לצד הסיכון רב הסיכוי

בעולם הקוונטום, שבו אף אחד לא יכול להרשות לעצמו להישאר מאחור, ישראל כבר נמצאת בשורה הראשונה גם בטכנולוגיה וגם בהשקעות. ההסתברות שכל הטכנולוגיות יצליחו אפסית, אבל בינתיים הכסף זורם 

תשעה אחוזים. זה הנתח של ישראל מסך ההשקעות הפרטיות בקוונטום בעולם – ומדובר במדינה שיש בה רק כעשרה מיליון תושבים.

את רן אחיטוב, שותף ב-Entrée Capital, הקרן המובילה בעולם בהשקעות קוונטיות, נתון כמעט בלתי נתפס זה אינו מפתיע. "יש פה בישראל את כל סוגי המחשבים הקוונטיים ואת כל חלקי שרשרת האספקה. זה לא קיים בכל מדינה. אפילו בארצות הברית זה נדיר. מסטארטאפ קוונטי אחד לפני פחות מעשור, ישראל מונה כיום יותר מ-20 חברות פעילות, הפרוסות על כל הטכנולוגיות הרלוונטיות ועל כל חלקי שרשרת הייצור". אחיטוב לא מתבונן בהתפתחות הזאת מהצד – הוא אחד מהאנשים שדוחפים אותה בעוצמה קדימה.

"השקעתי שנתיים של למידה לפני ההשקעה הראשונה בקוונטום", הוא מספר. "במהלכן פיתחתי תזה, ומאז אני פשוט עוקב אחריה". ההשקעה הראשונה שלו הייתה בחברה שהוא מגדיר כ "קוואזי-קוונטית", ההשקעה השנייה כבר הייתה ב ,Classiq – חברה שגייסה 65% מכל הכסף שגויס אי פעם לתוכנה קוונטית בעולם. כיום Entrée Capital מחזיקה תשע השקעות קוונטיות בחברות מובילות ברחבי העולם, בארבעה תחומים מרכזיים: תוכנה, חומרה, חישה ותקשורת.

הדרך לשם לא הייתה קלה. "את חלק מהחברות שהשקעתי בהן דחיתי כמה פעמים עד שהן באו עם הדבר הנכון. ביניהן הייתה חברה שפגשתי לראשונה ב-2018 ורק בפגישה השלישית ב-2022 החלטתי להשקיע, כי רק אז הרעיון היה ראוי", הוא מסביר.

השאלה שמנחה את אחיטוב אינה אם הטכנולוגיה אפשרית, אלא אם אפשר לבנות סביבה עסק וצמיחה, ובאיזה תזמון. "יש לי נוסחה שמחשבת את התזמון, השוק והצוות ביחד", הוא מסביר. "וכשזה רלוונטי אנחנו משקיעים".

הסיכון הטכנולוגי תמיד עדיין נוכח, אבל אחיטוב מסתכל על פורטפוליו, לא על חברה בודדת: "ההסתברות שכולם יצליחו היא בכיוון האפס, אבל זה לא מרתיע. בתעשייה הזו, לצד הסיכון קיים גם סיכוי", הוא מדגיש.

להבנת התחום כולו ולאצבע על הדופק יש משקל לא פחות חשוב. אחיטוב עוקב מקרוב אחר התפתחות טכנולוגיות החומרה הקוונטית: "כיום, טכנולוגיית היונים הלכודים הוכיחה את עצמה ביותר, עם שתי חברות ציבוריות מובילות, ואחריה אטומים ניטרליים ואחר כך מוליכי-על ופוטונים, אם כי כי לגבי שתי הטכנולוגיות האחרונות יש עדיין בעיות סקייל שלא נפתרו". מעבר לכל אלה הוא מדבר על "דור שלישי" של מחשבים מבוססי שבב שיפעלו בטמפרטורת החדר, ללא הצורך במערכות קירור אדירות שתופסות מרחבים גדולים ועולות עשרות מיליונים להפעלה.

ההזדמנות הגדולה שאחיטוב רואה כעת היא להנפיק את החברות הישראליות. לתפיסתו מדובר בלוגיקה פשוטה: "בשוק דינמי שבו חברות ציבוריות מחזיקות כסף לרכישות, אתה או הנרכש או הרוכש. עדיף להיות בצד הרוכש".

ישראל מהווה 9% מההשקעות הפרטיות בקוונטום בעולם, הרבה בזכות השקעה ראשונית בחברות של רשות החדשנות, אבל אפס מהשוק הציבורי, ואחיטוב פועל לשינוי המצב. שתי חברות קוונטום ישראליות כבר נמצאות בתהליכי הנפקה בהובלתו. למה עכשיו? כי המחשב הקוונטי המושלם עדיין לא קיים, רוב היישומים המסחריים עדיין בעתיד, ובכל זאת הכסף זורם.

מרים שטילמן, שותפה ב-Tal Ventures, יועצת לשעבר לשר האוצר ונציגת ישראל ברשת קהילת הקוונטים האירופית, משיבה על השאלה למה עכשיו ללא היסוס: "כי הסיכון שלא יהיה לך מחשב כזה הוא כל כך גדול," היא אומרת, "שחברות וממשלות לא יכולות לקחת את הסיכון להישאר ללא מחשב קוונטי. זו הסיבה שמוזרם לשם כל כך הרבה כסף".

להמחשה היא מביאה את אחת הקרנות הגדולות בעולם בתחום הקוונטי השייכת לנובו-נורדיסק, ענקית התרופות הדנית. "הם פשוט מבינים מה זה יכול לחולל בעולם התרופות ויודעים שהם לא יכולים להרשות לעצמם שזה יהיה בידיים של המתחרים שלהם. "מחשוב קוונטי רלוונטי לתרופות, לפיננסים, לבנקאות, לביטחון, לאנרגיה – לכל תחום שבו אופטימיזציה, סימולציה מולקולרית או הצפנה עומדות על הפרק. אף אחד לא יכול להרשות לעצמו להגיע שני, בתחום שבו הפער בין המוביל לשאר עלול להיות בלתי ניתן לגישור", מדגישה שטילמן.

שטילמן מתייחסת גם להון הנדרש. "רוב החברות האלה, ובייחוד חברות החומרה, הן עתירות הון בצורה קיצונית. חלקן מהחברות מגייסות עשרות מיליונים כהשקעה ראשונית". כדוגמה היא מתייחסת לחברה ישראלית מבנימינה, העומדת בראש מאגד היהלום של רשות החדשנות ומפא"ת, שהקימה את אחד משלושת המפעלים היחידים בעולם לייצור יהלום סינתטי לצרכים קוונטיים בכסף פרטי, מעל בית קפה. "יש רק שלושה פאבים (Fabrication  Plants) כאלה בעולם ואחד מהם נבנה פה", היא מדגישה.

בין אקדמיה לתעשייה

הכסף הפרטי לא הגיע לבד. מאחורי האקוסיסטם הישראלי עומדת תוכנית לאומית שהניחה את התשתית. השקעה ממשלתית שחיברה בין אקדמיה לתעשייה ועודדה יציאה מהמעבדה לשוק. התוצאה נראית בשטח: כמעט כל החברות הקוונטיות הפעילות בישראל צמחו מתוך מחקר אוניברסיטאי, ורבות מהן ממשיכות לשמור על קשר הדוק עם האקדמיה גם לאחר שהפכו לחברות עצמאיות.

הקשר הזה בין מחקר לתעשייה, שבתחומים בוגרים יותר נוטה להיחלש עם הזמן, נשמר בקוונטום בין היתר בגלל שהתחום עצמו עדיין בשלבי פיתוח. החידושים המשמעותיים ביותר עדיין מגיעים מהמעבדות, והחברות שמצליחות הן אלה שיודעות לתרגם את המחקר לכיוון שוק בלי לאבד את העומק המדעי. התחרות האמיתית בין החברות, לפחות בשלב הזה, אינה רק על טכנולוגיה, אלא גם על טאלנט. על אותה קבוצה מצומצמת של אנשים שמבינים גם פיזיקה וגם מוצר.

האתגר הבא הוא הרחבת הבסיס. שטילמן מדגישה זאת: "השקעה בלימודי פיזיקה בתיכון היא קריטית כדי להבטיח שנגיע לאן שאנחנו צריכים להגיע. קוונטום הוא בעיקר פיזיקה. חומרה. ברזלים. גם חברות תוכנה בתחום צריכות אנשים שמבינים עקרונות פיזיקליים, ואת אותם אנשים צריך לטפח הרבה לפני שהם מגיעים לאוניברסיטה".

לצד זה, רשות החדשנות ממשיכה לפעול כגורם הראשון הפועל כאשר הסיכון גבוה מדי לשוק הפרטי ומקשרת בין חברות לגורמי מימון, בין יזמים צעירים לתוכניות השונות ובין האקוסיסטם הישראלי לזירה הבין-לאומית. בתחום שבו המרוץ הגלובלי מתחדד, הנוכחות הזו נחשבת לאחד היתרונות המבניים של ישראל. זהו הבסיס שעליו נבנית כל שאר הפעילות.

הנכס הישראלי

גם עמותת קיוביט ישראל פועלת לחבר בין כל הגופים האלה: המשקיעים, האקדמיה, החברות, גורמי הממשלה. מנכ"לית העמותה, תמי מזאל שחר, מתארת אותה כ"בית משותף" לכל הגורמים הפעילים בתחום: רשות החדשנות, מפא"ת, ות"ת, האקדמיה והתעשייה. "כולם פועלים, כל אחד בזווית אחרת, וביחד זה צריך לייצר עוצמה אדירה", היא אומרת.

העמותה צמחה מקהילה שהוקמה ב-2018 כקבוצת וואטסאפ של אנשים שהתעניינו בקוונטום ולא הייתה להם מסגרת להיפגש. הקהילה, שצמחה בצורה אורגנית לחלוטין, מונה היום יותר מ-2,000 אנשים, ומתנהל בה שיח ער ומפרה בין מנכ"לים של חברות קוונטיות, גורמי ממשלה, סטודנטים בשנה א' ומתכנתים צעירים.

קיוביט ישראל עוסקת כיום במשהו רחב יותר מקהילה. מזאל שחר מגדירה שני צירי פעילות מרכזיים. הראשון, הכנת השוק הישראלי: הכשרות לתלמידי תיכון, להנהלות של חברות גדולות ולמפתחים קיימים שנרתעים משפות קוונטיות.

"המסר שלנו לנוער של היום הוא 'אל תלמדו רק מדעי המחשב. כשתסיימו את הצבא, הקוונטים כבר יהיו פה'", אומרת מזאל שחר. במקביל, העמותה נכנסת לחברות גדולות בכל התחומים: פארמה, בנקים, תעשייה, ומציעה הכשרות להנהלות. "אנחנו אומרים להן: בואו תכירו מה קורה בעולם. מה זה מחשוב קוונטי, מה זה תקשורת קוונטית, מהי חישה קוונטית ומה כדאי שתעשו כבר עכשיו", היא מסבירה.

ויש עוד ציבור שמזאל שחר מדברת עליו בחום רב: המפתחים. "ישראל מלאה במפתחים נפלאים, אבל משפות קוונטיות הם נבהלים וחוששים שאין להם סיכוי לקריירה בתחום". לא כל חברת קוונטום היא חברת חומרה שדורשת פיזיקאים. חברות צריכות גם מפתחים רגילים. "צריך רק להכיר את השפה ואת המינוח. אנחנו נותנים להם את זה".

הציר השני בו עוסקת קיוביט הוא חשיפה בין-לאומית. כלומר, יצירת קשרים עם ארגונים מקבילים בארצות הברית, באנגליה ובאירופה, עבודה עם נספחים כלכליים ושגרירויות, וניסיון להבטיח שהפורטפוליו של החברות הישראליות נוכח גם בחו"ל – מיוחד בשנים שבהן ישראל מודרת מיוזמות בין-לאומיות מסיבות פוליטיות.

החלום הגדול הוא לארגן בישראל את הכנס הקוונטי הגדול בעולם, כדי שהתעשייה העולמית תגיע לפה, ולא רק ישראל תיסע לשם. ובינתיים, לוודא שמי שכבר מגיע יוצא עם תמונה ברורה של מה שנבנה פה. "יש לנו נכס אדיר. ובעיקר יש לנו יוזמה, רעב ותחרותיות", אומרת מזאל שחר.

מאחורי כל זה עומד חזון, כפי שמנסחת מזאל שחר: "המרוץ לקוונטום הוא כמו המרוץ לגרעין," היא אומרת. "יש פה מרוץ התחמשות עולמי, וזה אסטרטגי למדינת ישראל להיות בחזית". ואכן, בקונגרס האמריקאי כבר העבירו החלטה שמשווה את מעמד הקוונטום לגרעין מבחינת שרשרת האספקה, ומגבילה רכישה של רכיבים לבניית מחשב קוונטי. לדבריה, זה מדאיג מנכ"לים של סטארטאפים בארץ: "כל עוד הם בונים דברים קטנים זה בסדר. אבל כשיצטרכו כמויות, ויחסמו בפניהם אפשרות לקנות רכיבים, זו בעיה. לכן, ישראל חייבת לא רק להיות בחזית הטכנולוגית, היא חייבת לדאוג לחסינות שרשרת האספקה שלה ולקיים הסכמים בילטרליים עם המדינות המובילות".

איפה ישראל תהיה עוד חמש שנים? לדעת שטילמן, "אחת מחמש המובילות בעולם בקוונטים ומעצמה שאי אפשר שלא לשתף איתה פעולה". היא מפרקת את החזון לגורמיו: השקעה ממשלתית רחבה יותר, שיתוף פעולה בין משרד הכלכלה למשרד החוץ ובסיס רחב יותר של אנשים שמבינים פיזיקה. אבל מעל הכול: תרבות. כזאת שהובילה חברות כמו צ'ק פוינט וסייבר ארק להיכנס כחלוצות לתחום, לא לוותר ולהצליח בגדול.

אחיטוב שותף לתפיסה הזו. "מה שמייחד את התעשייה הישראלית זה כמות לא גדולה של אנשים שדוחפים את זה בטירוף קדימה. ככה זה היה גם בסייבר. זה לא יקרה באופן אקראי, זה יקרה בזכות אנשים שיגרמו לדברים לקרות".