מדיניות החדשנות בישראל

קידום חדשנות כמנוף לצמיחה כלכלית מכלילה ובת קיימא

בעשורים האחרונים ישראל הפכה למוקד חדשנות גלובלי, אך חלקת ההיי-טק המשגשגת אינה פורצת את גבולותיה ומרבית ענפי המשק אינם נהנים מפירותיה. מצב זה מעמיד בפני רשות החדשנות משימה חשובה: לשמר ולחזק את ההובלה העולמית בחדשנות לצד הגדלת התשואה הכלכלית-חברתית ממנה

מאז המהפכה התעשייתית, חדשנות היא המפתח לצמיחה כלכלית בת קיימא. חדשנות היא רכיב משמעותי בשני הנתיבים המרכזיים ליצירת יתרון תחרותי בשוק חופשי: פיתוח מוצרים ושירותים טובים יותר או ייצור מוצרים ושירותים קיימים בעלות נמוכה יותר. יתר על כן, חדשנות יכולה לשנות שווקים קיימים וליצור שווקים חדשים תחתיהם, תופעה שמתרחשת בעשורים האחרונים בקצב הולך וגובר. די לזכור שהאייפון, אב הטיפוס לטלפונים החכמים המודרניים ששינו את חיינו ללא היכר, חוגג השנה בסך הכל עשור.

חדשנות טכנולוגית היא גם מפתח לתעסוקה איכותית ומתגמלת. חברות הטכנולוגיה הגדולות, שהשכילו למנף את היתרון התחרותי שלהן, מעסיקות עשרות אלפי עובדים בסביבה חדשנית ומתגמלת. פריון העבודה (הנמדד בתוצר לשעת עבודה) גבוה יותר בענפים מוטי טכנולוגיה, ובהתאם לכך השכר הממוצע בענפים אלה גבוה מאשר באחרים. לראיה, השכר הממוצע בענפי ההיי-טק בישראל עמד בשנת 2016 על כ-21,000 שקלים, בעוד שהשכר הממוצע בכלל המשק עמד על כ-9,800 שקלים, פחות מחצי.[1] יתר על כן, אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר הצביע על כך שניידות חברתית, כלומר היכולת לטפס במעלה עשירוני ההכנסה, עוברת במקרים רבים דרך לימודים רלוונטיים ולאחריהם השתלבות בענפי ההיי-טק.[2]

לאור כל אלה, אין זה מפתיע שבשנים האחרונות אנו עדים לדגש מוגבר על חדשנות, בקרב חברות המתחרות בשווקים החופשיים, ובקרב כלכלות המעוניינות לעלות על מסלול של צמיחה בת קיימא, כאחת. בדוח החדשנות 2016 הבאנו כדוגמה לכך את מהפכת החדשנות בסין, המקבלת ביטוי רשמי בתכניות החומש הממשלתיות במדינה. בדוח זה אנו דנים בקוריאה שהפכה ממדינה אגררית מוכת מלחמה לכלכלה מפותחת ומובילה באמצעות השקעה מסיבית בטכנולוגיה.

מערכת החדשנות הישראלית בשלה לקפוץ מדרגה נוספת

ישראל פרצה לזירה העולמית כמרכז חדשנות מוביל בשנות התשעים של המאה הקודמת, לאחר השקעה ממשלתית חכמה בבניית תשתית טכנולוגית בשנות השבעים והשמונים. הקפיצה שישראל ביצעה מכלכלה עם רמת חדשנות ממוצעת למרכז טכנולוגיה עולמי, הממותג בצדק כ- Startup Nation, היא מודל לחיקוי עבור מדינות מפותחות ומתפתחות כאחד, ואל לנו להקל ראש בהישג הגלום בכך.

כיום, ישראל ממוקמת גבוה מאוד ברוב מדדי החדשנות (ראו תרשים 1) והיא מצטיינת במיוחד בעצימות המו”פ אזרחי – 4.3% מהתמ”ג – ראשונה בעולם כמעט בכל שנה בעשור האחרון – ובפעילות היזמית שבה. הישגים אלו הם תולדת עשורים של מדיניות חדשנות מושכלת שבמרכזה שותפות פורייה בין המגזר הפרטי לממשלתי.

אולם, מבט רחב יותר בכלכלה הישראלית מעלה כי חלקת ההיי-טק אינה פורצת את גבולותיה, וכי מרבית ענפי המשק אינם נהנים מפירותיה. נתון חשוב המלמד על כך הוא שיעור העובדים בהיי-טק מתוך כלל השכירים במשק, אשר עומד כבר יותר מעשור על כ-8 אחוזים[3] (ראו תרשים 2) לאחר עלייה מהירה שהתרחשה בשנות התשעים. בנוסף, על אף עצימות החדשנות הטכנולוגית הגבוהה שלה, תעשיית ההיי-טק אינה מסייעת למשק הישראלי בכללותו לצמצם את פער הפריון מהכלכלות המפותחות (ראו תרשים 3).  

בנוסף, בדוח החדשנות 2016 הצבענו על כך שמערכת החדשנות הישראלית ניצבת, לאחר הובלה עולמית ארוכת שנים, בצומת דרכים. ההשקעה הגוברת של מדינות אחרות בחדשנות טכנולוגית, ביחד עם התחרות העזה בין חברות הטכנולוגיה בעולם וקצב השינויים המהיר בעולמות אלו, מחייבות פעולות לחידוש צמיחה מהירה של קטר ההיי-טק וחיבור חזק יותר לשאר קרונות המשק. דריכה במקום, ולו של שנים בודדות, עלולה לעלות לנו באובדן ההובלה שהושגה במאמץ רב בעשורים האחרונים, ובהרחבת הפערים אל מול הכלכלות המפותחות. עלינו ללמוד מההיסטוריה המודרנית על המהירות שבה כלכלות מובילות במדע וטכנולוגיה מאבדות את מעמדן התחרותי, בעיקר על רקע שחיקת ההסכמה החברתית-פוליטית בנוגע לחשיבותה של חדשנות והירידה בהשקעת המקורות הנדרשים לכך.

מקור: עיבוד רשות החדשנות לנתוני למ”ס                                                                 
 

מקור: OECD (מחירים קבועים, 2010 $PPP)

על אף כל אלה, עמדת רשות החדשנות היא כי הפוטנציאל הטכנולוגי והכלכלי הגלום במערכת החדשנות הישראלית רחוק ממיצוי, וכי ביכולתנו לבצע קפיצת מדרגה נוספת הדומה בעצמתה ובהשפעתה לפריצת ההיי-טק בשנות התשעים. אנו סבורים כי ביכולתה של מערכת החדשנות הישראלית לשמר ולחזק את ההובלה הטכנולוגית והיזמית, ובד בבד להגדיל את הגדלת התשואה הכלכלית-חברתית מהחדשנות, כך שמעגלים נרחבים יותר מהמשק ייהנו ממנה. לשם כך, עלינו להבין מה מונע מההיי-טק הישראלי לפרוץ את תקרת הזכוכית שבה הוא נתקל בשנים האחרונות, תוך הבחנה בין מספר מערכות חדשנות (ecosystems) המצויות בשלבי התפתחות שונים.

ICT  – הרחבת ההשפעה הכלכלית

מערכת החדשנות ב-ICT (טכנולוגיות מידע, תקשורת ותוכנה), שהינה המתקדמת והמפותחת ביותר בישראל, נהנתה לאורך השנים מתשתית רחבה ומתקדמת הכוללת: עובדים מיומנים; מערכת צבאית המייצרת טכנולוגיות מתקדמות ומכשירה כוח אדם איכותי ומנוסה; תרבות יזמית המניבה מאות סטרטאפים חדשניים בשנה; חברות רב לאומיות עם ניסיון, ידע וחיבור לשווקים; ומערכת מימון ייעודית ומפותחת, ממשלתית ופרטית (בעיקר הון סיכון).

עם זאת, ה-ICT בישראל סובל בשנים האחרונות משתי חולשות מרכזיות אשר מונעות ממנו לפרוץ קדימה. הגורם הראשון הוא מחסור משמעותי בכוח אדם מיומן, המשמש כדלק המרכזי במנוע החדשנות. מחסור זה מהווה חסם בפני צמיחה עתידית, ואף עלול לפגוע בתחרותיות של תחום זה אל מול מערכות מקבילות בעולם. אינדיקציה לכך היא עלות ההעסקה הגבוהה של מהנדסים בישראל, המשקפת היצע נמוך ביחס לביקוש. להמחשה, בין השנים 2005 ו-2015, השכר הממוצע בהיי-טק עלה ב-38 אחוזים, נתון שמשמעותו חריפה אף יותר מבחינת החברות נוכח התחזקות השקל ב-13 אחוזים אל מול הדולר בשנים אלה.

החולשה השנייה במערכת זו היא הפער בין הערך הטכנולוגי הרב שהיא מייצרת ובין השפעתה הכלכלית המוגבלת יחסית על המשק הישראלי. מודל החדשנות הישראלי מבוסס ברובו על יצירת ערך טכנולוגי, בעיקר בחברות הזנק ובמרכזי מו”פ של חברות רב לאומיות. אולם, מערכת החדשנות הישראלית נמצאת עדיין בשלבים הראשונים של פיתוח מנגנונים יעילים ל”תפיסת” הערך הכלכלי הנובע מהערך הטכנולוגי שנוצר בה. התוצאה היא שכיום, פעילות מו”פ רבה שמבוצעת במשק – ובפרט במרכזי מו”פ של חברות רב לאומיות ובחברות הזנק –  היא בסיס ליצירת ערך טכנולוגי רב בישראל, אך הערך הכלכלי נוצר דווקא מחוץ לישראל.

כפי שיפורט בהמשך פרק זה, עמדתנו היא כי מדובר במציאות הניתנת לשינוי. ניתן להרחיב את ההשפעה הכלכלית של ענף ה-ICT על המשק בשלושה מהלכים מרכזיים. המהלך הראשון ממוקד בהרחבת היצע העובדים המיומנים בתחומי ההיי-טק (בעיקר בתחום התוכנה) תוך ניצול כלל מאגרי כוח האדם הפוטנציאליים במשק הישראלי. מאגרי הון אנושי אלה, קיימים בעיקר במגזרים שרמת ההשתתפות שלהם בהיי-טק נמוכה יחסית –  נשים, ערבים, חרדים ועובדים מבוגרים.

המהלך השני הוא סיוע לחברות מוטות חדשנות נוספות לגדול ולצמוח בישראל כ”חברות שלמות”. בחברה שלמה מתקיימים לצד המו”פ גם ייצור של רכיבים מתקדמים, תמיכה טכנית גלובאלית, הנדסת מוצר וייצור, עיצוב, תפעול עולמי, חשבות, כספים, לוגיסטיקה ועוד. ההשפעה הכלכלית הגדולה של חברות אלה מתבטאת בעיקר ביכולתן להעסיק עובדים רבים בעלי משלחי יד שונים בשכר גבוה והופכת את טיפוחן ליעד אסטרטגי מרכזי של רשות החדשנות. המגמה המבורכת של התפתחות חברות צמיחה, עליה דיווחנו בדוח החדשנות 2016, מעידה כי השאיפה להגדלת ההשפעה הכלכלית מהחדשנות הישראלית איננה בגדר משאלת לב בלבד.

המהלך השלישי הוא הגדלת הערך הכלכלי שמניבים מרכזי הפיתוח של החברות הרב-לאומיות בתחום. כפי שנציג בהמשך דוח זה, לחברות רב לאומיות ישנה השפעה חיובית גדולה על מערכת החדשנות הישראלית, בדגש על הידע והמומחיות שהן מביאות איתן, אשר “זולגים” לשאר מרכיבי מערכת החדשנות. אולם, גם פה הפוטנציאל הכלכלי הגלום בפעילות של החברות הרב לאומיות בישראל אינו ממוצה. חברות אלה, האחראיות על כמחצית מההשקעה במו”פ עסקי בישראל, פועלות בישראל לרוב במתכונת של מרכזי מו”פ וההשפעה הכלכלית שלהם במעגלים נוספים במשק הישראלי מוגבלת. ככל שנשכיל ליצור תמריצים מתאימים עבור חברות אלה כדי שירחיבו את פעילותן בישראל לחלקים בשרשרת הערך מעבר למו”פ בלבד, כך תגדל ההשפעה שלהן על המשק הישראלי.

תעשיות הייצור – הזנקת החדשנות והפריון

אם מערכת החדשנות ב-ICT האתגר טמון במיצוי טוב יותר של הפוטנציאל הכלכלי מרמת החדשנות הגבוהה, הרי שבענפים אחרים במשק המשימה מורכבת אף יותר. בעוד שענפי ההיי-טק בישראל מציגים פריון עבודה גבוה מהממוצע במדינות ה-OECD, מרבית ענפי המשק האחרים סובלים מפריון נמוך בהשוואה למקביליהם במדינות אלו.[4] למרות שטחה הקטן של ישראל והרשתות החברתיות והמקצועיות הצפופות המאפיינות אותה, החדשנות והטכנולוגיה שנוצרים בענפי ההיי-טק אינם מחלחלים מספיק לענפי התעשייה האחרים.

דגש מיוחד אנו שמים על תעשיות הייצור אשר מתקשות להתחרות אל מול עלויות הייצור הנמוכות בכלכלות המתפתחות (בעיקר במזרח), ומנגד לעתים אינן עומדות ברף האיכות הגבוה של חברות יצרניות במערב. כפי שפירטנו בהרחבה בדוח החדשנות 2016, סיבה מרכזית לכך היא עצימות טכנולוגית נמוכה והיעדר חדשנות ברמה מספקת, מאפיינים בעייתיים במיוחד בתעשייה שאיננה נהנית מקרבה לשווקים המרכזיים או מיתרונות לגודל.

אנו סבורים שגם תעשיות הייצור ניצבות בצומת דרכים. בהיעדר פעולות נחושות ואפקטיביות יימשכו המגמות הנוכחיות של שחיקה והגדלת פערים יחסית לענפים המקבילים בכלכלות המפותחות. נוכח היקף התעסוקה הנרחב בתעשיות אלה כיום, התממשות תרחיש זה נושאת השלכות חמורות ברמה הכלכלית-חברתית: רמת האי-שוויון תעלה והניתוק בין ה”כלכלה המסורתית” ו”כלכלת ההיי-טק” ילך ויחריף. לקיטוב המתואר יש גם היבט גיאוגרפי, שכן בעוד חברות ההיי-טק מרוכזות בגוש דן ובמטרופולינים הגדולים, הרי שרוב תעשיות הייצור ממוקמות בפריפריה.

מאידך, רתימת מנוע הטכנולוגיה והיזמות לתעשייה היצרנית יכולה להביא לעצירת השחיקה בתעשייה זו ולפתח עבורה יתרון תחרותי בר קיימא. חשיבות מיוחדת יש להשתלבות התעשייה בישראל במגמות טכנולוגיות עדכניות, ובראשן מהפכת “המפעל החכם” (Industry 4.0) הממנפת התפתחויות בתחומי הרובוטיקה, Internet of Things, Machine Learning ו-Big Data לייעול תהליכי ייצור והגדלת הפריון. ההובלה הישראלית בטכנולוגיות אלו, יחד עם התרבות היזמית המפותחת בישראל, מייצרת תנאים לקפיצה משמעותית ברמת החדשנות והפריון בתעשייה היצרנית.

מדעי החיים, חקלאות ומזון: שכלול מערכות החדשנות

מערכת חדשנות נוספת עליה יש לתת את הדעת היא זאת העוסקת במדעי החיים, חקלאות ומזון. בתחומים אלה ישראל מחזיקה במגוון יתרונות ואף מתגאה במספר סיפורי הצלחה, אולם טרם הבשילה סביבם מערכת חדשנות משוכללת. בפרט, רכיבי מפתח שתורמים להצלחת מערכת ה-ICT בישראל, כגון תשתית מימונית ענפה ופעילות חברות רב-לאומיות, אינם מפותחים מספיק בתחומים אלו. ייתכן שבעזרת פיתוח החלקים החסרים ניתן יהיה למנף את היתרונות היחסיים הקיימים בתחומים אלו לכדי מערכת שלמה. בפרט, יש לבחון את היכולת של ישראל לבנות יתרון תחרותי המבוסס על השקה לחוזקות טכנולוגיות בתחום ה-ICT, במיוחד בתחומים שמציגים כבר כעת פוטנציאל צמיחה כגון מכשור רפואי, בריאות דיגיטלית, רפואה מותאמת אישית וחקלאות מדייקת.

בתחום המכשור הרפואי מתקיימת כיום פעילות נרחבת של כ-570 חברות ישראליות,[5] שאף הניבה מספר סיפורי הצלחה, בפרט בתת-מגזר האסתטיקה הרפואית בו חברות ישראליות מובילות את השוק העולמי. תחום נוסף המתעורר בשנים האחרונות בישראל הוא בריאות דיגיטלית. בתחום זה יש בידינו נכסים רבי ערך שניתן למנף: ראשית, המובילות הטכנולוגית הישראלית בתחום עיבוד המידע, ושנית, המידע הייחודי בהיקפו אשר מאוחסן בתיקים רפואיים בישראל. פעילויות ממשלתיות כדוגמת התוכנית הלאומית לבריאות דיגיטלית ומיזם פסיפס שואפות, בין השאר, לאפשר לתעשייה ולאקדמיה הישראלית למצות את מירב היתרונות מנכסים אלה. 

בתחום הפארמה טמון פוטנציאל רב במצוינות המדעית הישראלית, שהיא רכיב הכרחי (אף כי לא מספיק) להצלחה בתחום. בישראל פועלים מספר מוסדות מחקר בעלי שם עולמי, ובראשם מכון וייצמן, אשר דורג במקום ה-6 בעולם בקרב מוסדות מחקר במדעי החיים על ידי המגזין הנחשב Nature.[6] אולם המצוינות המחקרית טרם התגבשה לכדי אקו-סיסטם תעשייתי שלם, וההצלחות המסחריות הן מעטות. עם זאת, בשנים האחרונות ישנם ניצנים המעידים על התבגרות תעשיית הפארמה הישראלית, ובפרט אנו עדים למספר לא מבוטל של חברות שהגיעו לשלבי הניסויים הקליניים, ויש לקוות שמגמה זו תמשיך ותתעצם.

תכנית הפעולה: מערכות חדשנות שלמות – פיתוח תשתיות, השקעה במחקר ופיתוח ויצירת ערך כלכלי

הקמת רשות החדשנות בעת הזאת מסמנת הבנה כי קפיצת מדרגה מבוססת חדשנות מחייבת שינוי מדיניות. שינוי זה בא לידי ביטוי בייעודה של רשות החדשנות – קידום חדשנות כמנוף לצמיחה כלכלית מכלילה בת קיימא. בכך מוטלת עלינו משימה כפולה: שמירה וחיזוק נכסי החדשנות בד בבד עם מינוף טוב יותר של נכסים אלה להרחבת ההשפעה הכלכלית על כלל המשק.

לשיטתנו, הרחבת ההשפעה צריכה להתבטא בסופו של יום בהגדלת שיעור המועסקים בחברות חדשניות. כדי להגשים יעד זה עלינו לקדם ולפתח את כלל ענפי התעשייה, בין אם מדובר בענפי ההיי-טק ובין אם בתעשיות מסורתיות. אנו סבורים שפריצה משמעותית של גבולות ההיי-טק תתרחש רק אם נשכיל לפתח מערכות חדשנות מובילות לצד המערכות הקיימות כיום. בהתאם, החזון שלנו הוא שחברות רבות במשק, בכל הענפים, יאמצו אסטרטגיה של חדשנות טכנולוגית, יפתחו באמצעותה יתרונות תחרותיים, ויעסיקו עובדים בשכר ופריון גבוהים.

רשות החדשנות פועלת על מנת לממש את החזון המתואר. האסטרטגיה של הרשות, המבוססת על הניתוח שהוצג בפרק זה, מבוססת על שלושה רבדים – תשתית, טכנולוגיה וערך כלכלי – תוך הבחנה בין מערכות חדשנות שונות. יש לציין כי אסטרטגיה זו מהווה שינוי במדיניות החדשנות של ישראל, שעד כה התרכזה בעיקר ברובד השני, קרי, עידוד תהליכי מו”פ ויצירת ערך טכנולוגי.

רובד פעולה ראשון: תשתיות לחדשנות
הרובד הראשון פונה לפיתוח וחיזוק תשתיות הדרושות ליצירת טכנולוגיה ומערכת חדשנות מובילה, והוא צפוי לתפוס חלק משמעותי יותר מאשר בעבר במדיניות החדשנות הממשלתית. רובד זה, בו פועלת רשות החדשנות בשיתוף פעולה עם גופים ממשלתיים נוספים, בנוי על שלושה נדבכים מרכזיים. הראשון מתמקד בטיפוח הון אנושי מיומן – ליבת היתרון של המשק הישראלי והבסיס לכל פעילות מו”פ וחדשנות. גם כאן ההבחנה בין מערכות החדשנות השונות מועילה: בתחום ה- ICT ישנה חשיבות עליונה לפתרון המחסור בהון אנושי מיומן לתפקידי מו”פ, תוך הרחבת השתתפות קבוצות האוכלוסייה המיוצגות בחסר בעולמות ההיי-טק. בתחום מדעי החיים היצע עובדי מו”פ המיומנים מספק, אך ניכר כי תעשייה זו תניב רבות מטיפוח הידע והמיומנויות הדרושים לתרגום מחקר מדעי לפיתוח מסחרי מוביל, כדוגמת ניהול תהליכי רגולציה ומעבר מאב-טיפוס לייצור. בנוסף יש לשאוף ליצירת ניידות של עובדים מיומנים וידע בין מערכות חדשנות, שתועיל במיוחד לענפים בהם העצימות הטכנולוגית אינה גבוהה.

הנדבך השני מתרכז בהשקעה בתשתיות מחקר. תשתיות אלה הכרחיות במקרים רבים כדי לאפשר יעילות ושיתופי פעולה ביצירת טכנולוגיות מתקדמות. בתעשיות הייצור, לדוגמה, השקעה בתשתיות מחקר כדוגמת מעבדות חדשנות או מכוני מחקר ייעודיים היא קריטית לצורך טיפוח מערכת חדשנות מבוססת טכנולוגיה מתקדמת. לעתים המערכת הציבורית עצמה מחזיקה בתשתיות שניתן להנגישן לתעשייה, כדוגמת מידע רפואי רב ערך בתחום הבריאות הדיגיטלית.

הנדבך השלישי הוא פיתוח תשתיות מימון. בשוק משוכלל אין צורך בהתערבות ממשלתית בפעילות זו, אך בתעשייה קטנה כמו בישראל, התערבות ממשלתית ממוקדת עשויה לסייע לצמיחת מקורות מימון פרטיים המצויים במחסור. במסגרת זו אנו מזהים במערכת החדשנות הישראלית מחסור בכלי חוב, המגביל את יכולתן של חברות חדשניות לצמוח בישראל. בהתאם, אנו פועלים לעידוד פעילות זו במסגרת תכנית ערבויות לבנקים שמטרתה להגביר את היקף האשראי לחברות היי-טק בצמיחה. כמו כן, אנו בוחנים את הצורך בקרן ייעודית לשלבי הניסויים הקליניים במדעי החיים.

רשות החדשנות – הלכה למעשה: תשתיות הון אנושי, מחקר ומימון

רשות החדשנות פועלת לפיתוח ולחיזוק התשתיות בשלושה היבטים – תשתיות הון אנושי, מחקר ומימון, והיא תמשיך להרחיב את פעילותה בעתיד הקרוב בהתאם לאסטרטגיה המתוארת בפרק זה.

בהיבט ההון האנושי, הרשות מתחילה להפעיל את תוכנית “סיירות תכנות”, שנועדה לקדם צמיחת מסגרות הכשרה חוץ-אקדמיות לתכנות, כדי להגדיל את היצע העובדים המיומנים לתעשיית ההיי-טק (לתיאור בהרחבה, ראו הפרק העוסק בהון אנושי בדוח זה). בהיבט תשתיות המחקר, רשות החדשנות מפעילה מגוון תוכניות במסגרת זירת תשתיות טכנולוגיות, לרבות תוכנית לתמיכה במכוני מחקר תעשייתיים, המספקים את התשתית המחקרית לתעשיות הייצור. בהיבט תשתיות המימון, רשות החדשנות פועלת להגדלת היקף האשראי לחברות היי-טק בצמיחה דרך תוכנית ערבויות לבנקים המגובשת בימים אלו.

רובד פעולה שני: יצירת ערך טכנולוגי
הרובד השני כולל טיפול בכשלי שוק בהשקעה במו”פ, ובפרט גישור על “עמקי מוות מימוניים” המונעים מחברות טובות להגיע לשווקים, והשתתפות בסיכון על מנת לעודד חברות לקחת סיכונים טכנולוגיים גדולים יותר. זה לא מכבר, פעילות זו הייתה ליבת התמיכה הממשלתית בחדשנות בישראל. היא ממשיכה גם כעת להוות רובד מרכזי באסטרטגיית רשות החדשנות, אך אם בעבר מטרתה העיקרית הייתה להגדיל את היקף פעילות המו”פ בתעשייה בישראל, הרי שכיום מיוחסת חשיבות גדולה יותר לחיזוק איכות המו”פ, ההשפעה המשקית שלו ויכולתו למנף את החברה לפעילות כלכלית משמעותית.

טיפול בכשלי שוק בהשקעה במו”פ נדרש ביתר שאת בתעשיות הייצור ובמערכות חדשנות אחרות שנמצאות בשלבי צמיחה, כדי לבסס עבורן יתרון תחרותי גלובלי. פעילות זו תמשיך להתקיים גם במערכת החדשנות של ה-ICT, תוך מיקוד בפרויקטים של מו”פ בסיכון הגבוה ביותר, ובתחומים טכנולוגיים נוספים המניבים חדשנות פורצת דרך.

רשות החדשנות – הלכה למעשה: טיפול בכשלי שוק בהשקעה במו”פ

רשות החדשנות משקיעה במחקר ובפיתוח במשק בכל שלבי הפיתוח הטכנולוגי ובכל ענפי החדשנות. בשנת 2016 עמד תקציב הרשות על כ-1.6 מיליארד שקלים. הרשות פועלת במבנה של זירות חדשנות מוכוונות משימה המפעילות מגוון מסלולי תמיכה. מסלולים אלה מספקים מענה לאתגרים המתעוררים בשלבי חיים שונים של חברות המשקיעות במו”פ. כך, זירת תשתיות טכנולוגיות אמונה על תשתיות מחקר, טכנולוגיות פורצות דרך וגשרים בין אקדמיה ותעשייה; זירת הזנק מסייעת לחברות צעירות וחדשניות בהגעה לאבן דרך מימונית; זירת חברות בצמיחה מעודדת צמיחה של חברות טכנולוגיה באמצעות השקעה במו”פ ויצירת היצע מימון ייעודי; החטיבה הבינלאומית פועלת לחיזוק ולמימון שיתופי פעולה במו”פ עם חברות זרות; זירת ייצור מתקדם פועלת לעודד השקעה במו”פ בתעשיות הייצור ולסייע להפוך אותן לתעשיות חדשניות ומתקדמות; והזירה החברתית-ציבורית תומכת בהשקעה בטכנולוגיה למטרות חברתיות וציבוריות.

רובד פעולה שלישי: תפיסת ערך כלכלי
הרובד השלישי, הרלוונטי כיום במיוחד לענף ה-ICT, מתמקד בתפיסת הערך הכלכלי, כלומר עידוד חברות להגדיל את הערך הכלכלי הנובע מליבת החדשנות שלהן. שני כיווני פעולה מרכזיים ברובד זה הינם עידוד צמיחת חברות שלמות בישראל באמצעות פיתוח תשתית מימונית ורגולטורית מתאימה, ויצירת תמריצים לחברות רב לאומיות להרחיב את היקף ומגוון פעילותיהן בישראל. גם במקרה זה נוצרה שעת כושר סביב ההערכות ליישום ההנחיות ה-BEPS[7] של ארגון ה-OECD, כפי שיוסבר בהרחבה בהמשך הדוח. כיוון פעולה נוסף ברובד זה מתייחס למינוף הפעילות של חברות ישראליות חדשניות בשווקים הבינלאומיים. דגש מיוחד מושם בשנים האחרונות על בניית גשר אל שווקים מתעוררים וחיזוק שיתופי הפעולה עם חברות מובילות באירופה, באמריקה ובמזרח. 

רשות החדשנות – הלכה למעשה: עידוד חברות טכנולוגיה להגדיל את הערך הכלכלי של פעילותן בישראלרשות החדשנות החלה לאחרונה לפעול כדי לעודד חברות טכנולוגיות להגדיל את הערך הכלכלי של פעילותן בישראל, ותמשיך להרחיב את פעילותה בעתיד הקרוב בהתאם לאסטרטגיה המתוארת בפרק זה. בכלל זאת, השיקה הרשות בשנת 2017 מסלול לעידוד הקמת והרחבת מרכזי מו”פ של חברות רב-לאומיות בתחומי הביו-טכנולוגיה והרפואה, אשר שם דגש על התרומה הכלכלית הצפויה למשק כתוצאה מהרחבת פעילות המרכזים. לפירוט, ראו הפרק העוסק במרכזי מו”פ של חברות רב-לאומיות בדוח זה . בנוסף, הרשות פועלת להרחבת היצע האשראי לחברות היי-טק בישראל. פעילות זו מכוונת לתמיכה בצמיחה של חברות והשאת הערך הכלכלי הנובע מהחדשנות הטכנולוגית שלהן.

אם כן, מדינת ישראל לא יכולה עוד להסתפק בהישגיה המופלאים של תעשיית ההיי-טק כמערכת סגורה. לפיכך, רשות החדשנות נטלה על עצמה משימה שאפתנית ומאתגרת: קפיצת מדרגה של מערכת החדשנות הישראלית. אנו פועלים לשימור ולחיזוק מעמדה של ישראל כמוקד חדשנות גלובלי; להפצת מנוע הבעירה של ההיי-טק – חדשנות טכנולוגית ויזמות – לענפים ומגזרים נוספים במשק; ולהגדלת הערך הכלכלי שמניבה הפעילות הטכנולוגית השוקקת בתחום ה-ICT. פעולה בכל חזיתות אלו דורשת תכנון אסטרטגי קפדני, הסכמה רחבה של כלל השחקנים הלאומיים הרלוונטיים, ועשייה נחושה ומתמשכת.

[1] למ”ס, שנתון סטטיסטי 2017, לוח 12.33 (נתוני 2016)

[2] אגף הכלכלן הראשי, משרד האוצר (16 ביולי 2017). הקשר בין לימודים אקדמיים לטיפוס בסולם הכלכלי-חברתי (בתוך סקירה שבועית).

[3] חושב לאחר עיבוד שנעשה בחטיבת האסטרטגיה וכלכלה ברשות החדשנות על נתוני הלמ”ס. העיבוד כלל שיערוך והתאמה היסטורית של סך השכירים במשק על ידי הוספה רטרואקטיבית של מספר השכירים בצה”ל (בקבע ובסדיר) גם לפני 2012 (השנה בה הלמ”ס החלה לפרסם את הנתון הכולל).

[4] “מימוניות היסוד של העובדים בישראל והפריון בענפי המשק” מתוך: סקירה פיסקאלית תקופתית ולקט סוגיות מחקר, חטיבת המחקר, בנק ישראל, יולי 2016.

[5] Israel’s Life Sciences Industry IATI Report 2017

[6] https://wis-wander.weizmann.ac.il/weizmann-institute-science-ranked-6th-nature-innovation-index-2017-and-1st-outside-us

[7] התקנות קובעות שרק המדינה שבה פותח קניין רוחני יכולה להעניק הטבות מס על הכנסות ממנו, ולכן הן מספקות הזדמנות עבור מדינות שאכלסו פעילות מו”פ של חברות רב-לאומיות עד כה לייצר משטר מיסוי תחרותי