זום-אין לתעשייה – פריחתן של חברות הצמיחה
תעשיית ההיי-טק בישראל אינה עשויה מקשה אחת והיא מורכבת מכמה קבוצות שלכל אחת מהן מאפיינים וצרכים ייחודיים. ניתוח מעמיק של התעשייה מאפשר להבחין בעלייתה של קבוצה חדשה – קבוצת החברות בצמיחה – כחלק מתהליך ההתבגרות הכללי של אקוסיסטם החדשנות בישראל.
אנו מודים ליפעת אורון, מנכ”לית לאומיטק, ליוסי ויניצקי, ראש מערך פועלים היי-טק ולדוד כהן, מנכ”ל “SVB ישראל יועצים” על תרומתם לנושא המימון במופיע בפרק.
תעשיית ההיי-טק בישראל אינה עשויה מקשה אחת אלא מקבוצות של חברות שלכל אחת מהן אתגרים ומאפיינים משותפים. ההבחנה בין הקבוצות השונות חשובה ככלל להבנת דפוסי הפעילות של כל קבוצה וקבוצה ובפרט על מנת לזהות את הקשיים עימם הן מתמודדות ולגבש את הפתרונות המתאימים להן ביותר. בפרק זה ברצוננו להציע חלוקה קונספטואלית של החברות בתעשייה לחמש קבוצות בעלות מאפיינים משותפים ולספק תיאור כללי של אופי פעילותן[1]. לצד שלוש קבוצות גנריות אותן ניתן למצוא בכל תעשיית היי-טק – הזנק, SME וחברות גדולות – ניתן להבחין בישראל בשתי קבוצות ייחודיות, קבוצת מרכזי המו”פ של התאגידים הרב-לאומיים וקבוצת חברות הצמיחה:
- מרכזי מו”פ של תאגידים רב-לאומיים: בישראל למעלה מ- 300 מרכזי מו”פ של תאגידים רב-לאומיים. אף שמאחוריהם עומדות לרוב חברות ענק, בפועל, הפעילות שלהם בישראל אינה דומה כלל לפעילות של חברה גדולה ולכן יצרנו עבורם קבוצה נפרדת. הפעילות של מרכזי המו”פ מתאפיינת במיקוד כמעט אבסולוטי במו”פ, פעילות ייצור מזערית והיעדר מכירות. במסגרת זאת חשוב לציין שחברה כמו אינטל, למשל, שויכה לקבוצת הגדולות ולא למרכזי מו”פ של תאגידים רב-לאומיים למרות שמאחוריה עומד תאגיד רב-לאומי זר.
- חברות צמיחה: קבוצה זו יוצאת דופן משאר הקבוצות בדינמיות שלה. היא מהווה מעין שלב מעבר מהיר בין קבוצת ה SMEs (או ישירות מהזנק) לקבוצת הגדולות. 30 החברות בקבוצה זו מציגות גידול מרשים במכירות (שנעות בין עשרות למאות מיליוני דולרים) ונמצאות בלב הסערה. מעבר לנתונים היבשים, המאפיין הבולט ביותר של החברות הללו הוא ההחלטה האסטרטגית שלהן להפוך למובילות גלובליות בתחומן מבלי להימכר לחברות גדולות יותר. ההבחנה בין חברות הצמיחה ליתר חברות ה-SME הופכת ליותר ויותר רלוונטית עם התחזקות מגמת התבגרות התעשייה, כפי שתיסקר בהרחבה בהמשך פרק זה.
התרשים להלן נותן תיאור סכמטי של המאפיינים הכלליים של החברות בכל אחת מהקבוצות, ובוודאי שבכל קבוצה ניתן יהיה למצוא גם חברות “לא סטריאוטיפיות”. בד בבד, עצם החלוקה תורמת להבנת חלקה של כל קבוצה בתעשייה ומאפשרת לנו להעמיק בתופעות המאפיינות רק חלק מהקבוצות. ואכן, בהמשך הפרק נרצה להתמקד במגמת התבגרות התעשייה ובהתהוות קבוצת חברות הצמיחה.
התעשייה בשלה לפריחת חברות הצמיחה
בשנים האחרונות ניתן להבחין בשינוי ובהתבגרות של תעשיית ההיי-טק הישראלית. בעבר, הייתה התעשייה הישראלית ידועה בעיקר ביכולתה להקים מיזמים “יש מאין” וביצירת ערך מסחרי מרעיון. לאורך השנים אף נצרבה בציבור התודעה שבישראל יודעים איך להקים סטארטאפים אך לא לנהל ולהצעיד אותם לשלב הבא. מספר כלכלנים ואנשי ציבור אף התבטאו בנושא וטענו שכך ישראל מממשת את יתרונה היחסי אל מול מדינות העולם ושאל לנו לדחוף לשינוי המצב או להיות מוטרדים מתרבות המימוש המהיר הנהוגה בקרב היזמים הישראליים – יש לתת להם לעשות את מה שהם יודעים לעשות באופן הטוב ביותר ולאפשר ל”מקצוענים” (מנהלים מארה”ב בעיקר) להמשיך משם. אך המחיר של התנהלות זו התבטא באובדן ידע, ניסיון ניהולי וערך רב לכלכלה הישראלית עקב היעדר היכולת להצמיח חברות באופן מקומי.
כיום, תפישות אלו משתנות בעיקר לנוכח מגמה של צמיחה מוגברת מצד חברות ההזנק, המתפתחות והופכות לחברות מבוססות. נתונים רבים מהשנים החולפות מצביעים על בשלות התעשייה, הן מצד היזמים והן מצד המשקיעים, לביצוע ולמימון מהלכים ארוכי טווח מוכווני צמיחה לעומת אסטרטגיית האקזיט המהיר שהייתה נפוצה יותר בעבר. המרכיב העיקרי שמניע את השינוי הזה הינו זמן: תעשיית ההיי-טק הישראלית נכנסת כעת לעשור השלישי מאז פריצתה לתודעת הקהילה הבינלאומית והניסיון שנצבר נותן את אותותיו.
התבגרות היזמים – בשלים לריצת מרתון
בשנים האחרונות ניכרת עלייה בשיעור היזמים המנוסים[2] (שהקימו לפחות 2 מיזמים) מסך היזמים. יזמים אלה כבר חוו מספר אירועי מימוש מרכזיים – כגון רכישה, מיזוג או הנפקה – כמו גם מספר כשלונות מהדהדים. הם התנסו בפעילות עסקית ברמה הגלובלית ונחשפו לדרך הניהול של חברותיהן בשלבי הצמיחה לאחר אירוע המימוש בעקבות המחוייבות להישארות בחברה לפרק זמן של שנים ספורות. כך יצא להם להכיר את הפוטנציאל המלא יותר של הפתרונות הטכנולוגיים שהם בעצמם יצרו וקידמו. ניסיון זה, ביחד עם הנפקות ענק של חברות כמו Mobileye, סייעו בהגברת המוטיבציה והתיאבון של היזמים המקומיים לקחת את המיזם הבא צעד אחד קדימה ולא להיכנע לפיתויים בדרך.
לצד זאת, ניתן להבחין בעלייה בפרק הזמן שעובר עד למימוש המיזם – עובדה המעידה על תהליך ממושך יותר של הגברת ערך לפני מועד המימוש. כפועל יוצא מכך, גם גובה האקזיט הממוצע זינק ביותר מ-100% בחמש השנים האחרונות. מגמת המיזוגים בין חברות ישראליות מעידה אף היא על בגרות מצד היזמים. מספר מיזוגים שכאלה, אשר הסתכמו בסכומי שיא מבחינת אופי פעילות זה בתעשייה הישראלית (כגון רכישת EZchip על ידי Mellanox בכ 800 מיליון דולר או רכישת Supersonic על ידי IronSource בכ 200 מיליון דולר), מבהירים את ההבנה המתגבשת בקרב היזמים המקומיים שכדאי לשלב כוחות על מנת להגיע לפוטנציאל ערך גבוה בהרבה.
הבשלת המשקיעים – עלייה באורך הרוח ובהשקעה לטווח ארוך
בשלות מצד היזמים המקומיים, גדולה ככל שתהיה, אינה מספיקה לבדה שכן היזמים כפופים לעיתים תכופות לרצונות ולאסטרטגיות המימוש של המשקיעים שלהם. ואכן, ניכר כי המגמה של הצמחת חברות נתמכת גם על ידי הסביבה העסקית ועל ידי המשקיעים הפעילים בתחום. בשלבים המוקדמים ניכרת מצד המשקיעים סבלנות רבה יותר וחשיבה ארוכת טווח, שבאה לידי ביטוי בפרק הזמן עד למימוש שהוזכר קודם לכן. חלק מהמשקיעים, אשר היו יזמים סדרתיים בעצמם, נסמכים על ניסיונם ועל הקשרים שלהם לגורמים רלוונטיים בסביבה העסקית המקומית והגלובלית, כדי לסייע ליזמים לחשוב בגדול לגבי פוטנציאל המיזם.
בשלבים המאוחרים יותר, ניתן לזהות מעורבות מוגברת ועלייה בהיקף ההשקעות בחברות טכנולוגיה של קרנות PE בזירה המקומית. אותם כספים מהווים את הבסיס הפורה עבור יזמים המעוניינים בהצמחת חברותיהן לכדי הובלה גלובלית. תמונה דומה משתקפת בנתוני גיוסי ההון מצד חברות בשלבי הצמיחה.
הנתונים שהוצגו מבהירים כי הקרקע מבשילה ומתאימה יותר להצמחת עוד חברות בזירה המקומית שבעתיד יהיו העוגן הכלכלי של התעשייה עתירת הידע בישראל. במגמה זו טמונים יתרונות רבים, במיוחד בתחומי התעסוקה, הערך המוסף והייצוא של המשק. עם זאת, היא גם צפויה להציב מספר אתגרים לא פשוטים ברמה המקומית כגון: הגברת עודף הביקוש לעובדים מיומנים (וכתוצאה מכך התייקרות עלויות השכר), תהליך קונסולידציה אשר יוביל לסגירה של המתחרות הקטנות היותר ועליית הביקוש במקורות מימון המתמחים בצמיחה.
שחקנים חדשים – כלי מימון חדשים
עם התבגרות התעשייה והשאיפה המוגברת לצמיחה עצמאית, עולה גם הצורך בשינוי הפרדיגמה בכל הנוגע לאופן מימון פעילות היי-טק בישראל. עד היום, אפיקי המימון השכיחים התבססו על הון עצמי. כיום, עם גיוון תמהיל החברות בתעשייה ועם עליית צרכים חדשים, כמו הצורך בהון לצמיחה, נוצרים כלים מימוניים חדשים שנועדו לתת להם מענה. בפרט, בשנים האחרונות הולך ומתפתח בישראל אפיק מימוני חדש של מימון באמצעות חוב על ידי הבנקים.
עד לא מזמן, מלאכת המימון של ההיי-טק הייתה נתונה בידי גופים כמו אנג’לים או קרנות הון סיכון והבנקים בישראל כלל לא שיחקו תפקיד בגזרת ההיי-טק. מצב זה נבע מהעובדה שחברות ההיי-טק אינן דומות לפרופיל הלווה השגרתי של הבנקים: פעילותן של חברות היי-טק מתאפיינת בחוסר וודאות, הפסדים בתקופה הראשונית, תקופת פיתוח ארוכה, שיעורי צמיחה גבוהים לאחר מכן, מוכוונות גלובלית ושינויים תכופים בבעלות ובמודל הפעילות. זאת בעוד שהבנקים רגילים לתת הלוואה לגופים בעלי תזרים מסוים, בטחונות והכנסות קבועות. על כן, כניסת הבנקים לתחום הייתה זהירה והדרגתית והיא חייבה אותם לנקוט בשורה של התאמות, טכניות ותפישתיות.
בהתאם, האפשרות של חברות היי-טק פרטיות לגייס חוב (Debt financing) באמצעות בנקים וגופים פיננסים – אפשרות הנפוצה במדינות מערביות שונות, בעיקר בארצות הברית – החלה לצבור תאוצה בישראל רק בשנים האחרונות. שני הבנקים המובילים בישראל רואים בתחום ההיי-טק כיוון אסטרטגי להתפתחות עסקיהם. בבנק לאומי פועלת לאומיטק – חברה עצמאית המתמחה במתן שירותים ומוצרים ייחודיים לחברות היי-טק, ואילו בנק הפועלים הקים את פועלים היי-טק – יחידה ייעודית המתמחה במימון לחברות היי-טק. לצידן פועל שחקן שלישי – Silicon Valley Bank (SVB), גוף מנוסה בתחום הבנקאות לטכנולוגיה בארצות הברית ובעולם כולו, הפועל בארץ מאז סוף שנות ה-90. גופים אלה מציעים לחברות היי-טק בכל השלבים מגוון של כלים בנקאיים ייעודיים.
כיום, החלק היחסי של השקעות חוב בהיי-טק, נכון לשנת 2015, עדיין קטן ומהווה רק כרבע אחוז מסך האשראי שהעניקה המערכת הבנקאית בשנה זו (העומד על כ-900 מיליארד שקלים). עם זאת, נראה כי אפיק מימוני זה הולך ומתפתח כיוון שיש בו יתרונות לבנקים השותפים לרווחי התעשייה הדינמית ביותר בישראל ולחברות ההיי-טק הנהנות מערוץ מימוני נוסף. יתרון נוסף צומח גם לכלל המשק הישראלי, שכן אפיק מימון זה משאיר את השליטה בחברות בידיים ישראליות ומקטין את החשיפה שלהן למשקיעים זרים ולזעזועים במערכת הפיננסית העולמית. לאור כל זאת, נבחן בימים אלה ברשות החדשנות הצורך במתן ערבויות ממשלתיות להלוואות בנקאיות לסטארטאפים אשר כיום אינם עונים לקריטריוני הסיכון של הבנקים. מטרת הבדיקה היא להגדיל את היצע המימון לתעשיית ההיי-טק בישראל באמצעות הרחבת מעגל החברות שיוכלו להנות מאפיק גיוס החוב.
מהו מימון באמצעות חוב?
רובן המוחלט של עסקאות המימון בהיי-טק הישראלי נעשות על בסיס הון עצמי (Equity). המשוואה היא פשוטה – בכל שלב בו זקוקה החברה לכספים נוספים לצורך התפתחותה היא יוצאת במסע לאיתור משקיע פוטנציאלי. המשקיע המיועד מזרים כספים לחברה על מנת שתוכל לבצע את השלב הבא בהתפתחותה ובתמורה לכך הוא מקבל חלק מהבעלות בחברה וחלק מרווחיה. פעולה זו חוזרת על עצמה בכל שלב התפתחות של החברה והיא כרוכה בהערכה מחודשת של שווי החברה, דילול הבעלות של היזמים המקוריים ועלויות נוספות הנלוות לעסקה. לעומת זאת, במימון על בסיס חוב, החברה פונה אל הבנק בבקשה להלוואה וצריכה להחזיר אותה בתנאים הקבועים מראש מבלי לוותר על שליטה בחברה. יתרונות נוספים של אפיק מימון זה הם התייתרות התהליכים הפרוצדורליים שהוזכרו לעיל כמו גם חיסכון של מאמצי חיפוש המשקיע והמו”מ עמו – שלעיתים נדרשים חודשים ארוכים להשלמתם.
החסרון בגיוס הון על בסיס חוב נובע מעצם העובדה שאת כספי ההלוואה יש להחזיר, משימה לא פשוטה עבור רוב חברות ההיי-טק אשר עדיין אינן נמצאות בשלבי המכירות היציבות. בנוסף לכך, במימון על בסיס חוב, איש אינו מצפה מהבנק לקדם את החברה ולפעול להצלחתה כשם שאנג’ל או קרנות הון סיכון מסוגלים לעשות עבור החברות בהן השקיעו. מכאן נובע שחוב אינו מתאים לכל חברה ושהוא אידאלי בעיקר לחברות בשלבי המכירות, עם הנהגה מוכשרת ועם כיוון התפתחות ברור.
תעשיית ההיי-טק הישראלית בשלה לשלב הבא
התבגרות תעשיית ההיי-טק בישראל משתקפת בצבירת ניסיון ומומחיות בכלל האקוסיסטם הישראלי – בקרב יזמים ובקרב משקיעים – בהיבטים שונים של יצירת התעשייה, החל מפיתוח הידע ועד הובלת אסטרטגיה עסקית מנצחת. כעת, בשלה התעשייה לקראת שלב ההתפתחות הבא שלה הכרוך באתגרים חדשים – עסקיים, טכנולוגיים ולאומיים והתייחסות מדויקת ואפקטיבית מצד רשות החדשנות תאפשר את מימוש הפוטנציאל שלה. כנגזרת מכך נוצר המבנה הזירתי של רשות החדשנות המהווה את הפלטפורמה לאבחון נכון של הצרכים והאתגרים העומדים בפני כל קבוצת חברות ויצירת מענים הולמים להם. מדיניות מתאימה ושיתוף הפעולה בין התעשייה והממשלה בשלב זה הם תנאים הכרחיים על מנת למצות את הנכסים שצברה התעשייה עד כה, להאיץ את מגמות ההתבגרות והצמיחה ולמנף את התועלות הגלומות בהן לטובת המשק הישראלי כולו.
[1] הניתוח מתבסס על נתונים ממאגרי הנתונים של IVC, Startup Nation Finder ומדד ה fast50 של Deloitte. לצורך סיווג חברות ההיי-טק הפעילות כיום בתעשייה לקבוצות השונות, חילקנו את כל החברות המופיעות במאגר SNC Finder בהתאם לקריטריונים שקבענו מראש. על מנת לזהות את חברות הצמיחה מתוכן, השתמשנו במדד ה fast50 של Deloitte לשנת 2015. במדד זה מדורגות 50 חברות הטכנולוגיה המובילות את התעשייה המקומית בהצמחת הכנסותיהן בארבע השנים האחרונות (נתון מצטבר). מתוכו הגדרנו כחברות צמיחה רק חברות שצמחו ב 30% לשנה (בממוצע הנדסי) ושכיום מעסיקות למעלה מ 100 עובדים. שילבנו את החברות שצלחו את הסינון עם חברות השייכות או מועמדות להצטרף לפורום חברות הצמיחה, שהוקם ב-2015, וקיבלנו רשימה סופית של 30 חברות.
[2] מקורות הנתונים המוצגים הינם: דוח Doing business in Israel 2015 ומאגר הנתונים של IVC.