תעשיית ההיי-טק בישראל – לא לעולם חוסן

תעשיית ההיי-טק בישראל שומרת על רמה גבוהה של ביצועים, אך אינה מצליחה לפרוץ את תקרת הזכוכית. זאת בעוד התחרות העולמית הולכת וגוברת. אם לא נפעל מיידית לטיפול באתגרי היסוד של התעשייה, מעמדה התחרותי יישחק וביצועיה בעתיד ילכו וידרדרו

הנתונים של ביצועי תעשיית ההיי-טק בשנה החולפת עלולים לזרוע בלבול. שנת 2015 המשיכה את המגמה החיובית של השנה שקדמה לה והתאפיינה בהישגים מרשימים^[1]: החברות הישראליות גייסו סכום שיא של 4.4 מיליארד דולר וביצעו אקזיטים בשווי שמונה מיליארד דולר. אולם, התבוננות במגמות ארוכות הטווח ובאתגרים העומדים בפני התעשייה מבהירה כי לא לעולם חוסן. עיון בכמה מדדים גלובליים מובילים מגלה כי ישראל נחלשת כמובילת חדשנות בזירה הבינלאומית יחסית למדינות אחרות. לראשונה זה שנים רבות, איבדה ישראל את ההובלה בקרב המדינות המפותחות בהוצאה האזרחית על מו”פ (כאחוז מהתוצר). סיבות שונות הביאו לכך, ביניהן אתגרים תשתיתיים כמו המחסור בכוח אדם מיומן המגביל מהותית את כושר התחרותיות של חברות היי-טק, כמו גם השחיקה המתמשכת באחוז ההוצאה הממשלתית על מו”פ. המסקנה היא שלא די בשימור רמת הביצועים הגבוהה הנוכחית בעת שהתחרות העולמית הולכת וגוברת, ושמדיניות של “עסקים כרגיל” תוביל לשחיקה משמעותית במעמדה התחרותי ובביצועיה של תעשיית ההיי-טק הישראלית. אתגרים אלה ואחרים מצויים בפתחה של רשות החדשנות החדשה (לשעבר לשכת המדען הראשי) ומהווים במידה רבה את הרציונל להקמתה.

ההתרחשויות המרכזיות ב-2015

גם בשנת 2015 המשיך סקטור הסייבר להיות התחום “החם”. החברות בסקטור זה המשיכו לעורר עניין מיוחד בקרב חברות ומשקיעים זרים, שהתבטא בנתונים מרשימים של גיוסים ואקזיטים בסך של כ-520 מיליון דולר וכ-1.3 מיליארד דולר, בהתאמה^[2]. מספר רכישות ראויות לציון בהקשר זה הן הרכישה של חברת CyActive (עוד במסגרת פעילות בחממת JVP) על ידי PayPal תמורת 65 מיליון דולר, הרכישה של Watchdox על ידי Blackberry תמורת 150 מיליון דולר והרכישות של Adallom ושל Secure islands על ידי Microsoft תמורת 320 מיליון ו-150 מיליון דולר, בהתאמה. בכך נמשכת המגמה של רכישת חברות ישראליות והפיכתן למרכזי פיתוח גלובליים של חברות ענק. באשר לרכישות של חברות ישראליות על ידי ישראליות בלטו רכישת Hypervisor ו-Lacoon על ידי צ’ק פוינט תמורת 80 מיליון ו-100 מיליון דולר בהתאמה ורכישת חטיבת הסייבר של Nice על ידי אלביט תמורת 157 מיליון דולר.

מגמה נוספת שהתעצמה השנה היא העניין והמעורבות של משקיעים זרים שאינם השחקנים המוכרים מאירופה ומארצות הברית. בפרט, הנוכחות והמעורבות הסינית בתעשייה המקומית גברו הן מבחינת השקעות והן מבחינת שיתופי פעולה אסטרטגיים. לפי ההערכות, משקיעים סינים היו שותפים לחלק מגיוסי הון של חברות ישראליות בהיקף כולל של כחצי מיליארד דולר^[3]. במקביל מתחזקת המגמה גם בכיוון השני – יותר ויותר חברות ישראליות רואות את השוק הסיני כשוק חשוב, ולעתים אף הכרחי, עבורן (להרחבה ראו פרק 7).

התפתחות חשובה נוספת בזירה הגלובלית התרחשה בסוף 2015 עם פרסום תכנית הפעולה של ארגון ה-OECD להתמודדות עם תופעת תכנוני מס מצד חברות רב-לאומיות (כללי ה-BEPS^[4]). תכנית זו קובעת סטנדרט חדש שמחייב את מדינות הארגון, ולפיו חברות רב-לאומיות לא יוכלו לקיים פעילות התורמת להכנסות במדינה אחת, אך לשלם מיסים לפי החוקים הנהוגים במדינה אחרת שבה נרשמות ההכנסות. כתוצאה מכך, הן ייאלצו לבחור אם להשאיר את הפעילות שלהן במדינה הנוכחית ולשלם מס בהתאם לחוקיה, או להעביר את הפעילות עצמה למדינה שבה המיסוי נמוך יותר. המלצות אלה הינן בעלות חשיבות רבה עבור ישראל, שבה מתקיימת פעילות נרחבת של מרכזי מו”פ של חברות רב-לאומיות, אך תשלום המס על המוצרים המפותחים במסגרתם מתבצע ברובו בחו”ל. לפיכך, בימים אלה מתגבשות בממשלה המלצות לתכנית תגובה לכללים אלה. 

במקביל לפעילות הענפה במגזר הפרטי, מדיניות החדשנות הממשלתית ציינה אירוע חשוב בשלהי 2015, עת אושר החוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה המקים את רשות החדשנות. החל מתחילת שנת 2016 כל פעילות לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה והתעשייה עברה לרשות החדשנות אשר קורמת עור וגידים בימים אלה. בכך נחתם שלב בתהליך אסטרטגי שארך למעלה משנתיים ונועד לשפר ולהעצים את יכולות הממשלה להביא לשגשוג כלכלי באמצעות חדשנות טכנולוגית.

מדד ההיי-טק: תעשיית ההיי-טק שומרת על רמת ביצועים גבוהה

כמו בדוח של השנה שעברה, גם בדוח הנוכחי נציג את מדד ההיי-טק. אפשר לראות כי מדד ההיי-טק הכללי לשנת 2014 היה הטוב ביותר בעשור האחרון, בעיקר עקב שיפור הביצועים של החברות הבוגרות. בנוסף, יש אינדיקציות ראשוניות, שיפורטו להלן, לביצועים דומים של ההיי-טק גם בשנת 2015.

מדד ההיי-טק הוא מדד סינתטי שעובד על ידי חטיבת האסטרטגיה והמחקר הכלכלי ברשות החדשנות. המדד נועד לשקף בזמן אמת את הרבדים השונים של הפעילות בתעשיית ההיי-טק הישראלית. המדד מחולק לשני תתי-מדדים מתוך הבנת ההבדלים המהותיים בין החברות הגדולות והבוגרות לבין חברות ההזנק שפועלות בשוק המקומי. התוצאה המצרפית של המדד עצמו הינה שקלול של שני תתי-מדדים הללו.

בדוח הקודם ביקשנו מציבור הקוראים להגיב על המתודולוגיה שפורטה, על האינדיקטורים השונים שבהם נעשה שימוש ועל המדד באופן כללי. לאחר קבלת התגובות וסדרת התייעצויות פנימיות יישמנו מספר שינויים במדד של השנה, ואלה הבולטים שבהם:

• מעבר מהצגת המדד כסכום שיעורי השינויים באינדיקטורים המרכיבים אותו להצגתו כממוצע הערכים המנורמלים של אותם אינדיקטורים.
• תוספת אינדיקטורים לשיקוף טוב יותר של הנעשה בסביבת החברות הבוגרות, ובהם: הכמות והערך של רכישת חברות על ידי חברות היי-טק ישראליות; הכמות והערך של ההנפקות השניוניות שבוצעו; חידוד האינדיקטור של השקעותPE  כך שיכלול השקעות בחברות טכנולוגיה בלבד.

מתודולוגיית החישוב מוסברת במלואה בפרסומי יחידת האסטרטגיה באתר המדען הראשי.
www.economy.gov.il/RnD/Documents/HiTechIndex.docx​

האינדיקטורים המרכיבים את מדד חברות ההזנק מעידים על התאוששות מהמשבר הפיננסי העולמי ועל רמת ביצועים גבוהה בחמש השנים האחרונות. אולם, יש לזכור, כי השיאים בכמות ושווי גיוסי חברות ההיי-טק (693 עסקאות שבהן גוייסו כ-4.4 מיליארד דולר) משקפים במידה רבה את השיעור הנרחב של השקעות זרות, שהגיע אף הוא לשיא של 85% מסך ההשקעות בתעשיית ההיי-טק. הסתמכות זו על הון זר חושפת את ישראל לשינויים בכלכלה הגלובלית, דוגמת האטה נוספת בשוקי יעד מובילים או העלאות ריבית בעולם, שעלולות להוביל להקטנת היקף ההשקעות הזרות. תופעה זו, לצד אתגרים נוספים, שהמרכזי בהם הוא המחסור בכוח אדם מתאים, והעובדה כי התוצאה הכוללת במדד זה שומרת על יציבות לאורך השנים האחרונות מעלות את השאלה: האם פעילות חברות ההזנק הגיעה לתקרת זכוכית שאותה לא ניתן לפרוץ בתנאים הקיימים?

התמונה לגבי מצב החברות הבוגרות מורכבת יותר אך עשויה להצביע על מגמת התאוששות מסוימת בשנתיים האחרונות לאחר שנים ספורות של דשדוש. אף כי תמונת המצב עבור שנת 2015 הינה חלקית ביותר מכיוון שטרם התפרסמו מספר נתוני מפתח עבור שנה זו, ובפרט ייצוא, ערך מוסף ותעסוקה, האינדיקטורים שכן מצויים ברשותנו בשלב זה מצביעים על שנה חיובית בסך הכל. בלטה במיוחד העלייה באינדיקטורים של כמות וערך ההנפקות השניוניות (31 הנפקות בהן גויסו 9.3 מיליארד דולר) שעשויה להעיד על שאיפות החברות להתרחב ולצמוח^[5]. עלייה בולטת נוספת חלה באינדיקטורים של כמות וערך הרכישות שנעשו על ידי חברות היי-טק ישראליות – 76 רכישות בסך של 48 מיליארד דולר. הזינוק בכמות ובערך רכישות אלו הושפע רבות ממסע הרכישות המאסיבי של חברת טבע במהלך השנה האחרונה^[6] החריג בנוף הפעילות של חברות ישראליות ואינו משקף את דפוס פעילותן של חברות ההיי-טק בישראל. אף על פי כן, החלטנו לצורך שימור הניטרליות של המדד להימנע מהחרגה שרירותית של חברה זו או אחרת.

המחסור בכוח אדם מיומן הוא אתגר יסודי בעל השלכות ארוכות טווח

כאמור, ניכר כי האתגר התשתיתי של מחסור בכוח אדם מיומן מהווה חסם מרכזי לצמיחה הן של חברות ההזנק והן של החברות המבוססות יותר, ומגביל מאוד אפשרות של גידול משמעותי בפעילות בתחום. הכלכלן הראשי במשרד האוצר אף העריך לאחרונה^[7] כי הקיפאון בחלקו היחסי של ההיי-טק בתעסוקה משקף מגבלת צד ההיצע, טענה הנתמכת בירידה המשמעותית בעשור האחרון בנתח מקבלי התארים בתחומי המדעים (תרשים 2). אחת הסיבות לכך היא הצניחה התלולה במספר הבוגרים בתחומי מדעי המחשב, המתמטיקה והססטיסטיקה החל משנת 2005 ובשנים הבאות אחריה – משיא של כ-3,000 בוגרים בשנת 2004 לשפל של כ-1,600 בוגרים בשנת 2008. למרות התאוששות מסוימת בשנים האחרונות, עד היום, מספר הבוגרים במדעי המחשב לא הצליח לחזור להיקפים של שנות ה-2000 המוקדמות. מחסור זה מתבטא גם במדד הפורום הכלכלי העולמי שממקם את ישראל רק במקום ה-17 בקלות שבה ניתן להשיג כוח אדם מיומן^[8].

מחסור זה בכוח אדם הוא אחד ההסברים לכך שתעשיית ההיי-טק בישראל אינה פורצת את תקרת הזכוכית שאליה היא הגיעה, וזאת למרות מגמה חיובית בסך הכל בשנים האחרונות הן עבור חברות הזנק והן עבור חברות בוגרות יותר. אתגר מסוג זה מחייב טיפול תשתיתי ומתמשך שאת פירותיו נראה רק בטווח הבינוני-ארוך. לכן חובה עלינו להציבו כיעד לאומי ולקדם את הפתרונות לו עוד היום. תמונת המצב מדאיגה אף יותר כאשר בוחנים את ביצועי התעשייה בפרספקטיבה בינלאומית.

התחרות בזירה הגלובלית גוברת ותעשיית ההיי-טק הישראלית נחלשת ביחס למתחרותיה

ישראל הייתה מהמדינות הראשונות שזיהו את הפוטנציאל הגלום בצמיחה מבוססת חדשנות. הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בתמיכה הממשלתית הרציפה במו”פ תעשייתי בארבעים השנים האחרונות. אך כיום, כמעט כל המדינות המפותחות מניפות את דגל החדשנות והתחרות בזירה הבינלאומית הופכת לקשה יותר ויותר. אל מול העלייה בהשקעה בחדשנות במדינות רבות, האקוסיסטם הישראלי דורך במקום ואף נסוג באופן יחסי. אם מגמה זו תימשך, התעשייה הישראלית צפויה להיתקל בקשיים משמעותיים אל מול יכולת התחרות ההולכת וגוברת של תעשיות אחרות. ירידה ברמת התחרות הגלובלית של ישראל עלולה להוות בעיה משמעותית, במיוחד לאור ההסתמכות הרבה של תעשיית ההיי-טק הישראלית על שוקי ההון הזרים.

אינדיקטור מקרו חשוב שממחיש את העמידה במקום ביחס למדינות אחרות הוא ההשקעה במו”פ כאחוז מהתמ”ג – נתון המקובל כאומדן למידת התשומות לחדשנות בכלכלה מסוימת. נתון זה סימל לאורך השנים את ההשקעה היתרה של ישראל בתחומי הטכנולוגיה והחדשנות, וישראל אכן הובילה בו ללא עוררין ברובו של העשור האחרון. ב-2014 איבדה ישראל לראשונה מזה שנים רבות את הבכורה במדד זה לטובת דרום קוריאה שהשקיעה 4.3% מהתוצר במו”פ, בעוד ההוצאה למו”פ של ישראל עמדה על 4.1%. תוצאה זו איננה מקרית והיא תולדה של ההבנה במדינות רבות כי תעשייה מבוססת חדשנות היא מפתח מרכזי לצמיחה בת קיימא וכי יש להשקיע משאבים בהתאם^[9].

יש הטוענים כי ההשקעה במו”פ בישראל כבר הגיעה לרמה כזו שבה התשואה השולית להשקעה איננה גבוהה. אולם, למרות שסביר כי השקעה במו”פ מאופיינת, כמו רוב הפעילויות הכלכליות, בתשואה שולית פוחתת, איננו מסכימים כלל לטענה זו. לדעתנו, התעשייה והמשק הישראלי יכולים להרוויח רבות מהפניית משאבים נוספים לחדשנות, הן בתעשיית ההיי-טק והן בסקטורים שבהם רמת הפריון נמוכה – בהם התשואה לחדשנות היא בוודאי גבוהה. בנוסף, חשוב להזכיר, כי אותו אחוז מתוצר קטן ומתוצר גדול, יניב השקעה אבסולוטית בסדרי גודל שונים לגמרי. על כן, בהחלט ניתן לטעון שעל מנת שישראל תוכל להתחרות עם מדינות אחרות, עליה להשקיע בשיעור גבוה הרבה יותר מזה המקובל במדינות אחרות בעלות תמ”ג גדול בהרבה. המשך מדיניות של “עסקים כרגיל” תביא לכך שעם הזמן מדינות נוספות יעברו את ישראל בהשקעה בתשומות לחדשנות, והתפוקות הנגזרות מכך יהיו בהתאם.

בחינה מעמיקה יותר של ההשקעה במו”פ מצביעה כי במדינות רבות, ובפרט בדרום קוריאה, הגידול בהשקעה במו”פ נובע גם מעלייה במימון הממשלתי (בקוריאה – כרבע מסך הגידול, ראו תרשים 5) בנוסף לגידול בהשקעה של המגזר הפרטי. לעומתן, מדינת ישראל נוקטת מדיניות הפוכה: אחוז ההוצאה על מו”פ במימון ממשלתי ירד באופן משמעותי עם השנים, וכיום הוא הרבה מתחת לממוצע ה-OECD.

בהקשר זה חשוב להבחין בהבדלים בין מימון פרטי לחדשנות לבין מימון ממשלתי. לשיטתנו, השקעה ממשלתית “חכמה” בחדשנות הינה מוצר משלים להשקעה פרטית במו”פ, ולמרות תחליפיות מסוימת, הינה בעלת רציונל ואימפקט שונים. ההוצאה הממשלתית על מו”פ מאפשרת לממשלה לתמרץ פעילות חדשנית בסיכון גבוה, להבטיח את התשתיות הנחוצות לחדשנות, לשמש כהשקעה אנטי-מחזורית בתקופות מיתון ולהתערב נקודתית בכשלי שוק. אלו וקטורי פעילות שונים בתכלית מהשקעות פרטיות המופנות למו”פ. לכן, למרות שסך ההשקעה הלאומית במו”פ בישראל לא ירד – הואיל והעלייה בהיקף ההשקעות הפרטיות קיזזה את הירידה בהשקעות הממשלתיות – חשוב להבין את ההשלכות העתידיות של שינוי בהרכב ההשקעה. לדעתנו, הירידה בהשקעה הממשלתית – המוגדרת כשיעור ההוצאה הממשלתית על מו”פ מהתוצר – מגבילה את יכולת הממשלה לפעול בהתאם לצרכים ולאינטרסים ארוכי הטווח של התעשייה והמשק, ופוגעת ביכולת ליצור תשתיות מתאימות לחדשנות. לפיכך, אנו קוראים להגדיל את ההוצאה הממשלתית על מו”פ ולהבטיח כי הוצאה זו תעוגן כשיעור קבוע מהתוצר או לחלופין כשיעור קבוע מתקציב הממשלה. 

הקושי של ישראל לעמוד בתחרות הגלובלית בא לידי ביטוי גם בתוצאות שהיא משיגה במדדים בינלאומיים. לצד ההשוואה של ההשקעה הלאומית במו”פ מעניין לבחון את מיקומה של ישראל גם במימדים אחרים של חדשנות. ההשוואה שלהלן מבוססת על סקירת מדדים בינלאומיים מובילים^[10], העוסקים בחדשנות ובטכנולוגיה, שהתפרסמו במהלך 2015. כל המדדים הם מדדים שנתיים המדרגים מדינות למעט מדד COMPASS אשר מתעדכן לעתים רחוקות יותר ומדרג סביבות חדשנות ברמה האזורית. כל המדדים מודדים חדשנות טכנולוגית ואת הגורמים הסביבתיים התומכים בה, למעט מדד התחרותיות העולמי שהינו מקיף יותר וממנו גזרנו רק את עמוד התווך העוסק בחדשנות.

המדדים לעיל מודדים דברים שונים בעזרת מתודולוגיות שונות ולכן אינם מציגים תמונה אחידה. עם זאת ניתן לזהות כי ברובם איבדה ישראל את מקומה המוביל ובחלקם אף ירדה לעשירייה השנייה או השלישית. אמנם חלק מהירידה מוסבר על ידי שינויי מתודולוגיה ופרמטרים, אך קשה להתעלם מהתמונה הכוללת המצביעה על שחיקה במצבה של ישראל. דירוג מדד התחרותיות העולמי של ה-World Economic Forum הוא היחיד בו ישראל שומרת על מקומה היחסי, בעוד שבכל שאר המדדים מיקומה של ישראל הידרדר בהשוואה לכלכלות אחרות. במדד ה-Global Innovation Index ישראל נחלשה בדירוג המרכיבים העסקיים של האקוסיסטם, בדירוג התשתיות ובהון האנושי. במדד Bloomberg ישראל איבדה גובה רב עקב היחלשות בקטגוריות הייצור והפטנטים, בעוד שבמדד Compass תל אביב ירדה בדירוגה בתחומי הביצועים, ההון האנושי והמימון אל מול שאר סביבות החדשנות המובילות בעולם.

חלק מהגורמים לירידה בדירוג במדדים אלה קשורים להכנסת פרמטרים חדשים שבהם ישראל חלשה באופן אינהרנטי כגון גודל השוק המקומי והריחוק מריכוזי הלקוחות הגדולים. אולם, התעמקות בתתי הדירוגים במדדים אלה מאפשרת לזהות מרכיבים שונים המהווים אתגרים העומדים בפני תעשיית החדשנות הישראלית ומגבילים את צמיחתה. כאלה הם זמינות ההון האנושי וקלות הביצוע של עסקים במדינה. שיפור בתחומים אלה יכול להביא לשדרוג מיקומה היחסי של ישראל בעולם ולתרום למידת האטרקטיביות שלה כסביבה מעודדת ומייצרת חדשנות.

מבט לעתיד: ההיי-טק הישראלי על פרשת דרכים

תעשיית ההיי-טק עומדת בפני צומת קריטי – מצד אחד עומדת בפניה הזדמנות גדולה: התעשייה הישראלית צברה הישגים טכנולוגיים ועסקיים רבים. יש באמתחתה מומחיות, ניסיון ומוניטין חובק עולם, והיא הגיעה לרמת בשלות גבוהה. ניתן יהיה לנצל נכסים אלה על מנת לחולל את קפיצת המדרגה הבאה של תעשיית החדשנות בישראל.

מן הצד השני עומד בפניה האיום של החמצה גדולה: מגמות ארוכות טווח מכרסמות בהתמדה ביכולת התחרותיות של ישראל ומהוות חסם אמיתי להצלחת התעשייה בטווח הבינוני והארוך. עיקר האתגרים, וביניהם המחסור בכוח אדם מיומן והקיפאון בהיקף ההוצאה הממשלתית על מו”פ, הינם מטבעם בעלי אופי ציבורי והם נוגעים לתשתיות הנחוצות להמשך התפתחותה של תעשיית החדשנות הישראלית.  המשמעות של החמצה זו בעתיד הנראה לעין היא ירידה בתחרותיות של ההיי-טק הישראלי והקטנת הפירות הכלכליים כנגזרת מהתכווצות ההיי-טק. אך לאורך זמן, בעולם שהופך להיות יותר ויותר טכנולוגי, השלכותיה של ההחמצה יכולות להגיע לכדי פגיעה חמורה באיכות החיים של אזרחי ישראל וכן בביטחון הלאומי ובעצמאותה של ישראל לנהל את יחסי החוץ שלה.

אל לנו לתת לתוצאות הטובות של התעשייה ב-2015 לסמא את עינינו – הפעולות שננקוט בשנים הקרובות יכריעו באיזה מסלול נלך. רשות החדשנות קוראת לשינוי סדר העדיפויות הלאומי ולהגדרת החוסן הטכנולוגי שלנו כיעד לאומי מרכזי. כלומר, עלינו לרתום את כלל משרדי הממשלה והגופים הרלוונטיים לטיפוח אוריינטציה טכנולוגית בקרב כלל האוכלוסיות, להכשרת כוח האדם המתאים, לפיתוח הרגולציה והכלים המאיצים חדשנות בכלל וחדשנות טכנולוגית בפרט. ככל שנוכל לגייס עוד מקורות ואוכלוסיות לטובת החדשנות הטכנולוגית ולהרחיב את השפעתה על כלל המשק, כך נכין את התשתית לקפיצה המדרגה הבאה של תעשיית החדשנות בישראל בפרט ושל ישראל בכלל. 

הקמת רשות החדשנות מאותתת על מידת החשיבות שממשלת ישראל רואה בתעשיית ההיי-טק וביצירת הכלים המתאימים לפיתוחה ועל הכיוון שברצונה לבחור בעומדה בצומת זה. הרשות תעמוד בראש המאמץ הלאומי להשגת שגשוג כלכלי באמצעות חדשנות טכנולוגית ותיצור את התנאים האופטימליים לזינוק נוסף של התעשייה והמשק הישראליים. זו אינה משימה פשוטה, אך קיימים בישראל התנאים הנחוצים לשם כך וההזדמנות הינה בהחלט בהישג ידינו אם נוכל כאומה להתגייס, להגדיל את המשאבים הציבוריים הדרושים למשימה זו ולהבטיח אותם לאורך זמן.

[1] כל הנתונים בפרק זה מבוססים על סקירות IVC, אלא אם צוין אחרת.

[2] נתוני הפעילות מתחום הסייבר מבוססים על הערכות מטה הסייבר הלאומי.

[3] הערכות IVC.

[4] Base Erosion and Profit Shifting.

[5] הרחבה בנושא חברות צמיחה בפרק 2.

[6] במהלך 2015 טבע ביצעה חמש רכישות של חברות זרות בהיקף כולל של כ-46 מיליארד דולר (בכללם רכישת הענק של החטיבה הגנרית של אלרגן תמורת 40.5 מיליארד דולר).

[7] הכלכלן הראשי במשרד האוצר, סקירה שבועית, 14.02.2016.

[8] פרמטר Ease of finding skilled employees במדד של הפורום הכלכלי העולמי (WEF) Human Capital Report, 2015

[9] ראו לדוגמה תכניות אסטרטגיות לקידום חדשנות שפירסמו לאחרונה אוסטרליה, קנדה ובריטניה.

[10] המדדים שנבחרו הינם: עמוד תווך החדשנות (בלבד) כחלק ממדד התחרותיות העולמי של WEF;  Global Innovation Indexהמיוצר ע”י WIPO, אוניברסיטת קורנל ו- INSEAD ; מדד החדשנות של Bloomberg; ודירוג 20 סביבות החדשנות המובילות בעולם מבית COMPASS (לשעבר Startup Genome).