התפתחות חיובית או איום קיומי?
מהפכת הבינה המלאכותית, הרובוטיקה והמכונות הלומדות מאיימת להוציא את האדם מהמשוואה כמרכיב הכרחי ומרכזי בשוק העבודה. אילו מקצועות נמצאים בסכנת הכחדה, ולמה תכונות כמו יצירתיות וחמלה יהפכו את העובדים למבוקשים יותר?
להיסטוריה של הטכנולוגיה יש נרטיב מרגיע: בכל פעם שמתרחשת מהפכה טכנולוגית נמחקות עבודות רבות שאין בהן יותר צורך, אך תחתן נוצרות עבודות חדשות. לדוגמה, כאשר הוקמה תעשיית הרכב, בעלי המלאכה שעסקו בטיפול בסוסים ובייצור כרכרות מצאו עצמם ללא עבודה. מאידך, התפתחה במהירות דרישה לבעלי מלאכה חדשים – עובדים שמועסקים במפעלים לייצור מכוניות, שמטפלים במכוניות או מתקנים אותן.
עובדה היסטורית זו מציגה תמונת עולם מאוזנת, מעין “חוק שימור הטכנולוגיה”; עבודות נעלמות אך עבודות חדשות נוצרות תחתן. אלא שבשנים האחרונות שורה של עדויות ומחקרים מרמזים שמשהו בחוק הזה יצא מכלל איזון. בני האדם נשארו משמעותיים בשוק העבודה גם אחרי המהפכה החקלאית, המהפכה התעשייתית והמהפכה הדיגיטלית. אולם המהפכות החדשות – מהפכת הבינה המלאכותית, מהפכת הרובוטיקה והמכונות הלומדות – מאיימות לראשונה להוציא את האדם מהמשוואה כמרכיב הכרחי ומרכזי בשוק העבודה.
תחרות אנושית מול אלגוריתם משופר
בעבר בחנו המדענים כיצד בני אדם מבצעים פעולות שונות, ובעקבות זאת ניסו ללמד את המכונות לבצע אותן. אך כיום המתכנתים מפתחים אלגוריתמים המלמדים את המכונות כיצד ללמוד, ואז מציגים בפניהן מיליוני דוגמאות שבאמצעותן המכונות לומדות בעצמן איך לבצע את העבודה.
פריצת דרך זו גורמת לכך שלא רק מלאכות פיזיות, שגרתיות ומונוטוניות נמצאות בסכנה, אלא גם עבודות שבהן לבני האדם היה מאז ומתמיד יתרון על המכונה. כעת, גם עורכי דין, רואי חשבון, מזכירות, אנשי שיווק ומכירות, רופאים, עיתונאים ואפילו המתכנתים עצמם, נמצאים בתחרות בשוק העבודה. תחרות לכשעצמה אינה עניין מגונה, נהפוך הוא. אך בעוד שבעבר התחרות הייתה מול עובד אחר, שמציע את עבודתו במחיר נמוך יותר או שמבצע את עבודתו בצורה טובה יותר, כיום התחרות היא מול טכנולוגיה שמבצעת את העבודה לא רק בצורה טובה יותר, אלא גם בצורה מהירה, יעילה וזולה יותר.
בזירה החדשה הזו משחקות כמעט כל החברות, לצד כל המדינות וכל הארגונים הגדולים בעולם: IBM משקיעה ב- Watsonמחשב-העל שלה, Apple משכללת את העוזר הדיגיטלי שלה SIRI, Amazon מטפחת את Alexa. כך גם מיקרוסופט, פייסבוק, גוגל, יצרנית הענק הסינית Foxconn, רשתות קמעונאיות כמו Walmart, סוכנויות ביון וארגונים אחרים – כולם משקיעים מיליארדי דולרים בפיתוח או ברכישה של טכנולוגיות חדשות, שרבות מהן נועדו להחליף את בני האדם.
מהלכים אלה עשויים להתבטא ב”אבטלה טכנולוגית”[1]. 93 אחוזים מהמשקיעים הגדולים בעולם סבורים שממשלות ברחבי העולם לא מוכנות לרגע הזה, שלתפיסתם הולך ומתקרב, בו בינה מלאכותית תנגוס באופן משמעותי בעבודותיהם של אנשים[2].
נהיגה במשאית – אחת העבודות השכיחות בעולם – היא דוגמה מצוינת לכך. בארצות הברית לבדה יש יותר מ-3.5 מיליון בני אדם שעובדים כנהגי משאיות. אבל ממשלות, חברות ענק ותאגידים שונים משקיעים מיליארדי דולרים בפיתוח טכנולוגיות שיאפשרו למשאיות לנהוג את עצמן. חברת הייעוץ מק’נזי מעריכה שכשליש מהמשאיות ינהגו את עצמם עד לשנת 2024, וכי עד לשנת 2030 עשויה העבודה הפופולרית הזו להיעלם מרוב מדינות העולם[3]. המצב דומה גם בקרב עבודות אחרות בתחום התחבורה כמו נהגי אוטובוס ונהגי מוניות.
העידן הפוסט-אנושי הולך ומתקרב
ככל הנראה, המגמה הזו לא תיעצר שם וטכנולוגיות מתקדמות צפויות לטפס במעלה המיומנויות האנושיות. כך לדוגמה, עד לפני כמה שנים המסחר בבורסות העולם היה מבוסס על בני אדם, אך כיום חברות מתחרות ביניהן מי תצליח לפתח את אלגוריתם המסחר המהיר ביותר. זה שמסוגל לבצע פעולות במיקרו-שנייה מהר יותר מהאלגוריתם של החברה המתחרה. בני האדם נותרו מאחור. הם אינם מסוגלים להתמודד עם המהירות העצומה ויכולת החישוב האדירה של האלגוריתמים המשפרים את עצמם.
חברות, סוכנויות ממשלה וגופי מחקר מפתחים מערכות המסוגלות לנתח תמונות, קטעי וידאו ושפה טבעית. יכולות חדשות אלו מאפשרות להם להתנסות בייצור מוצרים שבעבר נחשבו אנושיים לגמרי, כמו דיווחים עיתונאיים, ניתוחים של הדמיות רפואיות, סקירות משפטיות, ציורים ואפילו בדיחות. ב-IBM אף טוענים שהם פיתחו מערכת שמסוגלת לאתר את מחלת הסרטן בגופו של חולה, טוב יותר מטובי המומחים בעולם.
מומחים שונים, וביניהם גם ריי קורצווייל, הממציא ואיש הטכנולוגיה, העלו בשנים האחרונות את הרעיון שאנו מתקרבים במהירות ל”סינגולריות” – ישות מלאכותית שתעלה בכל ממדיה ובכל מרכיביה על יכולותיהם של בני האדם. ישות זו תפתח את עצמה, תתקדם בקצב מעריכי ותשליך את כולנו לעידן פוסט-אנושי: עידן שבו בני האדם אינם עוד בעלי הבית בכדור-הארץ, ואינם עוד היצור האינטליגנטי והחזק על פני האדמה[4]. קורצווייל משוכנע שהתפתחות זו חיובית: היא תאפשר לנו להתנתק מהמגבלות של המוח האנושי, לפתור בעיות שאיננו מסוגלים לפתור בכוחות עצמנו (כמו התחממות כדור הארץ) ולחיות חיי נצח.
אך לא כולם שותפים לאופטימיות. מדענים בכירים, ביניהם גם הפיזיקאי הנודע סטיבן הוקינג, מודאגים מאוד מהמצב. בטור מיוחד שכתב ל”גארדיאן” הבריטי, העריך הוקינג כי ההתפתחות של הבינה המלאכותית צפויה לחסל עבודות שנמצאות בלב ליבו של המעמד הבינוני. רק חלק קטן מהעבודות, חוזה הוקינג, אלו שעוסקות בדאגה לבני אדם או שמחייבות יצירתיות מיוחדת, יישארו בשוק העבודה וישרדו את המהפכה[5].
האינטליגנציה המלאכותית היא איום קיומי
הוקינג אינו לבדו. היזם והטכנולוג אלון מאסק אמר כי באמצעות אינטליגנציה מלאכותית אנחנו מזמנים את השדים: “אנחנו צריכים להיזהר מאוד עם אינטליגנציה מלאכותית. אם הייתי צריך לנחש מהו האיום הקיומי הגדול ביותר עלינו, סביר להניח שהייתי בוחר באינטליגנציה מלאכותית”[6]. אל רשימת אנשי הטכנולוגיה שמביעים חרדה מהאופן שבו הטכנולוגיה המתקדמת עשוי לנגוס בשוק העבודה הצטרף גם מייסד מיקרוסופט, ביל גייטס, שאמר בהקשר הזה “אינני מבין מדוע חלק מהאנשים אינם מודאגים”[7].
הסתייגויות אלה מעלות את השאלה החשובה – מדוע האנושות מפתחת טכנולוגיה שעשויה לאיים על קיומה, על מקורות העבודה שלה עצמה ועל פרנסתם של מאות מיליוני בני אדם? התשובות לכך רבות. ראשית, כל פיתוח לכשעצמו אינו נתפס כאיום אלא דווקא כהישג בתחום ידע מסוים כמו הבנת שפה, תנועה, זיהוי תמונה ועוד. רק כאשר מצרפים את כל הפיתוחים האלו לכדי מגמה מתחילה להצטייר תמונה מבהילה.
שנית, מאז תקופת ההשכלה, “מדע” ו”טכנולוגיה” הם שמות נרדפים ל”קידמה” וזו נתפסת באופן גורף כאירוע חיובי. לא לחינם המילה “קידמה” קשורה למילה “התקדמות” ומי יכול להתנגד ברצינות להתקדמות?
לבסוף, מדענים, אנשי טכנולוגיה ובני אדם בכלל, אינם תמיד מבינים שטכנולוגיה עשויה לצאת מכלל שליטה. למעשה, טכנולוגיות רבות פותחו למטרה אחת אך בסופו של דבר נעשה בהן שימוש למטרה אחרת לגמרי. ההיסטוריון של הטכנולוגיה, לואיס ממפורד, כתב בספרו Technics and Civilization, שהשעון המכני הומצא במאה ה-13 על ידי נזירים בנדיקטים, אשר מתפללים שבע פעמים ביום בשעות קבועות, מכיוון שחיפשו דרך שבה יוכלו לדעת מתי הם צריכים להתפלל. אך ההמצאה של השעון המכני יצאה מגבולות המנזר והפכה לאמצעי העיקרי המאפשר את הקפיטליזם: זמן עבודה מוגדר שבו מייצרים מוצר מסוים. בקרב בין האל להון, ההון ניצח, כתב ממפורד[8]. בהקשר זה הוסיף חוקר המדיה, ניל פוסטמן, כי אם הנזירים היו מבינים את העתיד להתרחש ייתכן שהיו מעדיפים להישאר עם שעון השמש שלהם, ואם גוטנברג היה יודע שמכונת הדפוס שלו תוביל לפירוק הכנסייה, ייתכן שהיה מעדיף להשתמש במכונה שלו כדי לייצר יין ולא ספרים[9].
הטכנולוגיה מתפתחת מהר יותר מהמסגרת המרסנת אותה
זאת ועוד, אם יש משהו שלמדנו מההיסטוריה של הטכנולוגיה הרי שהיא נוטה להתפתח מהר יותר מהמסגרות התרבותיות, האתיות או המשפטיות שאמורות לרסן אותה: קודם הומצא הנשק הגרעיני ורק אחר כך חשבו כיצד למנוע את הפצתו, קודם שובטה כבשה ורק אז חשבו כיצד למנוע שיבוט בני אדם, קודם פותח הטלפון הסלולרי ורק לאחר מכן התעצבו הנורמות התרבותיות ביחס לשימוש בו בפומבי. הבעיה עם הפיתוחים בתחום הבינה המלאכותית והאלגוריתמיקה היא שהרגע שבו נתחיל לטפל בהשלכות האתיות והכלכליות שלהן עשוי להתגלות כרגע אחד מאוחר מדי.
אם לא די בזה, לטכנולוגיות החדשות עשויות להיות השלכות פסיכולוגיות בלתי מבוטלות שכן הן משפיעות על הזהות שלנו ותחושת העצמי של כל אחד ואחת מאיתנו. כלכלנים וסוציולוגים, בראשם קרל מרקס, תיארו בהרחבה עד כמה העבודה היא מרכיב מרכזי בהווייתו של האדם. במשך אלפי שנים התרגלנו לשאוב את הסיפוק, הזהות העצמית ואת הגאווה שלנו ממשלח היד שלנו, ובכל פעם שהתרחשה מהפכה טכנולוגית, ספגו כל אלו מכה קשה.
המהפכה התעשייתית המחישה זאת בשעה שמיליוני עובדים, שעבדו במלאכה שהועברה בין הדורות, מאב לבן, מבן לנכד, מנכד לנין, נושלו מעבודתם ונשלחו לעבוד במפעל, שם ביצעו עבודה בסיסית, מתישה וחסרת כל השראה. מאה שנים מאוחר יותר שוב גילו עובדי המפעלים שניתן להחליף אותם על ידי מכונות ורובוטים ומשום כך נשלחו לעבוד בתעשיית השירותים, כאנשי תמיכה, שירות ומכירות. כעת, על פי הערכותיהם של מיטב המומחים, קיים סיכוי של 99 אחוזים שבתוך עשרים שנה יועברו רוב עבודות הטלמרקטינג לידי תוכנות, אלגוריתמים ורובוטים. הסיכוי שקופאים יאבדו את עבודתם עומד על 97 אחוזים, והסיכוי שסוכני ביטוח יאבדו את עבודתם עומד על 92 אחוזים[10].
איך יושפע שוק העבודה מטכנולוגיות שמתקדמות בקצב מסחרר?
על אף התחזיות העגומות יש להודות ביושר שהיכולת שלנו להכיל, להבין ולנבא את העתיד לבוא הולכת ומצטמצמת, בעיקר בשל העוצמה והמהירות של השינויים הטכנולוגיים. תהליכים שבעבר התרחשו על פני מאות שנים, ומאוחר יותר על פני דורות, מתרחשים היום בתוך שנים ספורות. למעשה, זו אחת הסיבות שאנו מתקשים כל כך לעמוד בקצב: מה שהיה נכון לאתמול, בקושי נכון היום, והוא בוודאי לא יהיה נכון למחר.
משום כך, לא ניתן להוציא מכלל אפשרות שמהפכת הבינה המלאכותית והמכונות הלומדות תייצר עבודות חדשות, תחומי תעסוקה והתמחות שכיום אנו כלל לא מסוגלים לדמיין. עבודות כמו “מדען נתונים” (Data Scientist), “מקדם אתרים בגוגל”, “וידאו בלוגר ביוטיוב” או “מנהל קהילות מקוונות ברשתות חברתיות” נוצרו בעשרים השנים האחרונות, והן תוצאה של כלכלת הרשת שהתפתחה במהירות וייצרה שכבה חדשה של עובדים ועבודות שנשענות על חברות כמו גוגל, פייסבוק וחברות אחרות.
אם הייתם אומרים למישהו לפני עשרים שנה, שיום העבודה שלו יתמקד בניסיון לשכנע את אלגוריתם הדירוג של גוגל שהאתר שהוא מקדם צריך להיות בראש רשימת תוצאות החיפוש, הוא כמובן לא היה מבין דבר – הדרך למציאת רופא עברה אז דרך חיפוש ידניבספר הטלפונים. משום כך, היומרה לדעת כיצד יושפע שוק העבודה מטכנולוגיות שמתקדמות בקצב מסחרר, היא יומרה שראוי לגשת אליה בצניעות יתרה.
ועדיין, מי שסבור שפיתוחים בתחומי התוכנה, הרובוטיקה והאלגוריתמיקה יחלפו על פניו, מעדיף לטמון את ראשו בחול. בשנים הקרובות יידרשו ארגונים ועובדים כאחד, לאתר ולהשקיע ביכולות ובכישורים שנשענים על תכונות אנושיות מובהקות כמו יצירתיות, סימפטיה, חמלה, תקשורת פנים אל פנים או במילים אחרות, מיומנויות רכות (Soft skills), כאלו שקשה לתכנת אותן וקשה למכונות לחקות אותן.
העובדים צריכים לזכור שבעידן הזה ההשכלה לא נגמרת בתיכון ואפילו לא באוניברסיטה. עליהם להמשיך וללמוד, להתפתח ולגוון את יכולותיהם ואת תחומי הידע שלהם. הם צריכים לפתח את שריר היצירתיות שלהם, הדמיון, היוזמה ואפילו הביקורת העצמית. אוריינות דיגיטלית היא מיומנות הכרחית לכל תלמיד, ובוודאי לסטודנטים ולעובדים מבוגרים.
זאת ועוד, בעוד שמחשבים נשענים (עדיין) על לוגיקה, על רציונליות ועל חישובי הסתברויות, בני האדם נסמכים ומונעים גם על ידי רגשות ואינטואיציות. הם לעיתים פועלים נגד האינטרסים של עצמם; הם מסוגלים להפתיע את עצמם בהחלטותיהם. אם בעבר נתפסו תכונות אלו כ”חלשות”, בעידן סופר-רציונלי הן הופכות דווקא לחשובות. לא היינו רוצים ששופטים הבנויים מקוד ומפלדה יגזרו את גזר הדין שלנו. לא היינו רוצים שרובוטים יבצעו את עבודתם של גננות, מורים, עובדים סוציאליים או של בעלי מקצוע אחרים שמתחברים אל החוויה האנושית, שיודעים מהו מוות, סבל או כאב לב ומשום כך מבצעים את עבודתם ברגישות, בחמלה ובעדינות.
יש לקוות כי על אף ההשתלטות הצפויה של המכונות על יותר ויותר מלאכות ועבודות, נדע לשמור על מה שהופך אותנו, בני האדם, למיוחדים כל כך, לחשובים כל כך, לאנושיים כל כך.
פרק זה נכתב על ידי ד”ר יובל דרור, דיקאן בית הספר לתקשורת במסלול האקדמי של המכללה למנהל וחוקר בתחום הסוציולוגיה של הטכנולוגיה
[1] Brynjolfsson, Erik and McAfee, Andrew (2014). “The Second Machine Age: Work, Progress, and Prosperity in a Time of Brilliant Technologies”, W. W. Norton.
[2] Koetsier, John (2016, November 10). ” 93% of Investors Say AI Will Destroy Jobs, Governments Not Prepared”, Forbes. http://www.forbes.com/sites/johnkoetsier/2016/11/10/93-of-investors-say-ai-will-destroy-jobs-governments-not-prepared
[3] “Delivering Change: The transformation of commercial transport by 2025”, McKinsey & Company, September 2016. http://www.mckinsey.com/industries/automotive-and-assembly/our-insights/delivering-change-the-transformation-of-commercial-transport-by-2025
[4] קורצווייל, ריי (2012). “הסינגולריות מתקרבת”. תל-אביב: הוצאת מאגנס.
[5] Hawking, Stephen (2016, December 2). “This is the most dangerous time for our planet”, The Guardian. https://www.theguardian.com/commentisfree/2016/dec/01/stephen-hawking-dangerous-time-planet-inequality
[6] McFarland, Matt (2016, October 2104). ” Elon Musk: ‘With artificial intelligence we are summoning the demon.’”. The Washington Post. https://www.washingtonpost.com/news/innovations/wp/2014/10/24/elon-musk-with-artificial-intelligence-we-are-summoning-the-demon/
[7] Holley, Peter (2015, January 29). ” Bill Gates on dangers of artificial intelligence: ‘I don’t understand why some people are not concerned’”. The Washington Post. https://www.washingtonpost.com/news/the-switch/wp/2015/01/28/bill-gates-on-dangers-of-artificial-intelligence-dont-understand-why-some-people-are-not-concerned/
[8] Mamford, Lewis. (1964). “Technics and Civilization”. New York: Harcourt Brace & Company. Pp. 15.
[9] פוסטמן, ניל (2003). “טכנופולין: כניעתה של התרבות לטכנולוגיה”. (תרגום: אמיר צוקרמן). תל-אביב: הוצאת ספריית הפועלים. עמ’ 15.
[10] באמצעות אתר האינטרנט הזה ניתן לראות את הסיכוי שמכונה תחליף אותך בעבודתך שלך:
http://www.npr.org/sections/money/2015/05/21/408234543/will-your-job-be-done-by-a-machine