נוזלי של למעלה מ-20 גופים: האקדמיה, בתי חולים, בנקים ביולוגיים וחברות נוספות מתחומי הסנסורים ואנליזה גנומית עמוקה. מטרת המאגד היא לפתח את הדור הבא באבחון מחלות, המבוסס על מגוון רחב של סמנים ביולוגים בעזרת בינה מלאכותית.
חיבור החדשנות הישראלית למגזר הפרטי והציבורי בישראל
בעוד חברות הטכנולוגיה הישראליות נמצאות בחוד החנית של החדשנות העולמית, לעיתים קרובות הפיתוחים שלהן יוצאים מחוץ לגבולות ישראל והאזרחים והכלכלה כלל לא נהנים מהם. בנוסף, קיים פער בין החדשנות הישראלית המזוהה עם חברות ההיי-טק המקומיות ומרכזי הפיתוח הרב-לאומיים לבין רמת הדיגיטיזציה והתשתיות הטכנולוגיות הזמינות לחברות. עדות לפער זה ניתן לראות בדירוגי ישראל בפרמטרים השונים במדד ה-Global Innovation Index לשנת 2021: מצד אחד, ישראל מדורגת במקום הראשון במדדים שונים, המעידים על רוחב ועומק ענף ההיי-טק במדינה, כגון הוצאה ציבורית על מחקר ופיתוח, היקף סבבי השקעות קרנות הון-סיכון, ייצוא מוצרי ICT ושיתופי פעולה בין-מגזריים בתחומי חדשנות. אך, מצד שני, ישראל נמצאת מתחת לממוצע במדדים אחרים הנוגעים לתשתיות הקריטיות להשגת קידמה טכנולוגית כגון אקלים רגולטורי, השתתפות בתהליכים דיגיטליים במגזר הציבורי, אחוז הוצאה על תוכנה מתוך התמ”ג ועוד.20
קצב פרישת תשתיות התקשורת המתקדמות בישראל – באמצעות סיבים אופטיים – הואץ לאחרונה והגיע לכ-50% ממשקי הבית במדינה בסוף 2021. זאת, לאחר השקעה מסיבית לסגירת הפער.21 עם זאת, מהירות הגלישה הזמינה בישראל עדיין מפגרת אחר המדינות המובילות בעולם: ישראל מדורגת במקום ה-32 בעולם נכון לחודש פברואר 2022 עם מהירות גלישה חציונית בפס רחב של 90.42 מגה בייט לשנייה, לפי בדיקת 22Ookla.
לא מפתיע, אם כך, שהמגזר העסקי והמגזר הציבורי בישראל מפגרים אחרי מדינות ההשוואה, אשר ישראל מודדת את עצמה ביחס אליהן, בכל הנוגע לדיגיטציה וחדשנות טכנולוגית. גם נתוני ה-OECD מראים כי המגזר העסקי בישראל מפגר אחרה-OECD בהטמעה ושימוש של מגוון טכנולוגיות, למשל שימוש ברשתות חברתיות, מחשוב ענן, מערכות CRM וטכנולוגיות ביג דאטה ובינה מלאכותית. בכל המדדים האלה, למעט שימוש במחשוב ענן, המגזר העסקי בישראל נמצא מתחת לממוצע השימוש במדינות ה- OECD. גם המגזר הציבורי בישראל סובל מהפער הזה: לפי דירוג האו”ם ישראל ממוקמת במקום ה 66- בהשתתפות בתהליכים דיגיטליים של המגזר הציבורי.23 אחד האתגרים המשמעותיים לדיגיטציה של המגזר הציבורי בישראל הוא המחסור בכלי עיבוד שפה טבעית. בהקשר הזה יש שני חסמים מרכזיים: היעדר תמריץ כלכלי לשוק הפרטי בשל קוטנו של השוק, לצד מחסור במאגרי מידע הדרושים כדי לאמן מודלים של עיבוד שפה טבעית. לכן, בתוכנית הלאומית לבינה מלאכותית המדינה משקיעה 180 מיליון שקלים בפיתוח כלי עיבוד שפה טבעית בשפות שמיות (עברית וערבית).
לפערים הללו יש כמה השלכות שליליות המשפיעות על ישראל:
1. אזרחי מדינת ישראל אינם נהנים באופן מלא מפירות החדשנות הישראלית
הנגישות של אזרחי מדינת ישראל לחדשנות טכנולוגית תוצרת ישראל מוגבלת, בעוד אזרחי מדינות אחרות בעולם נהנים ממנה. כך למשל, חברת הביטוח למונייד (Lemonade) המציעה פוליסות ביטוח מוזלות המתומחרות באמצעות טכנולוגיה של בינה מלאכותית, אינה מציעה את שירותיה בישראל מכיוון שלטענתה, בישראל מסד הנתונים הנדרש למודל התמחור של החברה אינו מונגש באופן דיגיטלי.24 כלומר, בדוגמה זו פער בדיגיטציה של שירותים ממשלתיים מקשה על הטמעת חדשנות ישראלית ותורם ליוקר המחיה במקומות בהם הטכנולוגיה יכולה להוריד עלויות. זאת בנוסף לכך שחברות בתחום הפינטק והביטוח כפופות לרגולציות, ולעיתים קרובות הסטארט-אפים הישראלים מעדיפים להתאים את הפתרונות לרגולציה אמריקאית או אחרת, ולא לזו הישראלית.
2. חברות טכנולוגיה ישראליות עלולות להוציא פעילות מחוץ לישראל
חברות טכנולוגיה ישראליות זקוקות במקרים רבים לסביבות פעילות שבהן יוכלו לבצע הדגמות והטמעות ראשוניות של הטכנולוגיה שלהן בשלבי הפיתוח השונים. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בתחומים עתירי רגולציה או מוצרים ושירותים מורכבים המצריכים תשתיות דוגמת כלי רכב אוטונומיים, פודטק ובריאות דיגיטלית. אם החברות הישראליות לא יפיקו תועלת מביצוע ההדגמות וההטמעות הראשונות בישראל, או שהסביבה הרגולטורית לא תאפשר להם לעשות זאת – הן צפויות לצאת לחפש הזדמנויות אלה מחוץ לישראל כחלק מתהליך הצמיחה המואץ שלהן. הדבר עלול להחליש את האב החדשנות הישראלי בטווח הבינוני והארוך.
לעומת זאת, הזדמנויות אטרקטיביות לביצוע הדגמות והטמעות ראשוניות בישראל יכולות להפוך לאבן שואבת של פעילות עסקית חשובה של סטארט-אפים, חברות רב-לאומיות ואתרי פיילוט במגוון ענפי הכלכלה הישראלית. דוגמה הממחישה את הפוטנציאל לכלכלה הישראלית היא מיזם הרחפנים הלאומי, שהוקם במטרה לקדם הפעלת רחפנים לתועלת הציבור. הרחפנים יכולים לסייע בהפחתת הגודש בכבישים ובהקמת רשת נתיבים אוויריים ארצית מנוהלת לטובת שינוע תרופות וציוד רפואי לדוגמה, או משלוחים בשוק הקמעונאי. המיזם סיפק לכל בעלי העניין – החל מהחברות המפעילות, נותנות השירותים, החברות הטכנולוגיות, המשתמשים הפוטנציאלים והרגולטורים – הזדמנות לדמות את סביבת הפעילות העתידית. המיזם משך חברות ישראליות וזרות, שביקשו להשתתף בו על אף שלא זכו במענק מרשות החדשנות, וזאת בשל הייחודיות של הפיילוט ותרומתו להתפתחותן. כמו כן, הצטרפו למיזם חברות מסחריות רבות (גלידות, סושי, סבונים) לצורך בחינת המודל הכלכלי המתאים לשימוש ברחפנים לשליחת המוצרים שלהן ללקוחות קצה.
3. ענפי כלכלה שאינם היי-טק מחמיצים תועלת כלכלית הטמונה בחדשנות טכנולוגית
על מנת לבצע את קפיצת המדרגה הבאה ולהתאים את עצמם למאה ה-21, על כלל ענפי המשק, לרבות המגזר הציבורי, להטמיע טכנולוגיות חדשניות – מארגוני בריאות ונמלי ים, דרך חברות מסחריות ועד לחברות מזון. בנוסף, שיתוף פעולה עם סטארט-אפים ישראלים, באמצעות תהליכי Open Innovation, יחשוף את החברות הישראליות בכלל ענפי המשק לחדשנות ויסייע להן לבסס יתרון עסקי באמצעות טכנולוגיה בזירה העולמית.
לאפשר, להדגים ולהטמיע: כיצד המדיניות הממשלתית יכולה לעודד חדשנות
על מנת לייצר סינרגיה בין החדשנות הישראלית לחיי היום-יום של אזרחי ישראל, החברות הישראליות והמגזר הציבורי בישראל – נדרשים שילוב כוחות של המגזר הפרטי והציבורי וגיבוש מדיניות ממשלתית מעודדת חדשנות. מדיניות כזו תאפשר לחזק את האב החדשנות המקומי, להבטיח את המשך הובלתו ברמה הבינלאומית ולהרחיב את התועלת הכלכלית של החדשנות הטכנולוגית לענפי כלכלה נוספים.
עד כה מעורבות הרשות התבטאה בעיקר בכלי תמיכה כספית ישירה למימון מו״פ בסיכון גבוה בסטארט-אפים ובחברות טכנולוגיה. לאור השינויים במדיניות הנדרשת והתבגרות התעשייה, גם תפקיד רשות החדשנות מתרחב והיא תהפוך לגורם מתווך ומאפשר במסגרת יישום המדיניות החדשה. הרשות תפעל לחיזוק החיבור בין המגזר הציבורי לתעשיית ההיי-טק הישראלית – הן בהיבט של השירותים הציבוריים שאזרחי מדינת ישראל מקבלים והן בהיבט של התשתיות הציבוריות להטמעת חדשנות (קרי – רגולציה, תשתיות פיזיות, גישה לדאטה, ועוד).
דור הפתרונות החדש, שיישמו רשות החדשנות וגורמים נוספים במגזר הציבורי, כולל מגוון כלים שיהפכו את הממשלה לממשלה שיוזמת חדשנות באמצעות מיזמי חדשנות, לממשלה שמאמצת חדשנות טכנולוגית כאתר הרצה וכשוק יעד, ולממשלה המאפשרת חדשנות באמצעות רגולציה מתקדמת וגמישה. כעת נפרט כיצד הכלים החדשים השונים מתחילים להתממש בפרויקטים הנמצאים בשלבים שונים של תכנון וביצוע.
כלי התמיכה החדשים לקידום חדשנות בישראל:
1. ממשלה יוזמת חדשנות: קידום שיתופי פעולה של המגזר הציבורי והפרטי לפיתוח פתרונות פורצי דרך
המצב הקיים:
בשנים הראשונות לפעילותה דגלה רשות החדשנות (ועוד קודם לכן לשכת המדען הראשי) בשימוש בכלי תמיכה במחקר ופיתוח ללא הכוונה או מיקוד של הממשלה. כלומר, מבלי לסמן תחומים טכנולוגיים ספציפיים ולהשקיע בפיתוח והקידום שלהם. מאחורי תפיסה זו עמדה גישה של bottom-up, הסתמכות על השוק הפרטי, קרי היזמים והמשקיעים, למיקוד ובחירה בהזדמנויות הטכנולוגיות-עסקיות, ודחיפה ממשלתית בתחומים שבהם רמת החדשנות נמצאת בחזית העולמית.
השינוי הנדרש:
כיום, בהינתן שחברות טכנולוגיות ישראליות מגייסות סכומי כסף אדירים מהמגזר הפרטי ללא סיוע ממשלתי ומצמיחות את פעילותן באופן גלובלי, רשות החדשנות מתמקדת ביצירת כלי תמיכה חדשים במקומות שבהם יש כשלי שוק מובחנים, אשר בהיעדר תמיכה ממשלתית יימנעו מההיי-טק הישראלי להמשיך ולהוביל בעולם. כלי תמיכה חדש המאפשר זאת הוא “מיזמי חדשנות משני מציאות” – שיתופי פעולה בין המגזרים הציבורי והפרטי, שמטרתם לחולל שינוי משמעותי בתחום ממוקד ומוגדר, כמו תחבורה ציבורית או בנייה לדיור. שינויים אלה ישפיעו על חיי האזרחים הישראלים באמצעות הטמעות טכנולוגיה. מיזמי החדשנות מערבים גורמי ממשלה, חברות טכנולוגיה, רגולטורים, אתרי הרצה לניסוי הטכנולוגיות וגופי ביצוע. שיתופי הפעולה הרב-מגזריים במסגרת מיזמי החדשנות יספקו הזדמנויות פיילוט ייחודיות, תוך כדי יצירת מעטפת רגולטורית ותפעולית תומכת שתאפשר לחברות הטכנולוגיה המשתתפות לפרוץ לשוק לאחר הצלחת הפיילוט. כמו כן, תמיכה זו תאפשר לממשלה ולרגולטורים לעצב את פתרונות הרגולציה העתידיים ולהפוך למובילים עולמיים בתחומם. מיזמי החדשנות יימשכו בין שנתיים לארבע שנים ויכללו זיהוי צורך, הבאת ידע מהארץ ומהעולם, רתימת שותפים ממשלתיים ופרטיים, ליווי רגולטורי, מימון פיילוט, ומעקב ובקרה אחרי תוצאות.
מיזמי החדשנות יתמקדו באזורים שבהם קיים צורך או אתגר ציבורי לצד יתרון טכנולוגי-עסקי לישראל, ובמצבים שבהם יש צורך באסדרה או במאמץ ממשלתי מתואם כדי לממש את הפוטנציאל. מיזמי חדשנות ראשונים בתחום התחבורה הציבורית החכמה והבנייה המודולרית כבר יצאו לדרך, כפי שיפורט מטה. בשנה הקרובה הרשות תבחן, ביחד עם שותפים ממשלתיים מובילים, הזדמנויות נוספות להתנעת מיזמי חדשנות משני מציאות בתחומים שבהם מתקיים מפגש בין פוטנציאל טכנולוגי-עסקי לבין מובילות ישראלית ומענה לאתגר ציבורי.
מיזמי החדשנות הראשונים שיוצאים לדרך:
מיזם משותף לקידום תחבורה ציבורית אוטונומית בישראל
על אף שבאופן היסטורי ישראל אינה מעצמת רכב, בעידן שבו כלי הרכב הופכים לחכמים ונוהגים את עצמם, ישראל קנתה לעצמה מקום מוביל בתחום בשנים האחרונות. מספר הסטארט-אפים הישראלים בתחום התחבורה החכמה גדל מ-400 ב-2016 ליותר מ-600 ב-2020. הצמיחה המשמעותית ביותר הייתה במספר הסטארט-אפים שהוקמו בתחום הרכב האוטונומי עם גידול שנתי ממוצע של 26% בתקופה זו. כמו כן, מאז 2008, מעל 20 יצרני רכב מהגדולים בעולם וספקיהם פתחו מרכזי פיתוח בישראל, בהם GM, הונדה, פולקסוואגן, פורד ועוד. התחום גם מייצר פעילות עסקית משמעותית: חברות בתחום גייסו כמיליארד דולר ב-2021. בנוסף, אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים שיצאו מישראל בעשור האחרון הוא חברת מובילאיי (Mobileye) מירושלים. החברה הוקמה על ידי פרופ’ אמנון שעשוע וזיו אבירם ופיתחה טכנולוגיה למערכות סיוע מתקדמות לנהג (ADAS), שגם משמשות לפיתוח טכנולוגיות לרכבים אוטונומיים (ללא נהג). ב-2014 מובילאיי הונפקה לפי שווי של למעלה מחמישה מיליארד דולר, בהנפקה שהתפרסמה בשעתה בתור ההנפקה הגדולה ביותר של חברה ישראלית. ב-2017 נרכשה החברה על ידי אינטל ביותר מ-15 מיליארד דולר בעסקת הרכישה הגדולה ביותר של חברה ישראלית.
כלומר, בישראל קיים מרכז ידע משמעותי של טכנולוגיות בתחום הרכב והתחבורה. לצד זאת, הסטארט-אפים בתחום מתמודדים עם אתגרים המקשים על הצמיחה הגלובלית שלהם. כ-40% מהסטארט-אפים בתחום מדווחים כי היעדר גישה לאתרי פיילוטים הוא אתגר משמעותי עבורם, כך עולה מסקר של אקומושן שבוצע ב-25.2021
כדי להקל על החברות ולהפוך את ישראל לאתר מוביל מבחינה עולמית לניסוי טכנולוגיות חדשניות בתחום הרכב האוטונומי ולנצל את מאגר הידע הייחודי שנוצר בישראל, אושר בחודש מרץ 2022 תיקון לפקודת התעבורה. תיקון זה יאפשר לבצע ניסויים מתקדמים יותר מאלו המותרים היום (למשל הפעלת רכב אוטונומי ללא נהג ברכב). בפרט, ישראל מעוניינת במיוחד בשילוב הטכנולוגיות הקיימות בשוק במערך התחבורה הציבורית בישראל.26
כעת, משהונחה תשתית רגולטורית מתקדמת, ניתן לרתום את הרכב האוטונומי לשיפור מערך התחבורה הציבורית בישראל ולהפוך את ישראל למובילה בניסויים בתחבורה ציבורית אוטונומית. לשם כך, מותנע מיזם “חדשנות משנה מציאות” לקידום תחבורה ציבורית אוטונומית בישראל. את המיזם מקדמים הרשות לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה, רשות החדשנות ונתיבי איילון. התועלות הצפויות מהמיזם מכוונות להתמודד עם אחד האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני מדינת ישראל – הגודש בדרכים – על ידי ייעול מערך התחבורה הציבורית, שיפור השירות וחוויית הנוסע ושיפור רמת הבטיחות. כמו כן, המיזם צפוי לסייע למדינה ולענף התחבורה להתמודד עם בעיית כוח האדם והמחסור החמור בנהגים, על ידי מעבר לציי רכב של אוטובוסים אוטונומיים תוך מספר שנים.
איך זה יעבוד?
בשלב הראשון של המיזם, החברות הזוכות יבצעו ניסויים באוטובוסים אוטונומיים בשטח שהוגדר לניסויים ובשטחים תפעוליים, במטרה להגיע לכדי היתכנות טכנולוגית ורגולטורית. בשלב השני של המיזם החברות יפעילו קו תחבורה ציבורית אוטונומית בכבישים ציבוריים בהיקף שילך ויגדל במהלך שנתיים של פיילוט.
המיזם צפוי לחבר בין מפעילי תחבורה ציבורית לחברות טכנולוגיה חדשניות בארץ ובעולם, המפתחות מערכות לנהיגה אוטונומית, ולהגביר את חשיפת הציבור לרכבים אוטונומיים ומאפייניהם – בטיחות, חוויית נסיעה ויתרונות סביבתיים. המיזם יכלול גם בחינת מודלים תפעוליים ואת מידת יעילותם הכלכלית.
קידום בנייה
מודולרית להגדלת היצע הדיור בישראל בעוד בתחום התחבורה החכמה יש לישראל יתרון טכנולוגי שהוביל להקמת מיזם משותף, בתחום אחר בו יצא לדרך מיזם כזה הצורך מגיע בעיקר מהשטח – בעיית הדיור בישראל. ענף הבנייה בישראל מייצר בטכנולוגיות הקיימות כיום כ-55 אלף יחידות דיור בשנה.27 זאת, כאשר צורכי הדיור הצפויים בשנת 2040 מוערכים בכ-70 אלף יחידות דיור בשנה.28 כלומר קיים צורך להגדיל את היצע יחידות הדיור השנתי בכ-30% תוך פחות משני עשורים. אחת הדרכים להתמודד עם הפער בהיצע יחידות הדיור היא באמצעות הטמעה ואימוץ נרחב של טכנולוגיות מתקדמות לתיעוש הבנייה, ובפרט טכנולוגיות לבנייה מודולרית.
בנייה מודולרית נפחית היא שיטת בנייה חדשנית שבה תהליך הבנייה עובר ברובו למפעל, שם מיוצרות מודולות תלת-מימדיות מוגמרות בשיטת “סרט נע”. המודולות כוללות את רכיבי השלד החיצוני של הבניין, בידוד תרמי ואקוסטי ואף צנרת, אביזרים חשמליים, כלים סניטריים, ריצוף, חלונות, דלתות ועוד. המודולות משונעות לאתר הבנייה שם הן מורכבות לבניין הסופי (לרוב כולל גרעין הקשחה מבטון ואף קומות מסד). שיטת בנייה זו צפויה לקצר את משך הבנייה בכ-50%-20% ולהגדיל את פריון הענף, לצד יתרונות נוספים באיכות הבנייה, בבטיחות באתר ובהשפעות הסביבתיות של תהליך הבנייה.29
משרד הבינוי והשיכון, בשיתוף עם רשות החדשנות והמכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון, פרסמו בימים אלה פנייה לקבלת מידע בנושא הקמת מבנים בשיטת בנייה מודולרית וכן הקמת מפעלים לייצור יחידות מודולריות. מטרת הפנייה היא לקבל מהתעשייה בארץ ובעולם מידע בנוגע להיתכנות לאימוץ נרחב של טכנולוגיה זו בארץ, לרבות הצורך בתשתית רגולטורית תומכת ועידוד תעשיית ייצור מקומית. סקר של המכון הלאומי לחקר הבנייה, שנערך בקרב גורמי מקצועי בענף הבנייה, מצא כי קיימים חסמים משמעותיים להטמעת שיטת הבנייה המודולרית בישראל. בין החסמים הבולטים הם רמת התיאום הגבוהה הנדרשת בין גורמי התכנון והביצוע השונים בתהליך הבנייה, היעדר רגולציה ותקינה תומכות וחינוך שוק הקונים והשוכרים.30
בהמשך למידע שיתקבל מהתעשייה, תיבחן האפשרות לצאת למיזם מתואם ביחד עם משרד הבינוי והשיכון להקמת מבני מגורים באמצעות בנייה מודולרית. במסגרת זו יוכלו כל בעלי העניין – החל מהיזמים, עבור בקבלני הביצוע והיצרנים המקומיים וכלה ברגולטורים השונים – לצבור ידע מקומי וניסיון בשיטה, לרבות ניסיון מעשי בניהול ובביצוע פרויקטים מסוג זה. כמו כן, מיזם מתואם יכול לסייע ביצירת מפרט דרישות ייחודי לבנייה מודולרית ביחידה לשיטות בנייה בטכניון, האמונה על אישור שיטות בנייה חדשניות. המיזם יספק מענה רגולטורי מותאם ויסלול את הדרך לאימוץ נרחב יותר של השיטה בישראל. לבסוף, באמצעות המיזם יוכלו ציבור רוכשי הדירות העתידיים להבין את התועלות של הבנייה המודולרית גם בהיבטי איכות הבנייה והמחייה.
2. ממשלה מאמצת חדשנות טכנולוגית: המגזר הציבורי כמגרש משחקים לניסוי טכנולוגיות
המצב הקיים:
במסגרת שיתופי הפעולה של רשות החדשנות עם מגוון רחב של גופים ציבוריים, בהם משרדי ממשלה, רשויות מנהליות, חברות ממשלתיות ורשויות מקומיות, עולה כי קיימים אתגרים רבים המשפיעים על יכולתם, ובייחוד גורמי ממשל, לנהל תהליכי עבודה משותפים עם תעשיית ההיי-טק. בין היתר, עולים קשיים לבצע פיילוטים ותהליכי רכש מול גופים ציבוריים ולהטמיע טכנולוגיות חדשניות. אחד האתגרים הוא קושי באפיון הפתרונות הטכנולוגיים הנדרשים על ידי משרדי הממשלה, בין היתר בעקבות חשיפה מועטה לחידושים בשוק והיכרות לא מספקת עם היצע הטכנולוגיות הקיים בתעשייה. גם במקרים בהם המגזר הציבורי היה שותף לתהליכי אפיון ופיילוט של טכנולוגיות חדשניות, עקב מבנה תהליכי הרכש הציבוריים, שהם לעיתים מסורבלים ועתירי בירוקרטיה, בסופו של דבר לא מושלם תהליך הרכש והטכנולוגיות לא מוטמעות. אתגר נוסף נובע מכך שתעשיית ההיי-טק במקרים רבים לא פונה למשרדי הממשלה או לא מתאימה את הפתרונות שלה אליה. קושי זה נובע מקצב קבלת החלטות איטי בנוגע לרכש ולהטמעת הטכנולוגיה ובגלל מגבלות בתחום הפרטיות, המונעות את שיתוף הדאטה הנדרש עם החברות לצורך התאמת הטכנולוגיה לצורכי המשרדים.
השינוי הנדרש:
כדי לשפר את רמת שיתוף הפעולה והתיאום בין המגזר הפרטי והציבורי, יש צורך באפיון, בנייה והטמעת תהליכי עבודה משותפים בין הגופים הציבוריים ותעשיית ההיי-טק. כך יתאפשר לצדדים להכיר אחד את השני, להגיע להבנה משותפת של האתגרים ולהשלים את תהליכי הרכש בדרך להטמעה מהירה ונרחבת של חדשנות טכנולוגית. לכן, חלק מדור הפתרונות הבא של רשות החדשנות הופך אותה לגורם המלווה ומקדם תהליכי היוועצות עם גופים ציבוריים בתחומים הנוגעים לחדשנות טכנולוגית. הרשות תומכת באמצעות מתן חוות דעת טכנולוגית כרכיב תומך החלטה בתהליכים המקודמים על ידי גופי ממשל. כמו כן, הרשות משתתפת, לצד המשרד הממשלתי השותף, במימון התאמת המוצר הטכנולוגי לצורכי המשרד והטמעתו.
בתוך כך, הרשות סוקרת ומנגישה מודלים מהעולם לתהליכי רכש של טכנולוגיות חדשניות בארץ ובעולם. על בסיס מודלים אלה, ניתן להציע עקרונות לסנכרון תהליכי העבודה של המגזר הציבורי והפרטי: משלב עיצוב המוצר או השירות (Design Partnership), דרך שלב הפיילוט (Pilot Partnership), וכלה בביצוע רכש טכנולוגי והטמעת הטכנולוגיה לשימוש מתמשך. עקרונות אלה מתבססים, בין השאר, על תהליכים דומים המתבצעים במערכת הביטחון בישראל ועל הליך ה-31Partnership Innovation הקבוע באיחוד האירופי ובבריטניה. הליך ייחודי זה מאפשר לספקים לפתח מוצרים או שירותים טכנולוגיים חדשניים, תוך קבלת תשלום כספי במהלך הפיתוח, ולאחר מכן להמשיך ישירות לשלב הרכש וההטמעה, ללא צורך בהליך מכרזי נוסף. הליכים אלה מציעים תהליך רציף משלב האפיון, עבור בשלב הפיילוט וכלה ברכש. כל זאת כדי לאפשר לגורמים הממשלתיים ולחברות הטכנולוגיה להתקדם ללא עיכובים מנהליים.
3. ממשלה מאפשרת חדשנות ארגזי חול רגולטוריים:
התאמת הרגולציה הנדרשת לניסוי טכנולוגיות חדשניות
המצב הקיים:
רגולציה משחקת תפקיד מפתח בעידוד או בעיכוב הטמעת חדשנות במשק. במקרים שבהם לא קיימת רגולציה מתאימה, עלול להיווצר מצב שלא תבוצע הדגמה של המוצר או השירות בישראל בשלבים מוקדמים, הייצור שלהם לא יבוצע בישראל, והם לא יוצעו לשימוש בשוק המקומי. זאת בשעה שמדינות בכל העולם פיתחו בשנים האחרונות מנגנונים שיסייעו לחברות המקומיות להתמודד עם התחרות הגלובלית באמצעות חדשנות טכנולוגית, לצד התאמת הרגולציה למוצרים, לשירותים ולמודלים עסקיים חדשניים. באופן הזה, גוברת התחרות עימה מתמודדת ישראל כמדינה מאפשרת חדשנות.
השינוי הנדרש:
אחד הכלים הרגולטוריים הבולטים ביותר בשנים האחרונות במדינות המובילות בהטמעת חדשנות טכנולוגית הוא “ארגז חול רגולטורי” (Regulatory Sandbox). בבסיס הגישה טמונה ההבנה כי טכנולוגיות חדשניות מתפתחות בקצב מהיר שלרוב אינו תואם את הרגולציה הקיימת, וכי לרגולטור אין את הידע הטכנולוגי הנדרש כדי לאסדר את התחום באופן מקיף. במסגרת ארגזי החול הרגולטוריים, ממשלות מאפשרות לחברות ולארגונים להתנסות במוצרים, שירותים ומודלים עסקיים חדשניים, מבלי לעמוד בכל כללי הרגולציה הקיימים ותוך צמצום משמעותי של חוסר הוודאות הרגולטורי. כך החברות יכולות לנסות את המוצרים והשירותים בסביבה מאפשרת ובטוחה – ומבלי לעבור על מגבלות רגולטוריות קיימות. ארגזי חול רגולטוריים כוללים גם כלים נוספים כגון ליווי והכוונה רגולטורית (Signposting) ומכתבי אי-אכיפה, שבהם הרגולטור מביע את כוונתו לוותר על אכיפה של סעיפים מסוימים ברגולציה כדי לאפשר פעילות של חברה המציעה שירותים או מוצרים חדשניים.
לארגזי החול הרגולטוריים יש גם יתרונות משמעותיים עבור הרגולטורים עצמם: הם מאפשרים לרגולטור ללמוד ולהכיר את הענף וצרכיו באמצעות יצירת קשר בלתי אמצעי עם התעשייה. כך הם מעודדים רגולטורים לעבוד בשיתוף פעולה עם התעשייה כדי לבנות מנגנוני הגנה לצרכנים באימוץ המוצרים החדשניים. בנוסף, ארגזי חול רגולטוריים אלה מסייעים לרגולטורים לזהות צורך ברפורמות ברגולציה ולייצר רגולציה מבוססת-מידע.
אחד התחומים הבולטים בו מדינות מפעילות כיום ארגזי חול הוא פינטק. בשנת 2020 פעלו ברחבי העולם כ-70 ארגזי חול רגולטוריים.32 בשנים האחרונות הגישה תופסת תאוצה גם בתחומים נוספים כגון תחבורה, בריאות ואקלים. כך למשל, יפן הכריזה בשנת 2018 על תוכנית ארגז חול רגולטורי כללית, שאינה מוגבלת לתחום ניסוי ספציפי ומכסה את תחומי השירותים הפיננסים, בריאות ותחבורה.33
ארגזי חול רגולטוריים צפויים להיות נדבך חיוני בסביבה רגולטורית חדשנית שתתמוך בכלים המימוניים והמיסויים ותעודד חדירת מוצרים ושירותים חדשניים לשוק הישראלי באופן שיסייע להאצת המשק ולהגדלת הצמיחה. סביבה רגולטורית מתקדמת וחדשנית, בה ניתן להתנסות במחקר, בפיתוח, בהטמעה ובשיווק של טכנולוגיות חדשניות, מהווה מוקד משיכה משמעותי לחברות היי-טק ישראליות וזרות.
דוגמה לארגז חול רגולטורי: ניסויים ברכב אוטונומי
כניסתם של רכבים אוטונומיים למרחב הציבורי מגדילה משמעותית את הפוטנציאל לשנות את עתיד התחבורה בישראל ומאיצה את פיתוח התעשייה המקומית, הצמיחה הכלכלית והיעילות בענף התחבורה. כמו כן, יש ביכולתה להגביר את בטיחות הנוסעים והולכי הרגל ולצמצם תאונות דרכים. לצד זאת, תהליכי הפיתוח של רכבים אוטונומיים מציבים אתגרים טכנולוגיים ורגולטוריים מורכבים. לכן, מדינת ישראל, הנמצאת בחזית הפיתוח של מערכות טכנולוגיות מתקדמות בתחום הרכב האוטונומי, פועלת להסרת החסמים השונים לצורך קידום מגמה זו.
כניסתם של רכבים אוטונומיים למרחב הציבורי מגדילה משמעותית את הפוטנציאל לשנות את עתיד התחבורה בישראל ומאיצה את פיתוח התעשייה המקומית, הצמיחה הכלכלית והיעילות בענף התחבורה. כמו כן, יש ביכולתה להגביר את בטיחות הנוסעים והולכי הרגל ולצמצם תאונות דרכים. לצד זאת, תהליכי הפיתוח של רכבים אוטונומיים מציבים אתגרים טכנולוגיים ורגולטוריים מורכבים. לכן, מדינת ישראל, הנמצאת בחזית הפיתוח של מערכות טכנולוגיות מתקדמות בתחום הרכב האוטונומי, פועלת להסרת החסמים השונים לצורך קידום מגמה זו.34
בחודש מרץ השנה נכנס לתוקפו חוק תקדימי שנוסח בהובלת משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, בליווי משרד המשפטים ובתמיכה מקצועית של רשות החדשנות, וזאת בהמשך להחלטת ממשלה מ-2017 בנושא הקמת תוכנית לאומית לתחבורה חכמה. החקיקה תהפוך את ישראל לזירת ניסויים ברכב אוטונומי ברמות הגבוהות ביותר של נהיגה אוטונומית, כך שלמשל הניסויים יוכלו להיערך ללא נוכחות של נהג בטיחות ברכב. בין המדינות המובילות בנושא לצד ישראל, ניתן לציין את קליפורניה ואריזונה שבארצות הברית ומדינות נוספות באירופה – גרמניה וצרפת, ובמזרח אסיה – יפן וסינגפור. ישראל מאפשרת לבדוק פתרונות להסעת נוסעים ומתן שירותים מסחריים ברכב אוטונומי, מה שצפוי להפוך את ישראל למוקד בינלאומי אטרקטיבי לפעילות הדגמה והטמעה. הייחודיות בארגז החול של ישראל היא אפשרות לבצע הפעלה של רכב אוטונומי ללא נהג באופן מסחרי בכל מקום וללא תנאים מגבילים. אפשרות זו מוכרת גם כרמת אוטונומיות דרגה 5, וזאת למרות שרכבים אוטונומיים ברמה 5 טרם פותחו באופן מלא. כך, למעשה, מדינת ישראל הכינה תשתית רגולטורית לטכנולוגיה עתידית ותוכל להתקדם לפיילוטים של כלי רכב ברמה אוטונומית מלאה לכשתגיע הטכנולוגיה הזו תגיע לשוק.
