לחלץ מטיילים שהלכו לאיבוד במדבר באמצעות מערכת לוויינים מתקדמת, להטיס ערכות ניסויים ביולוגיים וכימיים לחלל החיצון – תכניות המו”פ של המדען הראשי בתחומי התעופה והחלל חובקות עולם ומוכיחות שגם השמים אינם הגבול
מעל ל-30 אלף איש שנקלעו למצוקה בים וביבשה חולצו בזכות קוספס סרסט (COSPAS SARSAT) – מערכת איתור לוויינית שהחלה לפעול בשנת 1982. זוהי מערכת הממומנת על ידי כארבעים מדינות בעולם, אך מספקת שירותים בחינם גם למדינות אחרות שלא שותפות למימון, וישראל ביניהן. השידור למערכת הזו נשלח על ידי משואת חירום Beacon)) המותקנת בעיקר בספינות גדולות ובמטוסי נוסעים. כשהספינה בסכנת טביעה או המטוס בסכנת התרסקות או נחיתת אונס – המשואה נכנסת לפעולה, ואות המצוקה שמשודר ממנה נקלט בלוויינים ומחיש את הסיוע הדרוש מכוחות החילוץ, בהתאם לרגולציה הבינלאומית.
אבל מה עושה אדם בודד, שמטייל להנאתו במדבר או מפליג בלב ים ביאכטה שלו, ונקלע למצב מצוקה? בדיוק על מקרים כאלה חשב דניאל כץ, מנכ”ל Mobit, כשפיתח את SAT406 – שעון היד לחילוץ טיילים, שמשמש כמשואת חירום מוקטנת עבור מי שנמצא באזור ללא כיסוי סלולרי וללא אמצעי ניווט אחרים. “השעון משדר למערכת הלוויינים נתונים על מקום הימצאו של מי שנושא אותו”, מתאר כץ. “אך בשונה ממכשירים גדולים המותקנים במטוס או באוניה – השעון הוא נגיש יותר. עונדים אותו על היד, ותוך שניות ספורות מהרגע שלחצו על כפתור המצוקה, אפשר יהיה לאתר את הטייל גם בצד השני של כדור הארץ ולגשת לעזור לו.
“האתגר הגדול שלנו היה להקטין את משואות החירום, שגודלן בדרך כלל הוא כשל לבנת בניין, כדי שהן יהיו נגישות למפעיל ברגע של מצוקה – נפילה מהספינה לים למשל. האתגר היה גדול כי על המשואה לשדר לטווח של 36,000 קילומטרים, עם סוללה קטנה יחסית, וגם להצליח לעשות זאת בטמפרטורות קיצוניות של מינוס 20 מעלות ופלוס 55 מעלות. ברמה הטכנולוגית היינו צריכים להתמודד עם בעיות שונות, וכמעט כל פתרון שמצאנו הוליד פטנט. רשמנו עשרה פטנטים בארצות הברית רק על המוצר הזה. יש לנו אב טיפוס עובד שכבר נבדק ואושר במעבדת תקינה בינלאומית”.
חברת Mobit זכתה לאחרונה להכרה ולהוקרה בשתי תחרויות שונות בתחום החלל: מענק כספי לצורכי פיתוח במסגרת הורייזון 2020 (Horizon 2020) – תכנית למחקר ופיתוח של האיחוד האירופי; וחשיפה והזדמנות עסקית ב- (ESNC (European Satellite Navigation Competition – תחרות אירופאית שנערכת כחלק מקידום המודעות לפרויקט “גליליאו” – מערכת הניווט הלווייני של האיחוד האירופי. תחרות זו נערכה באחריות (ISERD (The Israel-Europe R&D Directorate – המנהלת הישראלית למו”פ האירופי, הפועלת מלשכת המדען הראשי, ובשיתוף עם סוכנות החלל הישראלית. כץ אמנם לא זכה בתחרות הסופית ובתואר “מאסטר גלילאו”, אך ייצג את ישראל בכבוד וזכה בפסלון ובציון לשבח.
“הודות לזכיות הללו”, מציין כץ, “קיבלנו מימון כדי שנוכל לפתח את הדור הבא של המוצר, שלהערכתנו יהיה מוכן בעוד שנתיים-שלוש. בנוסף, אנחנו משתפים פעולה עם מדעני חלל ומהנדסי חלל אירופאים, ונחשפים למערכות ולטכנולוגיות מתקדמות שלהם. עבורנו זאת הזדמנות להבין טוב יותר את הצרכים העולמיים ואת מערכת הניווט, החיפוש והצלה האירופאית, הנוכחית והעתידית. החיבור שלנו עם מינהלת ISERD של המדען הראשי הוא טוב מאוד. הם הסקאוטרים שלנו. התפקיד שלהם הוא להגיע לאנשים ולמוסדות באיחוד האירופי ולהציע לנו חיבור איתם. והם עושים את זה היטב”.
בתמונות: SAT406 – שעון היד לחילוץ טיילים
קידום החלל הישראלי באירופה
“בשנים האחרונות המגמה לשימוש בלוויינים למטרות אזרחיות (מדעיות ומסחריות לשימוש האזרחים) מתפתחת בכל העולם”, אומרת ד”ר נילי מנדלבליט, מנהלת תכניות חלל, תחבורה, ננו-חומרים-ייצור, ותשתיות מחקר ב-ISERD. “וזה המצב גם בישראל, הנחשבת למובילה עולמית בנושא בניית לוויינים קטנים וקלים, שיגורם ותפעולם בחלל. כמובן שהתעשייה האווירית היא השחקן המרכזי בייצור ובתפעול הלוויינים, אך קיימות גם לא מעט חברות נוספות המייצרות עבורה את הרכיבים השונים”.
“במינהלת הישראלית למו”פ האירופי אנחנו עובדים במחלקות שונות ומקדמים שיתופי פעולה במו”פ בין חברות וחוקרים ישראלים ואירופאים. המחלקה שלי עוסקת בנושאי החלל והתעופה (וכן בנושאי תחבורה, ננו-טכנולוגיה וחומרים, תהליכי ייצור, ותשתיות מחקר). חלק ניכר מהפעילות שלנו נעשה במסגרת הורייזן 2020 – תכנית המסגרת למחקר ופיתוח של האיחוד האירופי, המסייעת לגופים ישראליים להשתלב אסטרטגית במסגרות המחקר והפיתוח של אירופה ולהרחיב את תחומי פעילותם. מלבד זאת, אנחנו פועלים לקידום המחקר והתעשייה של החלל בארץ מול אירופה גם בדרכים נוספות, ובשיתוף פעולה עם סוכנות החלל הישראלית”.
איך מגמת החלל האזרחי מתבטאת בשיתוף הפעולה בין ישראל לאירופה?
“האיחוד האירופי הגדיר שני פרויקטים גדולים בנושא החלל – בניית מערכת לווייני תצפית על כדור הארץ והקמת מערכת ניווט לוויינית בשם ‘גליליאו'”, מסבירה מנדלבליט. “פרויקט גליליאו הוא מערכת לווייני ניווט גלובלית המקבילה למערכת הג’י.פי.אס האמריקאית. אמנם, כיום, הג’י.פי.אס הוא מערכת פתוחה שמפתחי אפליקציות ממדינות שונות, כדוגמת WAZE הישראלית, יכולים להתבסס עליה, אך האירופאים החליטו להקים גם מערכת ניווט לווייני עצמאית משלהם.
“כדי להפיץ את בשורת גליליאו, האירופאים חיפשו גוף ישראלי שיקדם את המודעות אליו. ניגשנו למכרז ביחד עם סוכנות החלל הישראלית וזכינו בו. בשלוש השנים הקרובות נקבל מימון מאירופה תחת פרויקט EGNIS – לקידום המודעות לגליליאו בישראל.
“אחת מהפעילויות במסגרת זו כללה השתתפות ב-ESNC – תחרות אירופאית שנתית לאיתור רעיונות לאפליקציות המבוססות על ניווט לווייני. בשלב הראשון כל מדינה מקיימת תחרות מקומית הבוחנת רעיונות לאפליקציות חדשות המבוססות ניווט לווייני. בשלב השני הזוכים מכל מדינה מתחרים ביניהם על התואר ‘מאסטר גליליאו’. הזוכה בתחרות האזורית שלנו הייתה חברת מוביט, שבמקרה זכתה במקביל גם בהורייזן 2020. משמעות הזכייה ב-ESNC היא לא רווח כספי ישיר אלא חשיפה לרעיון ולמיזם, שבעקבותיה יגיעו גם המשקיעים”, מציינת מנדלבליט.
הסבב השני עם ספייס פלורידה מתחיל
פעילות המדען הראשי בתחום החלל לא מסתכמת בשיתופי פעולה עם האיחוד האירופי. ישנם שיתופי פעולה פוריים בתחום החלל והתעופה גם עם קנדה ומדינות שונות בארצות הברית, דוגמת פלורידה. שיתופי פעולה אלה מיושמים במסגרת פעילות מחלקת האמריקות במתימו”פ, זרוע הביצוע של המדען הראשי, בשיתוף עם סוכנות החלל הישראלית בכל הקשור ליישום פלטפורמות שת”פ בילטראליות במו”פ.
הסכם השת”פ עם פלורידה מיושם ע”י מרכז החלל בפלורידה (“ספייס פלורידה”) – הגוף הרשמי בפלורידה הפועל בשם המדינה, לתמוך מימונית בכל הנוגע לפיתוחי מו”פ בתחומי חלל ותעופה. כל צד הקצה סכום של מיליון דולר מדי שנה לתמיכה בחברות משתי המדינות בפרויקטים משותפים.
“מדובר במסגרת מימון שמטרתה הידוק הקשרים הקיימים בין ישראל לפלורידה ופיתוחם תוך שימוש בחדשנות שבפרויקטים המשותפים כמנוע לצמיחה כלכלית בשני האזורים”, מסבירה לירון אלדר, מנהלת דסק ארה”ב במתימו”פ.
“עבור חברות ישראליות מדובר בהזדמנות יוצאת דופן לחדור לשוק הבינלאומי, להיחשף לתעשיית החלל והתעופה המפותחת בפלורידה ולחבור תחת מטריית שת”פ זו לשחקנים בינלאומיים מובילים בתחומים טכנולוגיים של חלל ותעופה. פלורידה נמצאת בחוד החנית בכל הקשור לחלל ותעופה, בהיותה אבן שואבת ל-2000 חברות בתחומים אלה”.
“במסגרת סבב המימון הראשון זכו שתי חברות ישראליות – ספייס פארמה (SpacePharma) המציעה שירות שיגור ניסויים מדעיים לחלל, וחברת -Nsl Satellites – המפתחת צלחת אנטנה ייחודית אשר תאפשר העברת מידע מלווינים בצורה אפקטיבית ומהירה יותר. סבב המימון השני אשר הושק זה עתה, מאפשר לחברות ישראליות הפועלות במסגרת תכנית זו לקבל מימון מטעם המדען הראשי בשיעור של עד חמישים אחוזים מהוצאות המו”פ המוכרות, וזאת בכפוף לכללי המדען הראשי”.
“מן הראוי להדגיש כי ההזדמנות לחברות ישראליות היא נרחבת ומקיפה גם תחומים טכנולוגיים נוספים היכולים להיות רלוונטיים וישימים לתחום התעופה והחלל, כדוגמת חברות סייבר המעוניינות לפתח אפליקציות חלל וכדומה. אלה יכולות להיות גם חברות ישראליות שכבר עובדות על פיתוח בתחום ושישמחו לקבל שותף אמריקאי לנושא, או חברות שמעוניינות לעשות זאת מסיבות אסטרטגיות כדי שיוכלו להיכנס לשווקים בינלאומיים. מנעד התחומים והאפשרויות בתכנית זו הוא רחב מאוד, וכדאי לבדוק את ההיתכנות וההתאמה אליה”.
זאת ועוד, הערך המוסף הניתן לחברות ישראליות הפועלות תחת מסגרת מימונית ישראל-פלורידה הוא רב לאור העובדה שקיימת סינרגיה טובה בין כלל הגופים הישראליים הרלוונטיים, כגון הנספחות הכלכלית בדרום ארה”ב, נציגי משרד החוץ והנציגות הרשמית של פלורידה בישראל “אנטרפרייז פלורידה”, כך שעבור חברות ישראליות קיים אקוסיסטם שלם של תמיכה בצרכים השונים של החברות. “עבור התעשייה הישראלית, הערך המוסף של הסינרגיה הזו הוא עצום. המשמעות היא שאם פונה אלינו חברה ישראלית המתאימה פחות לתוכנית השת”פ במו”פ אך מביעה עניין בשיתופי פעולה מסוג אחר, קיימת היכולת להפנותה לגורמים רלוונטיים יותר למתן מענה הולם “, מתארת אלדר.
ספייס פארמה, אחת משתי החברות הישראליות שזכו בסבב הראשון של מו”פ ישראל-פלורידה, מציעה שירות לשיגור ניסויים מדעיים לחלל. יוסי ימין, מייסד ספייס פארמה, מסביר כי הרעיון הוא ליצור ננו-לוויין קטן שמותאם לנשיאת חומרים ביולוגיים וכימיים (כמו חלבונים וזרעים) לצורך ניסויים לענף התרופות. בננו-לוויין תתמוך אפליקציה שתתעד את הנתונים והממצאים.
“המטוס ימריא ויצלול בירידה עם החרטום (הד דאון) בנפילה חופשית של עשרים שניות לכיוון כדור הארץ, כשעליו חומרים לניסויים מדעיים שונים”, מסביר ימין. “תכונת המיקרו-כבידה תגרום לריאקציות שונות אצל החומרים הללו. ניסויים מסוג זה נעשו עד עכשיו בשיטה אנלוגית. הטייס המריא ונסק בירידה הוא היה צריך להפעיל את הניסויים באופן ידני. אנחנו עושים את זה בצורה דיגיטלית. תוך כדי טיסה רגילה לחלל, הננו-לוויין שלנו לוקח טרמפ על טיסה לחלל, והטייס אפילו לא יודע שהניסויים החלו. כמה שעות לאחר הניסוי, החוקר מקבל את הנתונים ישירות למחשב האישי שלו.
“תופעת המיקרו-כבידה מאפשרת לחומרים להשתנות תוך כדי ריאקציה כימית, ולכן יש יתרון לביצוע ניסויים בחלל. המדענים ישמחו לעשות זאת. כבר במהלך שנת 2015 אנחנו מתכוננים לשיגור הראשון שיכלול כמה ניסויים שכבר הוזמנו מהחברה.
“מבחינתנו, יש חשיבות רבה לקרן ישראל-פלורידה. החיבורים האלו עם גופים אמריקאים משמעותיים מאוד. יש בפלורידה כ-900 חברות חלל, לעומת ישראל שיש בה רק שתי חברות חלל גדולות ועוד 10 קטנות. ההזדמנות שמציעה ספייס פלורידה עזרה לנו מאוד מהבחינה העסקית. אנחנו חברה קטנה, ועכשיו אנחנו יכולים לעשות דברים מפעימים, כמו חברות גדולות ועתירות ממון. אני חייב להודות שלא בטוח שהיה לי האומץ לעשות זאת בלי תמיכת המדען הראשי. כדי להגיע רחוק צריך צוות, והמדען הפך את זה לאפשרי”, הוא מסכם.
בתמונה: SpacePharma – צוות הפיתוח, המעבורת ומטוס הפארבולות. מעל תלוי מנוע ורכב ההנעה לחלל שממנו יוטלו מעבדות הניסוי
.png)
בתמונות: SAT406 – שעון היד לחילוץ טיילים
