תעשיות הייצור בישראל – למקומות, היכון רוץ!

תעשיית הייצור בישראל נמצאת בשנים האחרונות במגמת שחיקה ולא תשרוד ללא שינוי פרדיגמה מהיסוד והובלת מהפיכה טכנולוגית בתעשייה. רשות החדשנות מובילה את השינוי בסדר העדיפויות הלאומי ומפתחת בימים אלה מגוון כלים ייעודיים כמענה לצורכי תעשייה זו

פרק זה נכתב בשיתוף המערך הטכנולוגי ברשות החדשנות

נהוג לדבר בישראל על “כלכלה דואלית” – משק שיש בו תעשיות משני סוגים. האחת, תעשיית היי-טק משגשגת, מתוחכמת ומובילה בעולם. לתעשייה זו פריון גבוה והיא מושכת אליה את כוח האדם המיומן והאיכותי ביותר. השנייה, היא, ובכן, כל השאר.

אמנם, מקובל להציב בהשוואה לתעשיית ההיי-טק את התעשייה המסורתית, אך, למעשה, מדובר כמעט על כל ענפי התעשייה האחרים: המסורתית, המעורבת-מסורתית ואפילו חלק מהתעשייה המעורבת-עילית. בין ענפים אלה נכללים טקסטיל ומזון (מסורתית^[1]); פלסטיקה ומתכת (מעורבת-מסורתית) וכימיקלים וציוד חשמלי (מעורבת-עילית). אנו מכנים את כלל התעשיות האלו: תעשיית הייצור^[2].

הבעיה: שחיקה מתמשכת של תעשיית הייצור

בעולם טכנולוגי של תוכנה, אפליקציות וטלפונים חכמים, תעשיות הייצור נחשבות בעיני רבים למיושנות וללא חדשניות. ואכן, הנתונים מצביעים על כך שבדומה למדינות מפותחות אחרות, גם תעשיית הייצור בישראל נמצאת בשנים האחרונות במגמת שחיקה. אמנם, ניתן למצוא בקרבה גם מפעלים מתקדמים, מתוחכמים ומובילים, אולם התמונה הכללית עגומה. כפי שמראים הנתונים הבאים, תעשייה זו סובלת מערך מוסף נמוך, מייצוא שבמשך שנים דורך במקום ומהידלדלות בכוח אדם איכותי:

התעשיות המסורתיות עתירות כוח אדם אך דלות תפוקה:
אף שכ-56% מהמועסקים בתעשייה הם עובדי תעשיות מסורתיות, אלה מהוות רק כ-38% מהערך המוסף הגולמי בתעשייה, וכ-22% מהייצוא התעשייתי.

ככלל, פריון העבודה בישראל נמוך בהשוואה בינלאומית והוא מהווה כ-77% מהפריון הממוצע ב-OECD וכ-55% מזה של בארצות הברית. פערי הפריון נובעים בעיקר משיעור נמוך של השקעה בהון ומשיעור פיתוח טכנולוגי כולל נמוך.
הפריון בענפי התעשייה המסורתית בפרט, נמוך בעשרות אחוזים מהפריון הענפי הממוצע בענפים מקבילים ב-OECD.

בעוד ענפי התעשיות העיליות פונים לעולם, לוקחים חלק בתחרות הגלובלית ומגדילים את היקפי הייצוא משנה לשנה, ענפי התעשיות המסורתיות מייצאים בהיקפים נמוכים והיקף הייצוא אינו גדל לאורך זמן.

עקב ירידה מתמשכת בהשקעות במכונות ובציוד בתעשייה, שיעור ההשקעה השנתי במרכיבים אלה בעשור האחרון עמד בישראל על 4.7% מהתמ”ג, בעוד ששיעור ההשקעה הממוצע ב-OECD עמד על 5.6% בממוצע. לפי בנק ישראל, שיעור ההשקעה בהון הנמוך בישראל יכול להסביר כמחצית מהפער ברמת פריון העבודה בין ישראל ל-OECD.

קיימת מגמה עולה של סגירת מפעלים לצד מגמה יורדת של הקמת מפעלים חדשים. מגמה זו קשורה בין השאר למשבר הכלכלי של השנים 2008-9 וכן לעלייה בפתיחת מפעלי ייצור בחו”ל, לעיתים על חשבון ייצור בישראל. בין השנים 2005-2013 מספר המפעלים נטו בישראל ירד ב-534 מפעלים.

תעשיית ההיי-טק מושכת את המהנדסים בעצמה גבוהה מאוד: היא מעניקה לעובדים בה תנאים נוחים, משכורות גבוהות, אתגר מקצועי ויוקרה. לכן רבים מבוגרי האוניברסיטאות והמכללות מעדיפים לעבוד במפעלי היי-טק ולא בתעשיית הייצור. במקביל, החינוך המקצועי-טכנולוגי סובל מניוון כמותי ואיכותי וכתוצאה מכך עולה המחסור בטכנאים ובהנדסאים.

בעולם – תכניות לאומיות להתמודדות עם מגמות דומות

מדינות רבות בעולם המפותח זיהו זה מכבר את השחיקה המתמשכת ברמת התחרותיות של תעשיות הייצור שלהן אל מול התחרות העולה ממזרח. הבעיה צפה במלוא עוזה במשבר של 2008 כאשר מפעלים רבים נסגרו ושיעורי האבטלה גאו. לפיכך, הדגש על שדרוג התעשייה היצרנית בא, בין השאר, על רקע הצורך לייצר משרות נוספות עבור כלל האוכלוסייה ועל רקע מסורת תעשייתית-יצרנית, שהולכת ונעלמת, בעלת יתרון יחסי בולט. גורמים אלו הובילו את ארצות הברית ואת האיחוד האירופי להוביל מאמצים לאומיים ולהשקיע משאבים רבים בחידוש ושדרוג התעשייה היצרנית בקרבן.

ארצות הברית מובילה מהלך של חידוש ההובלה של תעשיית הייצור שלה שמתבסס על שלוש רגליים עיקריות: (1) הקמת מכוני מחקר לחדשנות בייצור (NNMI) על בסיס שותפות בין התעשייה, האקדמיה והממשלה, והנגשתם לתעשייה; (2) השקעה נרחבת במחקר יישומי בטכנולוגיות ייצור פורצות דרך, ובפרט בחומרים מתקדמים, בסנסורים מתקדמים ובייצור דיגיטלי; (3) שדרוג הכשרת כוח האדם הנדרש לייצור מתקדם והסבת מבוגרים לתעשיית ייצור מתקדמת. במקביל הכריז האיחוד האירופי על יעד להגדלת חלק התעשייה בתמ”ג מ-16% ל-20%, בהתבסס על מוצרים ותהליכים בעלי ערך מוסף גבוה, ועל עובדים בעלי מיומנויות מתקדמות. כמו כן, האיחוד מקצה משאבים ניכרים למו”פ תעשייתי פרטי-ציבורי בתחומים כגון מפעלי העתיד ורובוטיקה, במסגרת תכנית הורייזן 2020.

האתגר: שינוי ה-DNA של תעשיית הייצור

התמונה הולכת ומחמירה לאור תנועת המלחציים – הקושי להתמודד עם התחרות ממזרח על מחירים מצד אחד, ועם התחרות העולה ממערב על איכות ותחכום מצד שני. לפיכך, המשמעות של המשך התנהלות התעשייה במתכונת “עסקים כרגיל” היא שחיקה עד דק של התעשייה הישראלית עד כדי קריסה של מפעלים בשל חוסר יכולתם להתמודד בהצלחה עם התחרות בשוק.

אך האם עלינו להשלים עם מציאות זו ולהסתפק במספר מצומצם של מפעלים חדשניים מובילים בתחומם, הבולטים לטובה על רקע מרבית המפעלים המיושנים ההולכים ונסגרים? בעוד שסביר כי מפעלים מיושנים יוסיפו להיסגר, אנו מעריכים כי יש סקטורים וחברות בתעשיות הייצור שיכולים לעבור טרנספורמציה, לשנות את ה-DNA שלהם ולהפוך לתחרותיים ברמה הגלובלית. כדי לחולל מהפך זה יש לשנות את פרדיגמת הניהול: לקחת סיכונים מחושבים, להשקיע בפיתוח חידושים טכנולוגיים ולשאוף לייצור ערך חדש ואיכותי ללקוחות. רשות החדשנות (לשעבר לשכת המדען הראשי) נמצאת כאן בדיוק למטרה זו.

מדוע התמיכה בחדשנות בתעשיית הייצור חשובה מאין כמותה?

• שדרוג מפעלים, המשמשים קבלני משנה של חברות בארץ, יעלה את איכות שרשרת הערך ויתרום לאקוסיסטם בריא יותר. דוגמה בולטת היא ענף המתכת שמשמש בין השאר קבלן משנה של התעשייה הביטחונית.
• תמיכה בסטארט-אפים פורצי דרך בתחומי תעשיית הייצור תקפיץ אותם למעמד מוביל בשוק העולמי ועשויה להוביל לפיתוח ענפי ייצור ותעסוקה חדשים.
• שדרוג התעשייה, שיחייב קניית מיומנויות מתקדמות על ידי העובדים, יתרום להעלאת הפריון, להגדלת השכר ולצמצום הפערים. גם אם בטווח הקצר מספר המשרות בתעשייה עלול להצטמצם, הרי שבטווח הבינוני-ארוך, שדרוג והתפתחות התעשייה יבטיחו את התעסוקה בענפי הייצור ואף עשויים לתרום להגדלת כמות המשרות בתעשייה.

גיוון ענפי הינו חיוני להבטחת היציבות המשקית בעת משברים ענפיים בבחינת “לא לשים את כל הביצים בסל אחד”.

המענה: מגוון כלי תמיכה בהטמעת חדשנות טכנולוגית בתעשייה

לשכת המדען הראשי, זיהתה בשלב מוקדם את האתגר העומד לפתחה של תעשיית הייצור, והייתה אף שותפה לדו”ח מקוב^[3]. בהתאם, השקיעה לשכת המדען הראשי בתעשיית הייצור קרוב למיליארד שקלים בעשור האחרון, במסגרת תכנית התמיכה בחדשנות טכנולוגית בתעשייה המסורתית. מטרת התכנית היא להקפיץ את החברות מדרגה ולהבטיח את התחרותיות שלהן בשוק לאורך זמן על בסיס איכות וחדשנות. התכנית הגיעה למאות חברות בישראל והעניקה מענקי מחקר ופיתוח למעל ל-560 חברות במגוון ענפים: מתכת, פלסטיקה, מזון, ציוד חשמלי, חומרי בנייה, מכונות ועוד. חלק מחברות אלה הן חברות מובילות בתחומן, שנעזרו בלשכת המדען הראשי לשדרוג תהליכי המו”פ שלהן. חברות אחרות החלו להתניע תהליכי מו”פ וחדשנות טכנולוגית לראשונה בסיוע לשכת המדען הראשי.

ייחודה של התכנית נובע מההסתכלות הפרטנית על הצרכים ועל היכולות של כל חברה וחברה והתאמת התכנית לכל אחת מהן, כדי להבטיח את יכולתן להתחרות ולשרוד בשוק באופן מיטבי ולאורך זמן. מאפיין ייחודי נוסף של התכנית הוא תקצוב פעילויות האופייניות לחברות מוטות ייצור כמו למשל, תמיכה במו”פ תהליכי, השתתפות במימון תבניות ועוד. מאפיינים ייחודיים אלה תרמו לרלוונטיות של התכנית לקהל לקוחותיה, אשר רבות מהן סיימו את פרויקטי המו”פ שלהן בהצלחה^[4].   

ממשלת ישראל, בהכירה באתגרים המאפיינים את תעשיית הייצור מצד אחד, ובחיוניות של ההשקעה בה מצד שני, הרחיבה בשנה החולפת את חוק המו”פ והטילה על רשות החדשנות לפעול להבטחת “עידוד הצמיחה, הגדלת הפריון וקידום החדשנות הטכנולוגית בתעשייה בישראל, ובכלל זה בנגב ובגליל”. הרחבת מטרות החוק מהווה איתות ראשוני לשינוי בסדרי העדיפויות בממשלה.

כתוצאה ממשימה חדשה זו, ועל בסיס עבודה אסטרטגית שערכנו, תוקם לראשונה ברשות החדשנות זירה חדשה שתכליתה להיות זרז למהפיכה טכנולוגית – “מהפיכת הייצור המתקדם” – שתביא להגדלת הצמיחה והפריון בתעשיית הייצור.. זירה זו תיבנה על בסיס הניסיון של תכנית התמיכה בתעשייה המסורתית ותשדרג אותה. כך למשל, מתוכננות בין היתר הקמת מכון לאומי לייצור מתקדם, תמיכה במו”פ פורץ דרך בתעשיית הייצור, הרחבת פעילות המכינה למו”פ ותמיכה מוגברת בפיתוח חדשנות תהליכית. בנוסף, הרחבת המשימה מאפשרת לרשות החדשנות להרחיב את קהל הזכאים לתמיכה במסגרת זירת ייצור מתקדם. אנו קוראים לממשלה לגבות את השינוי בסדר העדיפויות הלאומי בתקציב תוספתי ייעודי לטובת מהפיכת הייצור המתקדם.

שילוב כוחות של הממשלה ושל המגזר הפרטי הוא הבסיס לקידום היתרון התחרותי בר-הקיימא של תעשיית הייצור. ביחד, נוכל להפוך את פניה של תעשיית הייצור וליצור אותה מחדש כתעשייה עתירת ידע וטכנולוגיה. כפי ששילוב הכוחות הביא ליצירת תעשיית היי-טק מובילה גלובלית, כך נוכל להפוך את תעשיית הייצור בישראל לאחת המתקדמות והמובילות בעולם.

[1] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחלקת את ענפי התעשייה לארבע קבוצות לפי העוצמה הטכנולוגית שלהם. קבוצות אלה הן: מסורתית, מעורבת-מסורתית, מעורבת-עילית ותעשייה עילית. לפירוט לחצו כאן.

[2] תעשיות הייצור יוצרות או מרכיבות מוצרים חדשים באמצעות טרנספורמציה פיזיקלית או כימית של חומרים. הגדרה מתוך: OECD, Measuring the Non-Observed Economy: A Handbook, 2002

[3] ראה דין וחשבון הועדה לבחינת אמצעים להעצמת הפריפריה והתעשייה המסורתית, 2007, המכונה “דוח מקוב”.

[4] תוצאות סקר שערכה לשכת המדען הראשי בקרב בוגרות התכנית.