ניגודים משלימים

חדשנות בישראל וברפובליקה הקוריאנית

על אף ההבדלים התרבותיים והעסקיים ביניהן, החדשנות הקוריאנית והחדשנות הישראלית משלימות זו את זו. האתגר: לגשר על הפערים ולהצעיד את יחסי המו”פ המסחריים בין המדינות אל דרך המלך

בין ישראל ובין הרפובליקה הקוריאנית (להלן: קוריאה) מתקיימת מערכת יחסים סינרגטית בתחומי החדשנות והמסחר, המבוססת על ניגודים משלימים. במבט כללי, יש מן המשותף לשתי המדינות בהיבטים היסטוריים וגאו-פוליטיים שונים: בדומה למדינת ישראל, קוריאה הוכרזה כמדינה עצמאית רק בשנת 1948 ועברה מאז פיתוח כלכלי מואץ; היא מצויה בסכסוך מתמשך עם שכנתה מצפון; ומשאבי הטבע שלה דלים. עם זאת, בניגוד לישראל, האוכלוסייה בקוריאה הומוגנית ומונה כ-50 מיליון בני אדם, ולעם הקוריאני מסורת רצופה בת 4,500 שנים בחצי האי הקוריאני.

כאשר מאירים את הזרקור על התרבות העסקית בשתי המדינות, ניכר שהחדשנות הקוריאנית שונה בצורה מהותית מזו הישראלית. הקוריאנים מתמחים בגידול הדרגתי של חברות קטנות ובינוניות לתאגידים גדולים, ובהקמת שרשרת ייצור שלמה בטכנולוגיה מתקדמת. לעומתם, הישראלים מצטיינים בהקמת חברות הזנק קטנות סביב רעיון פורץ דרך.*

הודות ליתרונות היחסיים המשלימים הללו, התפתחו בשנים האחרונות שיתופי פעולה ישראלים-קוריאניים מוצלחים התורמים לכלכלת שתי המדינות. יחסי גומלין אלה התפתחו בתמיכתן ובעידודן של ממשלות קוריאה וישראל, בפרט באמצעות קרן קוריל (KORIL-RDF) – קרן המו”פ הדו-לאומית ישראל-קוריאה – שנוסדה בשנת 2001 לאחר הידוק היחסים בין שתי המדינות (ראו מסגרת). עד שנת 2016 יצאו לפועל בסיוע הקרן יותר מ-140 מיזמי חדשנות טכנולוגית משותפים לחברות ישראליות וקוריאניות העוסקים בחדשנות טכנולוגית, בהיקף כולל של כ-54 מיליון דולר. 

סוד ההצלחה הקוריאני: השקעה ממשלתית והצמחת חברות ענק

שמות הקונגלומרטים הקוריאנים הגדולים, כמו סמסונג, LG, יונדאי,  SKוקיה מוטורס מוכרים לכולם בעולם המערבי. לעיתים נדמה כי קוריאה הייתה מאז ומעולם מוקד של שגשוג כלכלי וטכנולוגי, אך אלה אינם פני הדברים. במחצית הראשונה של המאה העשרים קוריאה הייתה נתונה לכיבוש יפני שנמשך 35 שנים. זהו הכיבוש האחרון בקוריאה לאחר שרשרת כיבושים זרים שהחלה לפני אלפי שנים. עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, ניסו המעצמות לכונן מדינה עצמאית מאוחדת בחצי האי הקוריאני. בעקבות כישלונן, פרצה מלחמה בין הקומוניסטים בצפון ובין האנטי-קומוניסטים בדרום. ב-1953, כעבור שלוש שנות מלחמה, הוכרזה הפסקת אש והתקבעה החלוקה בין הצפון לדרום. הרפובליקה הקוריאנית, שהייתה מדינה אגררית והרוסה לחלוטין מהמלחמה, פצחה בתהליך שיקום מואץ. תנופת בנייה ויזמות לוו אז בהלך רוח לאומי של מחויבות טוטלית למדינה ולהצלחתה, כאשר ברקע עמדה ההבנה שמנקודת השפל של סיום המלחמה ניתן רק לצמוח.

בשנים אלה הונחו התשתיות לכלכלה הקוריאנית המודרנית. המשטר האוטוריטרי שמשל באותן שנים הקים מערכת חינוך איכותית, שבוגריה המשכילים היוו את הקרקע הבשלה לקליטה, להטמעה ומאוחר יותר לפיתוח של טכנולוגיות. המשטר גם ייסד אוניברסיטה טכנית ומכוני מחקר רבים בפארק טכנולוגי שהתפתח לאשכול משגשג. בתהליך זה, המכונה “הנס על נהר האן”, הפכה קוריאה מכלכלה חקלאית ענייה לאחת מהכלכלות המפותחות והעשירות בעולם, התוצר לנפש במדינה צמח מ-605 דולר בשנת 1970 ל-35,920 דולר בשנת 2016.[1] [2]

ממשלת קוריאה הכירה לאורך השנים בחשיבות הגדולה של חדשנות טכנולוגית להתפתחות המדינה, ולפיכך השקיעה ועודנה משקיעה תקציבי ענק במחקר ובפיתוח, בפרט בתחומי ה-ICT  [3]. כך, שיעור ההשקעה במו”פ בקוריאה הכפיל את עצמו בין השנים 2000 ל-2015, והוא עומד כיום על 4.23% (2015).[4] חלקה של הממשלה בהוצאה על מחקר ופיתוח גבוה במיוחד בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, ועומד על כאחוז מהתוצר.[5] תוכנית המו”פ הלאומית של קוריאה, שהושקה ב-1982, עודדה השקעה במו”פ במגזר העסקי באמצעות השתתפות במימון מו”פ, הטבות מס ותמריצים נוספים, ושמה דגש על תחרותיות החברות בשווקים הבין-לאומיים. בין השנים 1982-1993, התוכנית גיבשה 2,412 פרויקטים בעלות כוללת של כשני מיליארד דולר, מתוכם הממשלה מימנה כ-58%. הצלחת התוכנית השתקפה ביצירת 1,384 פטנטים ובפיתוח 675 מוצרים מסחריים.[6]

כיום המדינה קוצרת את פירות ההשקעה: קוריאה דורגה בשנת 2016 ככלכלה החדשנית ביותר בעולם במדד בלומברג[7]. הקוריאנים נהנים מחיבור האינטרנט המהיר בעולם ומזמינוּת גבוהה של טלפונים ניידים, והם ידועים כמאמצים מוקדמים של טכנולוגיות. [8] [9]   

היבט נוסף של תהליך השיקום המואץ כלל תמיכה משמעותית של ממשלת קוריאה במספר קונגלומרטים בשליטה משפחתית (הידועים בשם Chaebols), אשר נתפסו כשותפים מרכזיים למימוש תוכניות התיעוש והצמיחה של הממשלה. הגישה העסקית של הקוריאנים דוגלת ב-Scale up: לגדול בהדרגה באופן יסודי, מעמיק ומתמיד. לאורך השנים, הקוריאנים התמחו בהקמת חברות קטנות ובינוניות ובהרחבתן לתאגידי ענק, כשהם מתבססים על גיוס נרחב של כוח אדם מיומן, משאבים נדיבים מהממשלה ותקציבים גדולים בתחילתו כל פרויקט חדש. כיום, הקונגלומרטים הגדולים מתפקדים כעמוד השדרה הכלכלי של המדינה, כאשר סמסונג, הגדול שבהם, מהווה כ-17% מכלכלת קוריאה. קבוצת סמסונג נוסדה בשנת 1969, וכיום היא מורכבת מקרוב ל-80 חברות בת, הפעילות בפיתוח, בייצור ובשיווק בתחומים מגוונים כגון אלקטרוניקה, הנדסה, ספנות, ביטוח, שירותים רפואיים ועוד, ומעסיקה בסך הכל מאות אלפי עובדים.

התאגידים הגדולים הם גם מוקד החדשנות הטכנולוגית הקוריאנית, כאשר כל חטיבה עסקית-טכנולוגית בתוכם מנהלת מעין מכון מחקר ופיתוח משלה. כך, בעוד חלקו של המגזר הפרטי בהשקעה במו”פ ככלל עומד על 75%, הרי שחלקם של 20 התאגידים הגדולים בקוריאה במו”פ עומד על כ -57%.[10]

הכלכלה הקוריאנית לאן: מחדשנות מתונה לחדשנות פורצת דרך

המחויבות הטוטלית להצלחה שעמדה בבסיס תהליך השיקום ממוראות המלחמה תרמה אמנם להתפתחות התעשייה הצבאית ולהקמת התאגידים הגדולים, אולם יצרה, במקביל, תרבות עסקית של חשש מכישלון ושל חדשנות מתונה. תאגידי הענק נטו באופן מסורתי להוביל פרויקטים טכנולוגיים בסיכון בינוני-נמוך. בהתאם, הם התמחו בעיקר בהקמת קווי ייצור גדולים ומבוססי חדשנות למוצרים מורכבים, ובמידה פחותה בפיתוח רכיבים חדשניים וטכנולוגיות פורצות דרך.

בשנים האחרונות, נראה כי קוריאה שואפת להיערך למעבר מחדשנות מתונה לחדשנות פורצת דרך. ראשית, צומח דור צעיר של יזמים השואף להקים חברות הזנק חדשניות, ועמו ניצנים של היצע מימון לחדשנות עצמאית. שנית, תאגידי הענק עצמם הופכים לפורצי דרך בתחומים שונים. כך, לדוגמה, סמסונג הייתה חלוצה טכנולוגית בתחום ה-3D NAND Flash Memory,[11] והיא ו-LG נמצאות בחזית החדשנות בתחום מסכי ה-OLED.[12]

במקביל, מחלחלת בקוריאה ההבנה שלצד תרומתם הרבה של תאגידי הענק להתפתחות הכלכלה לאורך השנים, גודלם ורוחב היריעה הטיפוסי של פעילותם מייצר ריכוזיות כלל-משקית, והתלות בהם מעמידה את יציבות הכלכלה בסיכון. המשבר האסיאתי ב-1997 המחיש היטב סכנה זו, כשארבעה עשר תאגידים קוריאנים קרסו וגררו נזק כבד לכלכלה המקומית. לאור זאת, הממשלה החלה להפנות משאבים לעבר חברות קטנות ובינוניות, שהתקשו עד כה להתחרות בתאגידים הגדולים, ולתמוך בהקמת חברות הזנק. במסגרת מגמה זו, הפך הנשיא הנוכחי, מוּן גֶ’ה-אִין, את הרשות הקוריאנית לעסקים קטנים ובינוניים מיחידת סמך למשרד ממשלתי עצמאי.[13]

סוד ההצלחה הישראלי: תרבות יזמית שלא חוששת מכישלונות

ישראל, בניגוד לקוריאה, היא מדינה קטנה שהתרבות היזמית בה נשענת על תעוזה, אלתור והתנסות. בעוד שבקוריאה מצופה מיזם שכשל להכות על חטא ולהביע צער עמוק, התרבות היזמית בישראל מעודדת לקיחת סיכונים ופיתוח טכנולוגיות פורצות דרך, ומכירה בתועלת הרבה בזליגת ידע טכנולוגי גם מפרויקט שכשל. היזם הסדרתי דב מורן היטיב לתאר גישה זו, בתיאורו את סיפורה של חברת מודו שהקים, אשר פיתחה טלפון סלולרי מודולרי ונסגרה ב-2010. מורן הדגיש שעבורו סגירת מודו אינה כישלון, משום שהודות לידע שנוצר במסגרת פעילותה נוצרו 30 חברות הזנק חדשות.[14]

בהתאמה, תעשיית ההיי-טק בישראל מאופיינת על ידי מספר גדול של חברות הזנק פורצות דרך, אשר מפתחות רכיב או טכנולוגיה חדשניים. פיתוחים אלו נרכשים פעמים רבות על ידי חברה גדולה שתשלב אותם במערכת רחבה יותר או במוצר סופי. לפיכך, האתגר המרכזי עבור החדשנות הישראלית כיום הוא הצמחת חברות שלמות ושרשראות ערך שלמות, אותו Scale up בו מתמחים הקוריאנים.

קרן המו”פ ישראל-קוריאה

קוריל (KORIL-RDF) היא קרן המו”פ הדו-לאומית ישראל-קוריאה. הקרן נוסדה בעקבות מזכר הבנות שנחתם ב-1998 על ידי שתי הממשלות, במטרה לקדם מו”פ תעשייתי באמצעות פרויקטים משותפים. קוריל פועלת בשיתוף רשות החדשנות הלאומית הישראלית ומשרד הסחר, התעשייה והאנרגיה הקוריאני – MOTIE. חברי מועצת המנהלים של הקרן הם נציגים של ממשלת קוריאה ושל ממשלת ישראל. המשרד הראשי של הקרן ממוקם בסיאול, ויש לה נציגות רשמית בישראל. תקציב הקרן גדל ב-2013 לארבעה מיליון USD בשנה, שני מיליון מכל מדינה.

תפקידיה המרכזיים של הקרן הם סיוע לחברות לאתר שותפים למיזמי מו”פ משתי המדינות; תמיכה כספית בהוצאות מו”פ בשיתופי פעולה הנרקמים בין חברות ישראליות לקוריאניות לצורך פיתוח מוצרים מסחריים ייחודיים המבוססים על חדשנות טכנולוגית; וגישור בין שותפים מחברות ישראליות וקוריאניות, בפרט ביחס לאתגרים הנובעים מהתרבות העסקית השונה.

בקשות לתמיכת הקרן במיזמים משותפים לחברות משתי המדינות מוגשות בשלושה מודלים תקציביים: בדיקת היתכנות (Feasibility Study), פרויקט קטן (MiniScale) או פרויקט גדול (Full Scale). החלטת הקרן אם לאשר או לדחות בקשה מתקבלת בעקבות בדיקות שנעשות במקביל בקוריאה ובישראל.
לאתר הקרן: www.koril.org

הלכה למעשה: שיתוף הפעולה האסטרטגי של BondIT

חברת הפינטק BondIT הוקמה ב-2012, והיא מפתחת פתרונות מבוססי מכונות לומדות לבנייה ולאופטימיזציה של תיקי השקעות באגרות חוב, המיועדים ליועצים פיננסיים. ביולי 2016 חתמה החברה על הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי עם KIS Pricing, חברת-בת קוריאנית של חברת הפיננסים הבינלאומית Moody’s. במסגרת שיתוף הפעולה, שתי החברות מפתחות יחדיו תוכנה לניהול תיקי השקעות באגרות חוב, בתמיכה מימונית של קרן המו”פ ישראל-קוריאה (KORIL).

הפוטנציאל בממשק ישראל-קוריאה

בזכות היתרונות היחסיים המשלימים בין החדשנות הישראלית ובין החדשנות הקוריאנית, קיים פוטנציאל מסחרי גדול בנקודות ההשקה בין המדינות. הקוריאנים מעוניינים להשקיע בפיתוחים טכנולוגיים מתקדמים ומחפשים ללא הרף רכיבים חדשניים שיכולים להשתלב במוצרים שלהם. היזמים הישראלים אף הם מעוניינים בפיתוח טכנולוגי, אולם גם מחפשים את האפשרות ל-Scale up שביכולתם של הקוריאנים לספק. שילוב היכולות מאפשר פיתוח מוצרים סופיים מתקדמים והחדרתם לשווקים בינלאומיים.

שני פרויקטים בהם השתתפה חברת Sightic Vista הישראלית,[15] שאושרו ונתמכו על ידי קרן קוריל, מדגימים היטב את התועלת שבשילוב היתרונות היחסיים של שתי המדינות. החברה, שהתמחתה בפיתוח שבבים מתקדמים למצלמות, פיתחה במסגרת שני שיתופי פעולה נפרדים רכיבים חדשניים עבור חטיבת הביטחון של סמסונג דאז, Samsung Techwin, ועבור LGE, אשר נועדו לשילוב במצלמות אבטחה ומעקב מתוצרת הקונגלומרטים הקוריאניים.

הקונגלומרטים הקוריאניים אף מבססים נוכחות במערכת החדשנות הישראלית באמצעות פעילות מו”פ מקומית והשקעה בטכנולוגיות ישראליות. סמסונג מפעילה בישראל מרכז מו”פ המעסיק כ-200 עובדים. המרכז הוקם ב-2007 בעקבות רכישת חברת טרנסצ’יפ הישראלית, שפיתחה שבבים למצלמות סלולריות. סמסונג אף משקיעה בחברות הזנק ישראליות במגוון ערוצים: דרך זרועות ההשקעות של החברה (Samsung Venture Investment Corporation (SVIC ו-Samsung Catalyst, ודרך תוכנית החדשנות Samsung NEXT Tel Aviv ותוכנית ההאצה Samsung Runway, אשר משקיעות בחברות הזנק בשלבים המוקדמים של הפיתוח הטכנולוגי. גם חברת LG מפעילה בישראל מרכז מו”פ, שפעילותו המרכזית היא איתור טכנולוגיות ישראליות שיכולות להשתלב במוצרי החברה, ופיתוח שיתופי פעולה עם החברות הישראליות שעומדות מאחוריהן.

גם בתחומי המחקר האקדמי יש יתרונות עצומים לשיתוף פעולה בין קוריאה לישראל. קוריאה מובילה במחקר יישומי, המשלים את המחקר הבסיסי הישראלי: לרוב משרדי ממשלה בקוריאה יש מספר מכוני מחקר משלו, ובישראל – מספר המכונים קטן מאוד.

לשיתופי פעולה אלה מביאים איתם הקוריאנים תכונות חשובות נוספות: יכולת ביצוע יוצאת מן הכלל, עמידה בזמנים, שירות איכותי, תמיכה בפרטי פרטים ומוניטין מרשים. הישראלים, כאמור, מביאים איתם טכנולוגיות פורצות דרך, תעוזה והבנה שאין ודאות להצלחה בחדשנות.

האתגרים שביחסי הגומלין

אולם, ההבדלים בין הגישות העסקיות ובין נורמות ההתנהגות המקובלות בקוריאה ובישראל מייצרים אתגרים למימוש הפוטנציאל לשיתופי פעולה. ההבדלים בתפישת החדשנות עצמה, אף שהיא עומדת בבסיס הסינרגיה, עלולים להיות גם גורם מעכב. בעוד שהישראלים מודעים לכך שחדשנות היא ניסיונית במהותה וכרוכה בלקיחת סיכונים ובשינויים תכופים, הקוריאנים מתקשים להיכנס לפרויקט שהצלחתו אינה ודאית, והם עשויים לגלות גמישות נמוכה לשינויים הנדרשים בתהליך הפיתוח הטכנולוגי.  

שנית, הבדלי שפה עשויים להקשות על איכות התקשורת במסגרת שיתופי הפעולה. על רקע זה, ישנה חשיבות רבה לתקשורת הבלתי אמצעית בין אנשי המקצוע: לפעמים הדגמה מעשית במסגרת תהליך פיתוח יוצרת תקשורת בין מהנדסים ומעבירה את הידע הטכני גם ללא מילים.  

גם התרבות הארגונית השונה בין חברות ישראליות וקוריאניות מייצרת אתגרים ליזמים המעוניינים לשתף פעולה. בישראל, לדוגמה, המבנה הארגוני שטוח יחסית והתקשורת בין העובדים הזוטרים להנהלה פתוחה יותר. בקוריאה, לעומת זאת, חברות מאופיינות במבנה היררכי ברור ונוקשה יותר. מבנה זה אף מייצר תהליכים ביורוקרטיים ממושכים, למשל לצורך קבלת אישורים נדרשים להתחלת עבודה על פרויקט. כמו כן, בקוריאה ובמדינות מזרח-אסייתיות נוספות, בילוי לילי רווי אלכוהול עם עמיתים ולקוחות על חשבון החברה (המכונה Hoesik) הוא מפתח לעשיית עסקים. ישראלי המבקש לשתף פעולה עם חברה קוריאנית יתבקש להשתתף באופן פעיל בבילויים כאלו, הנהוגים פחות בתרבות העסקית הישראלית. כמובן, חברות ישראליות המבקשות לשתף פעולה עם חברות קוריאניות נדרשות להיות קשובות לניואנסים תרבותיים נוספים, כמו חגים לאומיים, העשויים להציב אתגרים בפני התקשורת השוטפת.

לפיכך, לא ניתן להסתפק בניתוחים עסקיים שגרתיים כהכנה ליצירת שיתופי פעולה מול חברות קוריאניות, ויש חשיבות רבה בהיכרות עם התרבות הקוריאנית, ובפרט התרבות העסקית הרווחת במדינה. בתחום זה, קרן קוריל משמשת כמוקד ידע ופועלת לגשר על פערי התרבות העסקית ולייצר תקשורת אפקטיבית בין הצדדים המשתפים פעולה.

היעדים הבאים: אגרו-טכנולוגיה ואזרוח טכנולוגיות ביטחוניות

קרן קוריל בודקת כל העת כיוונים חדשים לשיתופי פעולה בין קוריאה וישראל. בראש ובראשונה משקיעה הקרן מאמצים בתחומים ששתי הכלכלות מצטיינות בהם, כגון ICT וטכנולוגיות דואליות (המוסבות משימוש ביטחוני לשימוש אזרחי). לאחרונה צמח עניין בשיתופי פעולה גם בטכנולוגיות חכמות בתחום החקלאות (אגרו-טכנולוגיה), ברובוטיקה, בטכנולוגיות להתמודדות עם אסונות ובתחומים נוספים. ישראל רכשה, בעקבות התמודדות עם פיגועים ומלחמות, מומחיות ברפואת חירום ובפיתוח טכנולוגיות המסייעות למגיבים ראשונים (First Responders). ניסיון זה רלוונטי לקוריאנים שהתמודדו בשנים האחרונות עם כמה אסונות אזרחיים בולטים, כמו קריסת מבנים וטביעת מעבורת גדולה. בתחום הרובוטיקה, בשתי המדינות נערך מחקר בסיסי הנמצא בשלבים מתקדם אולם טרם נעשתה פריצת דרך טכנולוגית שתשנה את השוק.

אנו מודים לד”ר אירה ליאן ממכון דוויס ומכון טרומן, האוניברסיטה העברית בירושלים, על תרומתה לפרק.

* אפיון והשוואת תרבויות במדינות שונות עלולים לנטות להכללות. אם חטאנו לניואנסים תרבותיים בישראל ובקוריאה – לא זו הייתה כוונתנו.

[1] Yim, D. S.(2004). Korea’s National Innovation System and the Science and Technology Policy. Seoul: STEPI;

[2]  נתוני OECD – תמ”ג במחירים שוטפים, באתר: https://data.oecd.org/gdp/gross-domestic-product-gdp.htm

[3] Campbell, J. (2012). Building an IT Economy: South Korean Science and Technology Policy. Issues in Technology Innovation, vol. 19, 2012

[4] Van Noorden, R. (2017, February 7). Israel edges out South Korea for top spot in research investment. Nature. http://www.nature.com/news/israel-edges-out-south-korea-for-top-spot-in-research-investment-1.21443?WT.mc_id=TWT_NatureNews

[5]  נתוני OECD לשנת 2014

[6] Lall, S. (1999). Promoting Industrial Competitiveness in Developing Countries: Lessons from Asia. London: Commonwealth Secretariat. Pp. 51-52

[7] Lu, W. and Jamrisko, M.(2017, January 7). These Are the World’s Most Innovative Economies. Bloomberg. https://www.bloomberg.com/news/articles/2017-01-17/sweden-gains-south-korea-reigns-as-world-s-most-innovative-economies

[8] Son, J.(2017, March 4). South Korea has World’s Fastest Internet. http://technology.inquirer.net/59866/south-korea-worlds-fastest-internet

[9] מדד ה ICT  של ה-ITU, 2016 (ICT development index), באתר ה-ITU: http://www.itu.int/net4/ITU-D/idi/2016/

[10] Chung, S. (2007). Excelsior: The Korean Innovation Story. Issues In Science and Technology, Volume XXIV Issue 1. http://issues.org/24-1/chung/

[11]Team TS. Samsung continues to lead global NAND flash memory market. TechSource. March 2017. https://www.techsourceint.com/news/samsung-continues-lead-global-nand-flash-memory-market

[12] Shankar B. (2017). LG to release its first-ever OLED smartphone in Q3 2017 says report. https://mobilesyrup.com/2017/05/16/lg-to-release-its-first-ever-oled-smartphone-in-q3-2017-says-report/

[13] Lyan, Irina. 2017. Remapping East Asian Economies. Paper presented in Korea University Graduate Student Conference, June 23.

[14]  הדברים נאמרו במספר הרצאות של מורן בקוריאה, האחרונה שבהן – בכנס Hello Tomorrow Korea 2017 במסגרת ועידת Asian Leadership, שנערך ביולי 2017 בסאול.

[15]  החברה נמכרה ל-Broadcom ב-2010.