אשפוז ביתי אקוטי

מבוא

רפואה מרחוק (טלה-רפואה, Telemedicine) מאפשרת מתן שירותים רפואיים ללא נוכחות פיזית משותפת של המטופל והמטפל, באמצעות מערכות תקשורת, אפליקציות, מכשור רפואי וכלים לניתוח נתונים. אחד היישומים הבולטים של מגמה זו הוא אשפוז ביתי אקוטי (Hospital at Home), כלומר מסגרת טיפולית שבה ניתן טיפול ברמת אשפוז בבית המטופל, כחלופה ישירה לאשפוז המסורתי במחלקות אקוטיות.

במסגרת זו, המטופל מקבל מעטפת טיפולית אינטנסיבית בביתו, המופעלת על ידי בתי חולים, קופות חולים או גורמים פרטיים. המודל מתבסס על שילוב בין ביקורי בית פיזיים של צוות רפואי לבין ניטור טכנולוגי מרחוק, ומטרתו העיקרית היא לספק מענה איכותי וחסכוני למערכת הבריאות, תוך צמצום החשיפה לסיכונים הקשורים לסביבת בית החולים (כגון ירידה בהדבקה בזיהומים משניים במהלך האשפוז). למסגרת זו פוטנציאל רב – האשפוז הביתי האקוטי עשוי לפנות מיטות בבית החולים, לחסוך כסף וזמן, להיטיב עם בריאותו הנפשית של המטופל, לצמצם את הצורך באשפוזים חוזרים ולשפר את סיכויי הצלחת הטיפול. פינוי משאבים אלה מאפשר לצוות הרפואי להתמקד במקרים המצריכים תשומת לב, משאבים וציוד ייעודי הזמינים במסגרות רפואיות, אך אינם נגישים באותה מידה בבית המטופל.

מגפת הקורונה האיצה את המעבר למתן שירותי רפואה בסביבה הביתית, מגמה שהחלה עוד בטרם פרוץ המגפה, אך קיבלה תוקף מחודש בשנות המשבר. כפי שעולה מדוח מבקר המדינה (2021), הקורונה חידדה את הצורך בבחינת מודלים של אשפוז ביתי כחלופה לאשפוז המסורתי בבתי החולים. מעבר לצורך המיידי שהציפה המגפה, תהליכים דמוגרפיים עולמיים, בראשם הזדקנות האוכלוסייה והגידול המתמיד בעומס על מערכות הבריאות, מחייבים כיום שכלול מתמיד של אלטרנטיבות טיפוליות המאפשרות הפחתת עומס במסגרות הרפואיות.

בישראל מגמות אלו מקבלות משנה תוקף בשל אתגר דמוגרפי ייחודי: ישראל נחשבת למדינה בעלת שיעור גידול האוכלוסייה הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD, ומתאפיינת בביקוש גבוה לשירותי בריאות הן בשנים הראשונות לחיים והן בגיל השלישי. שילוב זה צפוי להמשיך ולהגדיל את העומס על מערכת הבריאות, ומחזק את החשיבות של פיתוח מענים כדוגמת האשפוז הביתי, המותאמים במיוחד לאוכלוסיות אלו.

לצד יתרונותיו, האשפוז הביתי האקוטי מציב מגוון אתגרים הדורשים מענה: החל מהצורך בתיקוף איכות הטיפול וניטור מדדי ההתקדמות מרחוק, דרך הבטחת הבטיחות בטיפול התרופתי, ועד להקמת מערכי לוגיסטיקה התומכים באספקת תרופות ושיגור צוותים רפואיים לבתי המטופלים.

החידושים הטכנולוגיים עשויים לסייע בהתמודדות עם חלק מהאתגרים הכרוכים באשפוז ביתי אקוטי, באמצעות שיפור יכולות הניטור, התיאום, התיעוד והבקרה, וצמצום עומסים לוגיסטיים ותפעוליים באופן המאפשר לאנשי המקצוע להתמקד בטיפול הקליני במטופל. למשל, פלטפורמות דיגיטליות אשר מהוות "מטרייה" לתקשורת בין כל הגורמים הרלוונטיים: המטופל, הצוות הרפואי וקופות החולים. מערכות אלו מגשרות על הריחוק הפיזי הכרוך באשפוז ביתי, ומאפשרות ניטור רציף, מעקב מיטבי והתערבות רפואית מהירה במקרה של התדרדרות במצבו של המטופל. יתר על כן, טכנולוגיות חדשניות מנגישות כיום הליכים רפואיים ובדיקות, שבעבר הצריכו הגעה פיזית לקופות החולים או לבתי החולים. לצד פיתוח מכשור ייעודי, נעשה כיום שימוש בחומרה קיימת, דוגמת טלפונים חכמים, בשילוב תוכנה ואלגוריתמים המאפשרים לבצע בדיקות, לנתח נתונים ולהפיק תובנות רפואיות. יישומים אלו חוסכים זמן ומשאבים, מסייעים בהבטחת רצף טיפולי איכותי, ומקלים על המורכבויות הלוגיסטיות והרגולטוריות הכרוכות בביצוע אשפוז ביתי.

האשפוז הביתי האקוטי נשען על שילוב בין יכולות קליניות, תפעוליות וטכנולוגיות שמאפשרות להעביר חלק מהטיפול הרפואי מסביבת בית החולים אל בית המטופל, תוך שמירה על רציפות טיפול, בטיחות קלינית ויכולת תגובה מהירה לשינויים במצבו הקליני של המטופל. מבחינה טכנולוגית, התחום אינו מבוסס על רכיב יחיד, אלא על אקוסיסטם של פתרונות משלימים: ניטור מרחוק של מדדים חיוניים, חיישנים וביו-סנסורים מתקדמים, פלטפורמות תקשורת וניהול טיפול, חיבור למערכות בריאות קיימות, וטכנולוגיות המאפשרות מתן טיפול פעיל בבית, כגון עירוי, ניהול תרופות, חמצן וציוד רפואי. יחד, רכיבים אלה יוצרים תשתית שמאפשרת לצוותים רפואיים לעקוב אחר מצב המטופל, לקבל החלטות קליניות, לתאם טיפול ולבצע התערבויות רפואיות מחוץ למסגרת של אשפוז בבית חולים. המיפוי שלהלן מציג את הקטגוריות המרכזיות המרכיבות את התחום, ואת האופן שבו כל אחת מהן תורמת להפיכת הבית לסביבה המאפשרת מתן טיפול רפואי וניטור, תוך תקשורת עם הצוות הרפואי ושמירה על בטיחות המטופל:

• ניטור מרחוק – תשתית מרכזית המאפשרת לצוותים הקליניים לקבל נתונים עדכניים על מצב המטופל, לזהות שינוי או החמרה במצבו, לתמוך בקבלת החלטות טיפוליות, ולהפעיל התערבות במקרה הצורך. בכך, ניטור מרחוק מאפשר להעביר מטופלים מתאימים לביתם תוך שמירה על רצף טיפול ובטיחות, ומפחית את התלות בנוכחות פיזית מתמדת של צוות רפואי ליד המטופל.
  הטכנולוגיות המרכזיות בתחום כוללות מכשירי מדידה ביתיים בסיסיים, חיישנים לבישים וחיישנים לא-לבישים או ללא מגע. מכשירים ביתיים, כגון מד לחץ דם, מד סטורציה, מד דופק, מד חום או משקל רפואי, מתאימים למעקב תקופתי או מדידות בהתאם להנחיות הצוות הרפואי. חיישנים לבישים, כגון מדבקות חכמות, שעונים רפואיים או חיישנים צמודי-גוף, מאפשרים ניטור תכוף או רציף יותר של מדדים כמו דופק, קצב נשימה, סטורציה, חום, תנועה ולעיתים גם אק״ג ויכולים לזהות מגמות ושינויים לאורך זמן. חיישנים לא-לבישים או ללא מגע, המוצבים בסביבת המטופל ואינם מחייבים חיבור פיזי לגוף, יכולים לשפר את נוחות המטופל ואת ההיענות לשימוש. בתוך תחום זה משתלבת שכבה מתקדמת יותר של ביוסנסורים, ביוצ'יפים וחיישנים ביולוגיים, שמטרתה להרחיב את הניטור מעבר למדדים חיוניים בסיסיים אל מדדים ביולוגיים וכימיים מורכבים יותר.

• תשתיות אינטגרציה, API (Application Programming Interface) ו- SDK (Software Development Kit) לניהול אשפוז ביתי אקוטי – אשפוז ביתי אקוטי מבוסס על ריבוי רכיבים הפועלים במקביל: מכשירי ניטור בבית המטופל, אפליקציות מטופל, תיק רפואי ממוחשב, מערכות ניהול טיפול, צוותים קליניים, מוקדי ניטור וספקים חיצוניים. האתגר המרכזי הוא למנוע מצב שבו כל רכיב פועל כמערכת נפרדת, ללא זרימת מידע רציפה בין הגורמים השונים. לכן נדרשת שכבת אינטגרציה המחברת בין המערכות ומאפשרת לצוות המטפל לקבל תמונת מצב אחידה ועדכנית של המטופל בבית. במרכז שכבה זו נמצאות תשתיות API, המאפשרות למערכות שונות להעביר ביניהן מידע באופן מובנה, מאובטח ורציף. באשפוז ביתי, API יכול לחבר בין מכשירי הניטור, אפליקציות המטופל, מערכת ניהול הטיפול והתיק הרפואי, ולאפשר העברת מדדים, התרעות, עדכוני סטטוס ותיעוד קליני. לצד API עשויים להופיע גם רכיביSDK , המשמשים כלי למפתחים להטמעת יכולות מסוימות בתוך מערכות קיימות. כך, תשתיות האינטגרציה תומכות ברצף טיפולי, תיאום וקבלת החלטות.

• מערכות תפעול – כדי להבטיח איכות טיפול באשפוז ביתי, ובפרט אשפוז ביתי אקוטי, נדרש מערך תפעולי יעיל הפועל מאחורי הקלעים ומאפשר לצוותים הרפואיים לנהל את האשפוז מחוץ לבית החולים באופן מסודר ובטוח. בעוד שתשתיות האינטגרציה אחראיות על חיבור הנתונים והעברתם בין המערכות השונות, מערכות התפעול מתמקדות בניהול השוטף של התהליכים והלוגיסטיקה מאחורי הקלעים. מערכות אלו תומכות בתיאום ובניהול השוטף של התהליך, מעקב אחר מינונים והנחיות טיפול, ומתן מענה לאתגרים לוגיסטיים. הטכנולוגיות בתחום זה מאפשרות אוטומציה של תהליכי ניהול ותיאום, כגון שיבוץ ביקורי בית, שליחת תזכורות, ניהול משימות, מעקב אחר פעולות טיפוליות ותיעוד עדכונים בזמן אמת. בכך הן מסייעות להפחית עומס אדמיניסטרטיבי, לצמצם כשלים בתיאום, ולפנות לצוותים הרפואיים יותר זמן להתמקד במתן טיפול למטופלים.

• פלטפורמות רפואה מרחוק – בשונה ממערכות התפעול, המתמקדות בניהול התהליכים והלוגיסטיקה של האשפוז הביתי, פלטפורמות רפואה מרחוק משמשות בעיקר כערוץ התקשורת הקליני הישיר בין המטופל לבין הצוות הרפואי. הן מאפשרות קיום אינטראקציה רפואית מרחוק, למשל באמצעות שיחות וידאו, שיחות קוליות, אפליקציות ייעודיות, העברת מסמכים, תמונות או מדדים, ותקשורת מאובטחת. במסגרת אשפוז ביתי אקוטי, הן מאפשרות לבצע ביקורים וירטואליים, להעריך את מצבו של המטופל, להסביר למטופל או למטפל כיצד לבצע פעולות טיפוליות, לבדוק היענות לטיפול, לעקוב אחר תסמינים, ולתאם המשך טיפול עם רופא, אחות, מוקד ניטור או צוות ביקור בית. פלטפורמות אלה מצמצמות את התלות במפגשים פיזיים ותומכות במתן אשפוז ביתי גם כאשר המטופל מרוחק מהצוות המטפל. במדינות מסוימות, כמו ארצות הברית, הן כבר מהוות רכיב משמעותי באינטראקציה הרפואית בין מטופל לצוות רפואי. טכנולוגיות רבות הנכללות תחת תחום זה מתבצעות בעזרת הטלפון החכם, עם שימוש באפליקציות ייעודיות לתקשורת עם צוות מטפל, הפיכת המצלמה לכלי למתן אבחון או ניטור מרחוק של מטופל בווידאו.

• טכנולוגיות למתן טיפול בבית (עירוי, תרופות וציוד רפואי) – טכנולוגיות, מכשור ותשתיות המאפשרים לבצע בבית התערבות טיפולית או תמיכה קלינית, כתחליף לטיפול שניתן באופן מסורתי בבית חולים או במסגרת רפואית אחרת. הדגש בקטגוריה זו הוא על מתן טיפול בפועל בבית: תרופות בעירוי או הזרקה, טיפול בחמצן ותמיכה נשימתית, דיאליזה, טיפול בפצעים, שימוש בציוד רפואי תומך או מכשור המאפשר לצוות רפואי להנחות, לעקוב ולוודא שהטיפול ניתן בצורה בטוחה ונכונה. הטכנולוגיות בקטגוריה זו משתנות לפי סוג ההתערבות שהן מאפשרות. מערכות עירוי ביתי, למשל, מאפשרות מתן תרופות, נוזלים או הזנה ורידית בסביבה הביתית, ולעיתים כוללות בקרת מינון, תיעוד שימוש, התרעות ותמיכה במעקב מרחוק אחר תקינות הטיפול.

• בינה מלאכותית לניבוי רפואי (Predictive Analytics) ותמיכה בהחלטות – באשפוז ביתי אקוטי נדרש מנגנון שיסייע להבחין בין שינוי שגרתי במדדים לבין שינוי המעיד על החמרה ודורש התייחסות קלינית או התאמת טיפול. מערכות מסוג זה מנתחות נתונים המתקבלים ממכשירי ניטור, חיישנים, דיווחי מטופלים ומערכות רפואיות נוספות, ומסייעות להפיק מהם תובנות קליניות. הן מסייעות לצוותים לזהות סימנים מקדימים לשינוי במצב המטופל, לקבל החלטות מושכלות על בסיס מידע מצטבר, ולהחליט האם להמשיך את הטיפול בבית או להחזיר את המטופל למסגרת רפואית.

רגולציה

האחריות לאשפוז ביתי בישראל מתחלקת בין המדינה, משרד הבריאות, קופות החולים ובתי החולים. על פי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, על המדינה לתקצב את קופות החולים ביצירת מערך אשפוז ביתי. בעוד שמשרד הבריאות אחראי על הפן הרגולטורי, על פי חוזר חטיבת הרפואה של משרד הבריאות, הפן האופרטיבי הוא באחריות קופות החולים השונות. התקצוב ניתן בהתאם למספר המטופלים וימי האשפוז. על מנת לוודא שאכן המערכים פועלים כשורה, משרד הבריאות הקים מערך רגולטורי ומבחנים שהקופות צריכות לעמוד בהם. מנגנון זה פועל כחלק ממערכת רחבה יותר, שבו ל"הסכמי הקאפ" תפקיד מרכזי. מדובר על מנגנון ההתחשבנות בין קופות החולים לבין בתי החולים הציבוריים, אשר קובעים כיצד הקופות משלמות לבתי החולים עבור שירותים כמו אשפוזים, מיון, פרוצדורות ופעולות רפואיות, ובפועל משפיעים על התמריצים של בתי החולים להפנות מטופלים לאשפוז ביתי.

למרות התפיסה הרווחת כי אשפוז ביתי מהווה אלטרנטיבה יעילה לצמצום העומסים בבתי החולים, בפועל נמצא כי מרבית המטופלים באשפוזי בית לא מגיעים מבתי חולים, אלא מופנים ישירות מהקהילה על ידי קופות החולים, וכתוצאה מכך, לא בהכרח "מפנים מיטה" בבית החולים. כאשר המטופל מופנה לאשפוז ביתי מהמיון או ממחלקת אשפוז, האשפוז הביתי מחליף בפועל את המשך שהות בבית החולים ולכן יכול לתרום ישירות לפינוי מיטות ולהפחתת עומסים.

סוגייה זו מקבלת מענה במסגרת הקאפ החדש לשנים 2026-2030 שאושר במרץ 2026 על ידי ועדת הבריאות. לפי ההסכם נקבע מנגנון תמרוץ ייעודי לעידוד אשפוז ביתי, במטרה להפחית את העומס על מחלקות האשפוז ולפנות מיטות בבתי החולים. חידוש המסגרת הביא גם עדכון לתקצוב הייעודי שנקבע למהלך. בשנת 2026, המערכים יתוקצבו בכ-30 מיליון ש״ח, 40 מיליון ש״ח בשנת 2027, ו-50 מיליון ש״ח בכל שנה החל משנת 2028. מהלך נוסף במסגרת הסכמי הקאפ החדשים, נוגע לקנסות הולכים ועולים עבור התמשכות ימי אשפוז של מטופל המיועד להעברה.

לצד מנגנוני המימון והתמרוץ, משרד הבריאות מגדיר גם את תנאי הזכאות לאשפוז ביתי אקוטי. הזכאות מותנית בהמלצה רפואית, בצפי לאשפוז קצר ובמצב קליני יציב המתאים לטיפול מחוץ לבית החולים. בנוסף, נדרשים תנאים לוגיסטיים מתאימים בבית, לצד יכולת לניטור, תקשורת רציפה עם הצוות המטפל ומתן מענה מהיר במקרה של החמרה.

חברות בישראל

בישראל זוהו 90 חברות טכנולוגיה הפועלות בתחום האשפוז הביתי האקוטי. לצורך המיפוי, הוגדרו כרלוונטיות חברות המספקות מענה טיפולי או תומכות ישירות בניהול האשפוז לאחר שלב האבחון, בדגש על יישומים היכולים לתמוך באשפוז ביתי אקוטי. בהתאם לכך, חברות המתמקדות ברפואה מונעת או באבחון מוקדם שאינו קשור לאשפוז ביתי אקוטי, לא נכללו במיפוי.

כ-40% מהחברות מציעות פתרונות המשויכים ליותר מקטגוריה אחת, נתון המשקף את האופי המשולב של הפתרונות בתחום. הקטגוריה הבולטת ביותר היא ניטור מרחוק, שבה פועלות כ-56% מהחברות שנבחנו, ואחריה תשתיות אינטגרציה, שבהן פועלות כ-32% מהחברות. כ-20% מהחברות מציעות מערכות תפעול, כ-16% פתרונות המאפשרים טיפול פעיל בבית, כ-13% פתרונות מבוססי בינה מלאכותית לניבוי רפואי ותמיכה בהחלטות וכ-12% פלטפורמות טלה-רפואה. מאחר שחברה יכולה להשתייך ליותר מקטגוריה אחת, שיעורים אלה אינם מסתכמים ב-100%.

סך הגיוסים המצטבר של החברות שנכללו במיפוי עומד על כ-1.8 מיליארד דולר. היקפי הגיוס הגבוהים ביותר מרוכזים בקרב חברות הפועלות בתחומי הניטור מרחוק ותשתיות האינטגרציה. עם זאת, בשל החפיפה בין הקטגוריות, לא ניתן לייחס את מלוא סכומי הגיוס לכל תחום בנפרד או להשוות ביניהם באופן ישיר.

נוסף לחברות הטכנולוגיה שמופו, קיימות 3 חברות עיקריות המפעילות ומתחזקות מערכי אשפוז ביתי: צבר רפואה, שרן – רפואה עד הבית ו-Homedical. חברות אלו מספקות את המעטפת הקלינית והלוגיסטית של האשפוז הביתי האקוטי: תקשורת שוטפת עם המטופלים, ביקורי בית של רופאים ואחיות, מתן תרופות ובקרה על מינונים, תיאום מול קופות החולים או בתי החולים, והעברת מידע רפואי והמלצות להמשך טיפול. שלושתן מספקות שירותים דומים וזוכות למימון מהמדינה בהתאם להמלצות קופות החולים. ההבדלים בניהן נובעים בעיקר משיתופי פעולה עם חברות אחרות/ קופות חולים. לדוגמה, מערך האשפוז הביתי של איכילוב – איכילוב HOME – מתוחזק בזכות שיתוף פעולה עם צבר רפואה.

לסיכום, החוזקה הישראלית בולטת בשני צירים: ניטור ואיסוף מידע רפואי מהבית, וחיבור המידע הזה למערכות קיימות של בתי חולים, קופות חולים וגורמים מטפלים. יכולות אלה חיוניות למעבר ממודלים בסיסיים של טיפול בבית, המתמקדים בעיקר במעקב, רפואה מרחוק וניהול מחלות כרוניות, למודלים מתקדמים יותר של אשפוז ביתי אקוטי, שבהם המטופל מקבל טיפול מורכב ברמת אשפוז תוך שמירה על בטיחות, רצף טיפולי ויכולת תגובה מהירה.

על אף היתרונות הקליניים והעלייה בביקוש לאשפוז ביתי אקוטי, הטמעתו המלאה כסטנדרט טיפולי במערכת הבריאות נתקלת בחסמים מורכבים. חסמים אלו נובעים משילוב של אילוצים תקציביים, פערים בתשתיות פיזיות ודיגיטליות, ומאפיינים דמוגרפיים הייחודיים לאוכלוסיית המטופלים.

להלן החסמים המרכזיים:

• חסמים פיננסיים – היעדר תקצוב רב-שנתי יציב מקשה על הפיכת המודל לבר-קיימא. למרות השיפור בהסכמי הקאפ החדשים (2026–2030), המעגנים תשלום ייעודי לאשפוז בית, עדיין קיימת אי-וודאות לגבי מודלים קהילתיים וספקים חיצוניים. נדרשת הסדרה מבנית שתגשר על הפער בין התועלת המערכתית (פינוי מיטות) לבין הכדאיות הכלכלית של בתי החולים.

• חסמים רגולטוריים – נדרש מנגנון רגולטורי אחיד להגדרת גבולות האחריות הקלינית והמשפטית, סטנדרטים לבטיחות, ופרוטוקולי התערבות במקרה של הידרדרות.

• מגבלות כוח אדם – הרחבת שירותי האשפוז הביתי מחייבת השקעה כפולה: הגדלת מצבת העובדים (רופאים, אחיות, עו"סים) ופיתוח מיומנויות ייעודיות לטיפול ביתי אקוטי. מודל זה דורש יכולות מורכבות: הערכת סביבת הבית, תפעול טכנולוגיות ניטור מרחוק, תקשורת קלינית דיגיטלית ויכולת עבודה אינטגרטיבית בין ביה"ח לקהילה.

• פערים באוריינות דיגיטלית בקרב הגיל השלישי – קושי טכנולוגי בתפעול ממשקים דיגיטליים עלול לפגוע ביעילות הטיפול. פתרון החסם מחייב פיתוח ממשקים מפושטים, שימוש בהתקנים אוטונומיים, וליווי צמוד של הצוות בשלבי ההטמעה.

• עומס על בני המשפחה – אשפוז ביתי אקוטי עלול להעביר חלק מהעומס מבית החולים אל המשפחה. בן המשפחה עשוי להידרש לעזור במדידות, תרופות, תקשורת עם הצוות, זיהוי סימני החמרה, נוכחות בבית ולעיתים גם סיוע פיזי. לכן, יש צורך במתן תמיכה והדרכה מספקת למטפלים לא-פורמליים כדי שלא יהפכו לגורם הנושא לבדו בעומס הטיפולי.

• פערי נגישות גיאוגרפיים וזמינות השירות – קיים חוסר אחידות גיאוגרפית בזמינות השירות, היוצר אי-שוויון בנגישות בין המרכז לפריפריה. בנוסף, חסמי שפה ותרבות מהווים סכנה לבטיחות הטיפול. נדרשת התאמה תרבותית ושפתית של הצוותים כחלק אינטגרלי מסטנדרט הבטיחות והרצף הטיפולי.

דנמרק

בשנת 2024 פורסמה רפורמה במערכת הבריאות בדנמרק המתמקדת בהסטת מרכז הכובד הטיפולי לקרבת התושבים, מתוך תפיסה שמרבית השירותים צריכים להינתן מחוץ לבית החולים. במסגרת הרפורמה מוקמים מרכזי בריאות מחוזיים שיספקו מענה מותאם לצרכים מקומיים ויצמצמו את הצורך בנסיעות ארוכות לבתי חולים. המרכזים יפעלו בשיתוף הרשויות המקומיות ויתוקצבו על ידי הממשלה בהיקף שיגדל מכ-0.5 מיליארד קרונות דניות ב-2027 (כ-67 מיליון אירו) ל-2 מיליארד ב-2030 (כ-268 מיליון אירו), והם צפויים להיפתח במהלך 2026. מדיניות זו אינה מתמקדת באשפוז ביתי אקוטי בלבד, אך היא יוצרת תשתית מערכתית להעברת שירותי בריאות מבתי החולים אל הבית והקהילה. כיום, האשפוז הביתי האקוטי בדנמרק עדיין אינו פועל כשירות ארצי ממוסד. היוזמה הקרובה ביותר בדנמרק למודל זה היא פיילוט Hospital at Home בבית החולים הציבורי Nordsjællands Hospital. לפי תיאור בית החולים, לאחר 24 שעות של אשפוז בבית החולים, מטופלים מתאימים יכולים להמשיך את האשפוז בביתם, תוך קשר יומיומי עם בית החולים והמחלקה הרלוונטית. בית החולים מספק למטופלים ציוד למדידת קצב נשימה, סטורציה, לחץ דם, דופק וחום, המדדים מעובדים באמצעות אלגוריתם ונשלחים לבית החולים דרך אפליקציה ייעודית. המטופלים יכולים ליצור קשר עם בית החולים בכל עת, ואם יש צורך בהתערבות רפואית פולשנית, צוות בריאות נייד מחדר המיון יכול להגיע לביתם.

האתגר המרכזי בדנמרק הוא המעבר מפיילוט מקומי למודל רחב וממוסד. ריכוז שירותי האשפוז במספר קטן יותר של בתי חולים מגדיל את הצורך בפתרונות שאינם תלויים בנוכחות פיזית תכופה של רופאים בבית המטופל, ובהם ניטור מרחוק, העברת נתונים ואינטגרציה בין הבית, הרשויות המקומיות ובתי החולים.

אוסטרליה

המודל המרכזי לאשפוז ביתי באוסטרליה הוא HITH – Hospital in the Home, המוגדר כטיפול אשפוזי אקוטי הניתן בבית המטופל או במקום מגורים חלופי, כתחליף לשהייה בבית חולים. מדובר במודל ותיק וממוסד, אשר החל כבר בשנת 1994 כפיילוט וכחלק מאסטרטגיה להרחבת אפשרויות הטיפול הביתי למטופלים. באוסטרליה האשפוז הביתי כבר מוכר כחלק מרצף שירותי האשפוז, והטיפול בבית מתוקצב באופן דומה לטיפול הניתן בבית החולים.

הפעלת המודל נעשית בעיקר ברמת המדינות והטריטוריות, האחראיות על מערכות הבריאות שלהן ועל מערכי האשפוז הביתי. החל משנת 2011, נכנסה לתוקף באוסטרליה רפורמת National Health Reform Agreement  (NHRA), אשר הכתיבה מחדש את מערכת היחסים בין הממשלה הלאומית לממשלות הטריטוריאליות באוסטרליה. ברמה הפדרלית, כל מדינה אחראית על מערכת הבריאות שלה והיא זו שמתפעלת ומתחזקת את מערכי האשפוז הביתי, כאשר התקצוב ניתן על ידי המדינה. בשנים האחרונות אוסטרליה השקיעה בשירותי האשפוז הביתי כ-698 מיליון דולר אוסטרלי (כ-432 מיליון אירו) בנוסף ל- 120 מיליון דולר אוסטרלי (כ-75 מיליון אירו) שהוכרזו במסגרת התקציב לשנים 2020-2021, במטרה לשפר את השירותים ולצמצם את העומס בבתי החולים.

למרות בשלותו של המודל, קיימים באוסטרליה פערים בהגדרת השירות, במדידת הפעילות ובאופן תמחורם של רכיבים כגון ניטור מרחוק, פלטפורמות דיגיטליות, ציוד ותמיכה טכנית. לכן האתגר המרכזי אינו הקמת השירות, אלא יצירת סטנדרטיזציה ושיפור היכולת למדוד, לתמחר ולנהל אותו באופן אחיד. הצרכים הטכנולוגיים מתמקדים בהתאם בחיבור בין מערכות, באיסוף נתונים עקבי ובשילוב הפלטפורמות הביתיות בתוך מערכות הדיווח והניהול של שירותי הבריאות.

בריטניה

בריטניה אימצה החל מאפריל 2022 אסטרטגיה לאומית נרחבת להטמעת "מחלקות וירטואליות" (Virtual Wards), כחלק מהמאמץ להתמודדות עם העומס הגובר על מערכות הבריאות. באפריל 2022 שירותי הבריאות הלאומי, ה-NHS (National Health Service) הגדיר יעד לאומי להרחבת מודל ה"מחלקות הווירטואליות" (Virtual Wards), המאפשר מתן טיפול ברמת בית חולים בבית המטופל. התוכנית הבריטית עברה משלב הפיילוט לשלב ההטמעה המלאה, כאשר היעד הנוכחי הוא הקמת מחלקות עצמאיות וקבועות.

ה-NHS פרסם מסגרת תפעולית הכוללת תנאי סף מחייבים לפתיחת מערכי אשפוז ביתי חדשים, ובהם הבטחת איכות טיפול קלינית בסטנדרט מוסדי, הגדרת שעות פעילות, ביצוע הערכות מקצועיות תקופתיות והצגת מודל תקצוב בר-קיימא.

האתגר המרכזי בבריטניה הוא ליצור אחידות בין המחלקות הווירטואליות ולהבטיח שההרחבה המהירה של השירות תהיה בת-קיימא מבחינה קלינית, תפעולית וכלכלית. בהתאם לכך, הצורך הטכנולוגי אינו רק במכשירי ניטור, אלא בפלטפורמות רחבות המסוגלות לתמוך בניהול השירות, בחיבור בין הבית לקהילה ולבית החולים, ובמדידה שיטתית של פעילות המערכים ותוצאות הטיפול. לדוגמה, במסמכי ה-NHS יש הנחיות ייעודיות לבחירת ורכישת פלטפורמות טכנולוגיות למחלקות וירטואליות, בדגש על הסטנדרטים שכל מחלקה צריכה לעמוד בהן של ניטור מרחוק, איסוף מדדים, פלטפורמות דיגיטליות, dashboards לצוותים, ואינטגרציה של נתונים בין אנשי מקצוע.

התרחבות האשפוז הביתי האקוטי במדינות שונות יוצרת ביקוש גובר לידע, לתשתיות ולטכנולוגיות הנדרשות להפעלתו. עבור ישראל, המחזיקה בניסיון מערכתי ובאקוסיסטם טכנולוגי רלוונטי, מגמה זו עשויה ליצור הזדמנויות לשיתופי פעולה בין-ממשלתיים ולקידום טכנולוגיות ישראליות.

הצעת הערך של ישראל בשיתופי פעולה עם מדינות נוספות אינה מסתכמת בייצוא של טכנולוגיה בודדת, אלא ביכולת לבנות תשתית לאשפוז ביתי אקוטי. לישראל יש פוטנציאל להציע שילוב בין הניסיון שנצבר במערכת הבריאות בהפעלת אשפוז ביתי לבין אקוסיסטם טכנולוגי רחב, עם יכולות בולטות בתחומי הניטור והאינטגרציה.

הזדמנות זו נובעת, בין היתר, מאתגרים החוזרים על עצמם במודלים שונים של אשפוז ביתי בעולם. ראשית, קיים פער בין הרצון להעביר טיפול לבית לבין הצורך להבטיח סטנדרט קליני אחיד ובטוח. אשפוז ביתי אקוטי מחייב הגדרה ברורה של זכאות המטופלים, אחריות קלינית, זמני תגובה, מדדי איכות, מנגנוני בקרה ותהליכי עבודה במקרה של התדרדרות. במדינות שבהן המודל עדיין נמצא בשלבים ראשוניים, האתגר המרכזי הוא מיסוד השירות והפיכתו ממיזם מקומי למסגרת מערכתית. במדינות שבהן המודל כבר מיושם כחלק ממערכת הבריאות, האתגר הוא לייצר אחידות, מדידה, תמחור ותפעול בר-קיימא.

אתגר משמעותי נוסף נוגע לאינטגרציה בין מערכות, כאשר אשפוז ביתי אינו יכול להתבסס על מכשיר ניטור או אפליקציה בודדת, אלא מחייב חיבור רציף בין המטופל בבית, מערכות המידע של בתי החולים והקהילה, מוקדי הניטור, הצוותים הקליניים, צוותי השטח וספקי השירות. ללא שכבת אינטגרציה כזו, קיים סיכון לפיצול מידע, עומס התרעות, כפילות תהליכים וקושי לקבל החלטות קליניות ותפעוליות בזמן אמת.

הבדלים אלה ברמת הבשלות ובתשתיות הקיימות יוצרים סוגים שונים של הזדמנויות עבור ישראל. במדינות שבהן המודל עדיין מתפתח ישראל יכולה לסייע בעיצוב תשתית מוקדמת לאשפוז ביתי אקוטי ולשלב טכנולוגיות כבר בשלב בניית המודל. במדינות שבהן המודל כבר ממוסד, הערך הישראלי עשוי להיות בשדרוג יכולות קיימות: אינטגרציה, ניטור, מדידה, סטנדרטיזציה ותפעול יעיל יותר. במדינות שבהן התשתית הדיגיטלית והקלינית מוגבלת יותר, ההזדמנות עשויה להתבסס על מודל מדורג המתחיל ברפואה מרחוק ובניטור ביתי בסיסי.

על בסיס זה, ניתן להגדיר שלושה תנאים מרכזיים לבחינת התאמתה של מדינה לשיתוף פעולה עם ישראל: קיום צורך מערכתי ברור, כלומר האם קיימים עומסי אשפוז, מחסור בכוח אדם, הזדקנות אוכלוסייה וכדומה, מעורבות והשקעה ממשלתית, כלומר האם הממשלה מגדירה את התחום כיעד ומשקיעה בו, ואינטרס ממשי בטכנולוגיות או ידע שישראל יכולה לספק.

אשפוז ביתי אקוטי הוא מסגרת טיפולית, הנשענת על שילוב בין צורך מערכתי גובר לבין יכולות טכנולוגיות שמאפשרות להעביר חלק מהטיפול הרפואי אל הסביבה הביתית. התפתחות התחום מונעת, בין היתר, מעומסים בבתי החולים, מחסור במיטות ובכוח אדם, הזדקנות האוכלוסייה, עלייה במחלות כרוניות והעדפה גוברת של מטופלים לקבל טיפול בסביבתם הטבעית. עם זאת, אשפוז ביתי אקוטי אינו רק הרחבה של רפואה מרחוק או של טיפול ביתי בסיסי, אלא מודל מורכב המחייב יכולת טיפול ברמת אשפוז מחוץ לבית החולים, תוך שמירה על בטיחות, רצף טיפולי ויכולת תגובה מהירה במקרה של התדרדרות.

האשפוז הביתי האקוטי נשען על מספר שכבות: ניטור מרחוק, תשתיות אינטגרציה ו-API, מערכות תפעול, טכנולוגיות למתן טיפול פעיל בבית, בינה מלאכותית לתמיכה בהחלטות ופלטפורמות רפואה מרחוק. שכבות אלו מאפשרות איסוף מידע רפואי, העברת נתונים לצוות המטפל, תיאום פעולות, ביצוע טיפול בבית, זיהוי שינוי במצב הקליני ושמירה על רצף הקשר עם המטופל. לכן, הפוטנציאל הטכנולוגי המרכזי אינו מצוי רק במכשיר או פתרון נקודתי, אלא ביכולת לחבר בין רכיבים שונים לכדי סביבת טיפול מתואמת, בטוחה וניתנת לניהול.

בישראל ניתן לזהות אקוסיסטם הכולל חברות טכנולוגיה, חברות תפעול, קופות חולים, בתי חולים, חוקרים ואנשי מקצוע. מיפוי החברות מצביע על נוכחות משמעותית במיוחד בתחומי הניטור מרחוק ותשתיות האינטגרציה, לצד פעילות בתחומי רפואה מרחוק, בינה מלאכותית, מערכות תפעול וטיפול בבית.

לסיכום, אשפוז ביתי אקוטי מסתמן כמגמה צומחת במערכות בריאות, אך הצלחתו תלויה ביכולת לחבר בין טכנולוגיה, רגולציה, מימון ותפעול. עבור ישראל, ההזדמנות אינה רק בפיתוח פתרונות טכנולוגיים בודדים, אלא בבניית הצעת ערך רחבה יותר המשלבת ניטור, אינטגרציה, תפעול, תמיכה בהחלטות וניסיון יישומי במערכת בריאות מורכבת. לצד הפוטנציאל, מימושו מחייב הוכחת יעילות קלינית, כדאיות כלכלית, התאמה לאוכלוסיות שונות והסדרה של מערך האחריות בין כלל הגורמים המעורבים.