אין לישראל תוכנית עסקית מלבד החדשנות

למה המדען הראשי תומך במו”פ מסוכן וארוך טווח? איך מלמדים ומיישמים חדשנות מתודולוגית? מה סוד הקסם של שיתופי פעולה? איך מרוויחים מכישלונות? מה היתרונות בהון אנושי הטרוגני? ואיך מרוויחים מזליגת ידע? ראיון עם המדען הראשי, אבי חסון

לרגל השנה החדשה נפגשנו עם המדען הראשי, אבי חסון, לשיחה על החזון, האתגרים והמשימות של לשכת המדען הראשי, על תפקיד המפתח של הממשלה בעולם הטכנולוגיה והחדשנות, ועל ההשקעה העצומה במחקר ופיתוח ובהון אנושי כדי שישראל כ-Start-up Nation (אומת סטארט-אפ) תישאר בחזית העולמית של החדשנות.

“חדשנות ומו”פ הם מנועי צמיחה המייצרים מקומות תעסוקה, מסייעים בפתרון אתגרים חברתיים, תורמים לחוסן לאומי, מעודדים תחרותיות ומסייעים ברמת המיתוג”, אומר המדען הראשי, אבי חסון. “כולנו יודעים למשל כיצד המיתוג שלנו כאומת סטארט-אפ השפיע על התעשייה והמשק.

“למזלנו, כשממפים את מדינות העולם לא לפי גודלן או השפעתן הפוליטית, אלא על פי חדשנות – אנחנו על הפודיום של המדליות”.

לפעמים מדובר במדליית זהב, לפעמים כסף, אבל בכל הדירוגים הבינלאומיים לאורך שנים אנחנו תמיד למעלה. ולא במקרה, ישראל משקיעה במחקר ובפיתוח אזרחי כאחוז מהתמ”ג – יותר מכל מדינה אחרת. יש פה כמות גדולה של כוח אדם איכותי, טכנולוגי ומקצועי, השקעות הון, בעיקר הון סיכון, ואקו-סיסטם (Ecosystem) מאוד מורכב, מוביל וייחודי שהתפתח לאורך שנים ושלא קיים בהרבה מדינות.
אחד ממרכיבי אקו-סיסטם זה הוא הממשלה, שהינה בעלת תפקיד מפתח בעולם הטכנולוגיה והחדשנות, בראש ובראשונה לאור קיומם של כשלי שוק מובנים בהשקעות במו”פ, הכרוך מטבעו בסיכונים. רוב פרויקטי המו”פ נכשלים – לאו דווקא מבחינה טכנולוגית, אלא בהבאת תשואה מסחרית למי שהשקיע בהם. כמדינה תפקידנו לעודד מו”פ פורץ דרך, חדשני, ארוך טווח ועתיר הון. כלומר, מו”פ מהסוג שאינו קורה מאליו בשכיחות גבוהה בלעדינו, ועל תפקידנו זה יש כיום הבנה והסכמה רחבה”, מדגיש חסון.

טיפול בכל תחומי החיים 
לשכת המדען הראשי קיימת כמעט 45 שנה והיתה תמיד חדשנית ומובילה בכלי המדיניות שלה. הרבה דברים שכיום נחשבים ל-Common knowledge היו בזמנו מאוד חדשניים. למשל, יצירת שיתופי פעולה בינלאומיים במו”פ, או הקמת מאגדים המשלבים בין אקדמיה לתעשייה.

“לשכת המדען הראשי היא הגוף המרכזי המופקד בחוק לרכז את נושאי הטיפול במו”פ ובחדשנות לתעשייה”, אומר חסון. “אנחנו מטפלים בנושא הטכנולוגיות בכל התחומים ובכל מסלול החיים: מדעי החיים, פלסטיקה, מזון, תקשורת, מים, תרופות, אנרגיה ועוד. אלפי חברות פונות אלינו מדי שנה למימון מו”פ. אנחנו בודקים, מחליטים ומעניקים להן מימון שנועד להפחית את הסיכון ולהגביר את סיכויי ההצלחה של הפרויקט.

כל סוגי החברות – החל מיזם בודד עם רעיון שטרם הקים חברה ועד חברות רב-לאומיות – מטופלות ומקבלות מענה ב-37 התוכניות שלנו.

במסגרת אחריותנו לבחינת האקו-סיסטם של החדשנות, אנו עוסקים גם בגיבוש ויישום מדיניות חדשנות טכנולוגית. כשאנו מזהים בעיה, פער, כשל שוק, תשתית חסרה – אנו מאפיינים את הפתרון והרבה פעמים גם מיישמים אותו”.

תשתיות והשתתפות בסיכון
“אני שם את תפקידי הממשלה על שלושה נדבכים: תשתיות, השתתפות בסיכון ושיתופי פעולה. נדבך התשתיות כולל גם סביבת מס וכוח אדם טכנולוגי ומקצועי. זה תפקיד קלאסי של ממשלה”, אומר אבי חסון. “בדרך כלל הסקטור הפרטי לא יכול להשקיע בתשתיות, או שאין היגיון כלכלי בכך שהוא יעשה זאת, בעוד שבשבילנו כממשלה יש היגיון כלכלי רב בהשקעה בתשתית שמשרתת אלפי חברות. מרכז הננו-טכנולוגיה שעזרנו לממן, בנק הרקמות, חוק האנג’לים שהעברנו עכשיו ועוד הם דוגמאות להשקעה הכרחית וחשובה שלנו בתשתיות המשפיעות על האקו-סיסטם. 

נדבך שני הוא השתתפות בסיכון. בכל פעולה שאני עושה כמדען הראשי יש אלמנט של השתתפות בסיכון. שתי המילים כאן חשובות. השתתפות – כי אני אף פעם לא נותן מאה אחוז של מענק ותמיד יש matching (התאמה) של היזם. וסיכון – כי לנו יש יכולת להתמודד עם רמת סיכון הרבה יותר גבוהה מאשר למשקיע או ליזם. נכון שזה לא אינטואיטיבי, כי ממשלה וסיכון כסף ציבורי לכאורה לא מתחברים, אבל יש בזה דווקא היגיון כלכלי איתן.
אם להסביר זאת בפשטנות, נגיד שהשקעתי בחברה והיא נכשלה, אבל מתוכה צמחו ארבע חברות חדשות המתבססות על כוח האדם והידע שנוצרו בחברה המקורית. כמשקיע פרטי הפסדתי את כל הכסף וממש לא מעניין אותי מה קרה אחר כך. אבל כממשלה ההסתכלות שלי שונה כי החברה שנכשלה היתה למעשה השקעה מצוינת בזכות הנכסים שנוצרו שם. המינוח הכלכלי לכך הוא Spillover – כלומר, זליגה או גלישה של ידע.
ידע הוא מוצר מופלא עם תכונה ייחודית: אם לי יש דולר ולך דולר ונחליף בינינו עדיין יש לכל אחד מאיתנו רק דולר, אבל אם לי יש רעיון ולך יש רעיון והחלפנו בינינו את הרעיונות, לכל אחד מאיתנו יש כעת שני רעיונות שיכולים ביחד להוות בסיס לרעיון שלישי ופורץ דרך. ידע הוא מוצר ייחודי בעל ערך כלכלי מיוחד במינו. לכן זליגת ידע שהיא תולדה של תהליך המו”פ יוצרת הרבה אפקטים חיוביים.
הרבה פעמים אנחנו אומרים שאחד הסודות שלנו כאומת סטארט-אפ הוא מדיניות הקניין הרוחני של מערכת הביטחון. ואז שואלים אותנו ‘מה המדיניות?’ ואני אומר: אין מדיניות. המדיניות היא שאפשר להשתמש בידע כל עוד לא פוגעים בביטחון הלאומי. כלומר, יזם שסיים את תקופת שירותו ב-8200 יכול לעשות בחייו האזרחיים בדיוק את מה שלמד ועשה שם. צ’ק-פוינט היא דוגמה מצוינת לכך והתועלת שלה לתעשייה האזרחית היתה אדירה”.

ההבדל בין מיקרו למאקרו
“בגלל המאפיינים הייחודיים של לשכת המדען הראשי, יש לנו יכולת להשקיע בפרויקטים חדשניים ופורצי דרך, שהם לרוב גם יותר מסוכנים”, אומר אבי חסון.

“כשפרויקט מגיע לוועדת המחקר והבודק המקצועי מגדיר אותו כחדשני ומסוכן – כל הוועדה מתלהבת. זה בדיוק המקום שבו אנחנו צריכים להשתתף בפרויקטים”.

יש דיון גדול בעולם שלנו בין שתי גישות. האחת אומרת שכממשלה תפקידנו למקד את ההשקעות בשלושה תחומים טכנולוגיים נבחרים בלבד. לעומת זאת, הגישה של לשכת המדען הראשי לדורותיו דוגלת בהקצאת משאבי מימון המו”פ בפרויקטים לפי איכות ההצעות, ללא קשר לסקטור אליו הן שייכות. החריג בעניין זה הוא תחום התשתיות שבו ההשקעה שלנו ממוקדת.
סקטור המטרה שלי ופונקציית ההחזרים שלי נראים אחרת משל משקיע פרטי. ה-Pie chart של המדען הראשי שונה מזה של ההון סיכון והניסיון מלמד שהלקוחות מבינים זאת מאליהם. יזם שצריך חמישים אלף דולר כדי לעשות אפליקציה לאייפון לא פונה למדען הראשי. דלתי פתוחה, אך במקרה כזה יותר מתבקש שיפנה לאחד ממקורות המימון האחרים. לעומת זאת, יזם המקים חברה בתחום שדורש הון רב ומו”פ ארוך טווח, כגון Medical device, יפנה למדען הראשי. זה קורה מאליו.
זה משקף את ההבדל בין מיקרו למאקרו. ההחלטה שעושה הנהלת הפירמה הבודדת שונה מההחלטה הנעשית ברמת מדינה. כשמטפלים באלפי חברות נוצרת תמונה שבה המיקרו לא משנה. אנחנו מזיזים אונייה מאוד גדולה ולכן הראייה היא במאקרו ולא במיקרו”.

משקל התרמיל הכבד יורד במחצית
מה אנחנו יודעים לומר על האפקטיביות של הדברים שהמדען הראשי עושה?
“לאורך השנים נעשו מחקרים על האימפקט של המדען הראשי. היה מחקר אקונומטרי שנערך ב-2008 ועדכון שלו מבוצע עכשיו. המחקר העדכני טרם פורסם רשמית אבל הוא מחזק את התוצאות שהתקבלו במחקר הקודם. זהו מחקר אובייקטיבי לחלוטין. לא אנחנו ביצענו אותו – אנחנו רק סיפקנו את הנתונים. יש לו שתי שורות תחתונות מעניינות: האחת מראה שכל שקל שאנחנו נותנים מחזיר את עצמו לכלכלה פי 5 או פי 10. זה קורה בין השאר בגלל זליגת הידע והחדשנות. השנייה מראה שכל שקל שאנחנו משקיעים מייצר 2-1.5 ש”ח של השקעה של הסקטור הפרטי שלא היתה מתרחשת בלי ההשקעה שלנו.
די פשוט להמחיש את זה דרך דוגמת מיקרו: בואו נדמיין שיחה בין סמנכ”ל הפיתוח לבין ה-CPO בחברה. בא סמנכ”ל הפיתוח ואומר: ‘יש לי רעיון טכנולוגי שיכול לשנות את פני החברה ולהכפיל מכירות’. שואל ה-CPO ‘כמה זמן זה ייקח?’ ומקבל את התשובה: ‘הרעיון נמצא בראשית דרכו, אני מניח שבעבודה מאומצת זה ייקח שלוש עד חמש שנים’. אם ברגע זה לא הפסיק ה-CPOלהקשיב הוא שואל כעת ‘ומה הסיכוי שזה יצליח?’ ונענה: ‘אני לא ארמה אותך, יש פה חומרים חדשים וטכנולוגיה בסיכון גבוה…’ ההיגיון מחייב שכאן מסתיימת השיחה, אבל אז סמנכ”ל הפיתוח אומר: ‘רציתי להוסיף שיש לי חמישים אחוז מימון מהמדען’. בהרבה מקרים משפט המפתח הזה הופך את דחיית ההצעה על הסף ל’כן! בוא נלך על זה’. כי המשמעות היא שמישהו בר סמכא בחן את הפרויקט ויש עוד מישהו שירים כלכלית את התרמיל הכבד הזה שמשקלו פחת מיידית בחצי. זאת אמנם דוגמה פשטנית אבל היא מצביעה על התוספתיות המובהקת שהופיעה במחקר.
אין לישראל תוכנית עסקית אחרת מלבד החדשנות. אני מאוד נרגש מתגליות הגז שגילינו, אבל אין לנו משהו שיכול להחזיק אותנו כלכלית לאורך זמן מלבד החדשנות. ההיי-טק הוא מחצית הייצוא התעשייתי של ישראל.

החדשנות והמו”פ חשובים עבורנו יותר מאשר למדינות אחרות. אנחנו לא רוסיה על אוצרות הטבע שלה ולא הודו על כמויות האנשים האינסופית.

אנחנו במגרש אחר ועלינו להביא אליו את מה שאנחנו טובים וחזקים בו. זה מה שמבדל אותנו ועלינו להשקיע בכך פעילות מקיפה על מנת להגיע להישגים”.

מילות המפתח הן שיתוף פעולה
“תפקיד נוסף של הממשלה הוא שיתופי פעולה. אלו שתי מילות המפתח בחדשנות המודרנית”, אומר אבי חסון. “כמעט כל מחקר, פיתוח ויישום מתבצע כיום בשיתוף פעולה בין כמה חברות, בין תעשייה לאקדמיה, בין מדינות, או בין סקטור פרטי לציבורי.
אנחנו יוצרים הרבה מאוד מסגרות שעוזרות לשיתוף הפעולה החיוני הזה לקרות. גם באמצעות Match making ׁ(שידוך) וגם במימון. יש לנו חמישים הסכמים בין-לאומיים בעולם שדרכם אנחנו משדכים מאות פרויקטים בשנה בין חברות ישראליות וזרות. יש לנו גם שיתוף פעולה חיוני עם האקדמיה כי הרבה מתעשיות העתיד הן מבוססות מדע, ויש הכרח בצינור יעיל בתרגום מחקר בסיסי לתעשייה.
הדברים הכי מעניינים כיום הם תולדה של שיתופי פעולה. בין ביולוגיה לתוכנה, למשל, או בין מכשור רפואי לעולם התקשורת. זאת המגמה העולמית.

“כישראלים יש לנו יתרון מובהק שנובע מהגודל (הקטן) ומהתרבות. כאן, יותר מבמקומות אחרים, אנשים מדברים אחד עם השני ויוצרים צוותים אינטרדיסציפלינריים בצורה הרבה יותר טבעית”.
 
המתכון לאומת סטארט-אפ
“פעם בשבוע אני מסייר בתעשייה”, אומר אבי חסון, “זה גם היום הכי כייפי בשבוע וגם מקור להרבה מאוד רעיונות – כל הרעיונות הטובים שלנו באים מהשטח. זה יתרון מובהק של מדינת ישראל הנובע מהגודל והנגישות. הכל חי, הכל מהשטח ויש כל הזמן פידבקים.  
בכל סיור כזה תמיד אנחנו משאירים זמן לדיון ואני מבקש שיגידו מה לא בסדר, איפה הבעיות. לא כולן נמצאות בתחום אחריותי, אבל מתפקידנו להיות קולה של התעשייה בתוך הממשלה.
במפגשים בינלאומיים המון אנשים מבקשים את המתכון לאומת סטארט-אפ. והתשובה מבחינתי היא שזה שילוב של הרבה מאוד דברים, אבל בגדול צריך רק הון אנושי והון סיכון. כמה כמויות, מתי מערבבים, איך יוצרים – זה כבר כניסה לפרטים, אבל זה המתכון בגדול. ואין ספק שההון האנושי הוא המרכיב העיקרי.
ההון האנושי הוא המוצר הכלכלי. מסיבה זאת אנחנו משקיעים כיום הרבה יותר בהבאת המגזר הערבי והסקטור החרדי אל מעגל העשייה. מעבר לשיקולים האתיים, הפוליטיים והחברתיים יש אינטרס כלכלי מובהק במיצוי מאגרי כוח האדם. יש לנו מחסור בכוח אדם, ההיי-טק כמעט בתעסוקה מלאה ושני מגזרים אלה יכולים לקחת חלק חשוב בכוח העבודה.

אולי לא יגיעו שוב מיליון עולים מברה”מ שמישהו כבר דאג להשכלה שלהם, אבל החרדים והערבים כבר פה, גם אם צריך להביא אותם מהישיבות ומהכפרים.

חינוך מהווה אבן יסוד בעניין הזה, כי המקצועות הטכנולוגיים עתירי חינוך. ושם, בחינוך, המספרים לא טובים. מספר בוגרי חמש יחידות במתמטיקה הולך ויורד אבסולוטית. מספר הבוגרים במקצועות רלוונטיים מהאקדמיה היום זהה למספר הבוגרים בשנת 2000 בעוד שהתעשייה גדלה ב-60% מאז. כוח אדם איכותי הוא החמצן. זה גם הערך המוסף שלנו. יש פה אנשים מדהימים שיצרו פתרונות שהופכים חסרונות של המדינה ליתרונות. אין פה שוק, אנחנו מוקפים באויבים, אין פה אוצרות טבע, אבל בעולם החדשנות והיזמות, השרדנות האבולוציונית המפותחת שלנו היא תכונה נפלאה. 
רוב הממשלות בעולם משקיעות את רוב משאביהן ביצירת תרבות של חדשנות ויזמות, אבל פה, אלו תכונות רווחות. יש לכך בין היתר סיבות היסטוריות – כאן אחוזות לא עוברות בירושה ארבעה דורות מאבא לבן. לחברה של מהגרים יש פחות מה להפסיד ויותר מה להוכיח. מדינת ישראל היא סטארט-אפ”.

מביאים את יתרונות ההיי-טק לתעשייה המסורתית
מהו החזון שלך לגבי פעילות לשכת המדען הראשי? 
“המשימה ל-20 השנים הבאות שונה מעט מהמשימות שהיו ב-20 השנים שעברו. בעבר המשימה היתה במידה רבה חד-ממדית והיא נעשתה רב-ממדית. משימת העבר היתה יצירה – לא היה פה כלום והיה צריך ליצור. לא היו קרנות הון סיכון, חממות, חברות צעירות, מנועי סטארט-אפים, מו”פ ושיתופי פעולה בינלאומיים והיה צריך לבנות, ליצור ולהקים את כל אלה.
היום אנחנו נמצאים במקום מעט אחר. יש לנו כבר נכס, ועכשיו צריך לראות איך ממצים נכון את ערכו הכלכלי. המשימה בעיניי נפרדת כעת לשני אתגרים: האתגר הראשון הוא לשמור על התחרותיות של ההיי-טק ולהישאר על פודיום המדליות. משימה זאת נהיית הרבה יותר קשה כי בניגוד למה שהיה בשנות ה-90′, כל המדינות כבר הבינו את ‘השטיק’ הזה. אין מדינה בעולם שלא משקיעה בהיי-טק, כולל מדינות שבכלל לא חשבנו עליהן בעבר כמתחרות. נעשה הרבה יותר מורכב להשיג את המטרה.
האתגר המשימתי השני הוא הרחבת המעגל. נכון שמחצית מהייצור זה היי-טק, אבל רק 10% מהמועסקים עובדים בהיי-טק. אז איך מביאים את כל הדברים הטובים האלו של חדשנות, פריון גבוה וגלובליזציה במובנה החיובי אל תוך התעשיות האחרות? מזה נפרטות כמה וכמה משימות יותר מורכבות שצריך לטפל בכולן. בכל אחת מהן יש לקוחות מעט שונים ולחלקן מטרות שונות.
המשימות החדשות מאוד מגוונות. חלקן בתעשיות המסורתיות, וחלקן במנועי הסטארט-אפים, עולם החממות וכן הלאה, ביצירת יותר מיזמים חדשים ובמקביל ביותר חברות שיצמחו להיות חברות משמעויות. זה כולל הבאת חברות רב-לאומיות נוספות וניצול נכון של 300 חברות הרב-לאומיות שכבר פועלות פה כדי שיעשו יותר, שיעבדו יותר עם האקדמיה ושיכשירו קבלני משנה מקומיים.
ג’נרל מוטורס, למשל, הקימה בישראל לפני שש שנים מרכז שהעסיק ארבעה אנשים, וצמח למרכז המעסיק מאה. דרך העבודה של ג’נרל מוטורס עם קבלני משנה – אנשים בתעשייה המסורתית שרובם נמצאים בפריפריה, למשל חברת ניטים מאור הנר – היא הכשירה אותם בתחום והיום הם מוכרים לחברות הכי גדולות בענף – ,BMW אאודי. זה לא היי-טק, זאת תעשייה מסורתית פר-אקסלנס. עכשיו השאלה היא איך לנצל את העובדה שחברות רב-לאומיות נוספות נמצאות פה כדי לעשות שיתופי פעולה נוספים ולשלב בין האתגרים החברתיים לבין החדשנות והמו”פ”.

יותר נערות עם 5 יחידות מתמטיקה
“חדשנות אוהבת הטרוגניות”, אומר חסון. “יש גם מי שטוען ההיפך ואומר שהווקטור מתקדם הרבה יותר מהר כשלוקחים למשימה בוגרי 8200, למשל, אבל אני מאמין שלהטרוגניות יש חשיבות רבה.
הטרוגניות תורמת ליצירתיות. לפעמים דווקא מאנשים פחות מיומנים ומעולמות שונים אפשר לקבל פתרונות אחרים וזווית ראייה שונה על צרכים אחרים. הטרוגניות מתחילה קודם כל במגדר – ברמה האינסטרומנטלית הכלכלית חשוב שיהיו יותר נשים בהיי-טק. הבעיה מתחילה לצערי במספר הנערות שמסיימות תיכון עם חמש יחידות במתמטיקה. כבר שם אנחנו מאבדים הרבה מהן.
עולם אחר שעכשיו אנחנו נכנסים אליו לראשונה הוא חדשנות במגזר הציבורי. צמצום הפער בין התדמית הטכנולוגית שלנו והעשייה החדשנית המדהימה במגזר הפרטי, לבין חוסר הקידמה בתשתיות ובשירותים לאזרח. המשימה שלנו היא למצוא דרכים לחבר את שני הדברים. זה יעזור גם לסטארט-אפים וגם לממשלה שתוכל לאמץ טכנולוגיות חדשות בשירותים השונים לאזרח בתחום הבריאות, הרווחה, התשתיות והחינוך.

“בקרוב תהיה תוכנית חדשה של המדען הראשי בשיתוף עם מנהלת ישראל דיגיטלית, שתעבוד עם משרדים ספציפיים ותציף צרכים שניתן לתת להם מענה טכנולוגי. חשוב שהממשלה תיקח אחריות על העניין הזה: חיבור אומת הסטארט-אפ לכל תחומי החיים: לחינוך, לרווחה, לבריאות ועוד”.

מתודה של מחקר ופיתוח
“נושא חשוב מאוד נוסף הוא חדשנות בתעשייה המסורתית והיו לנו כאן כבר כמה וכמה הצלחות משמעותיות”, אומר חסון, “לתעשייה זו אין תוחלת לאורך זמן ללא חדשנות. בחמש השנים האחרונות השקענו בכך יותר ממיליארד שקל בתחומים מגוונים: מזון, פלסטיקה, מתכת וטקסטיל. בהמשך לאותה הבנה בחרנו לאחרונה בפעם הראשונה חממה שתתמקד בטכנולוגיות מזון, פוד-טק. יצרנו כללים מיוחדים לתעשיות המסורתיות.
רוב ההנהלות במפעלים המסורתיים הקטנים והבינוניים ממוקדות בדרך כלל בשני דברים: איך לשלם משכורות לעובדים ואיך לשלם לספקים. אנחנו מנסים להכניס למפעלים אלו מתודה של מו”פ – שיהיה צוות שמופקד על כך ושתהיה תשומת לב לחדשנות שיטתית. עושים לשם כך הרבה יותר ייעוץ והכוונה בנושא, כולל מכינה למו”פ”.

פעילות בשווקים מתעוררים
“גם בנושא השווקים המתעוררים מילות המפתח הן שיתופי פעולה”, מדגיש חסון. “היום שיתופי הפעולה שלנו מחולקים בערך כך: שליש אירופה, שליש אמריקות (בעיקר הצפונית) ושליש אסיה. זה שונה מהותית ממה שהיה לפני שלוש שנים, אז אירופה היתה הרבה יותר דומיננטית. יש פה עולם שלם של יצירת קשרים עבור החברות, העובר בין היתר דרך שינוי תמהיל המוצרים, כי מקומות שונים על הגלובוס מכתיבים מוצרים אחרים.
אנחנו טובים בפיתוח ההיי אנד (מוצרי קצה), אבל רוב הלקוחות נמצאים במקומות אחרים והמוצרים דורשים התאמה. לפעמים כדי להיות רלוונטיים צריך לפתח את אותם פיצ’רים ב-20% עלות. יש סט שלם של פעולות שצריך לעשות ולעתים יש פערים תרבותיים שצריך לגשר עליהם. כשבאים לשיתוף פעולה בסין, למשל, מגלים שכאשר באים עם ממשלה זה יתרון, שם לעובדה שהמדען הראשי עומד מאחורי פרויקט יש משמעות עצומה. בארה”ב, לעומת זאת, אם איש עסקים מביא את הממשלה מאחוריו, במקרה הטוב זה נייטרלי.
אנחנו מתמודדים מול מציאות תקציבית מורכבת. התקציב רחוק מלהשביע את הביקושים ואנחנו אומרים “לא” להרבה פרויקטים טובים. קו הכסף מכריע בהרבה מקרים. היתה שחיקה לא מבוטלת בתקציב המדען הראשי בעשור האחרון, לצד גידול בתעשייה ובאתגרים, ומנסים להתגבר עליה בכל מיני דרכים, משתדלים להיות גמישים ויוצרים כלים לנתב צמיחה.
יש לנו מגוון תוכניות, כל אחת נמצאת בשלב אחר במסלול החיים. אבל תמיד, וזה עיקרון מאוד חשוב, אנחנו מחפשים את השותפות בין הסקטור הפרטי והממשלתי. זאת תמיד היתה אחת מאבני היסוד של לשכת המדען הראשי, ובעיניי גם של ההצלחה. זה מאפיין מרכזי מאוד בעשייה שלנו בכל תוכנית”.

מסר לשנה החדשה
“המסר המרכזי הוא המסר של עדכון המשימה”, אומר חסון ומוסיף בחיוך: “The easy part is over, החלק הקל מאחורינו. זה לא היה קל, עשינו דברים מדהימים, אבל עכשיו נדרש מאיתנו להתחדש. גם במשימות שאנו מציבים לעצמנו וגם בהתארגנות ובהתנהלות שלנו למשימות כגוף מרובה משימות ומוכוון לקוח.
זה דורש גמישות רבה בפתרונות. אם אשווה את זה לחברות, למיקרו, נניח היתה חברה בשנות ה-70 שפיתחה בהצלחה מוצר מדהים וחדשני ומאז היא מוסיפה כל הזמן פיצ’רים למוצר. חברה כזאת בוודאות לא תשרוד ב-2015. כדי להמשיך להצליח היא חייבת לשנות, לעדכן, להוסיף מוצרים חדשים וכן הלאה.
לכאורה אין לי תחרות, אני מונופול. אבל למעשה אני בתחרות עם כל המדינות האחרות על קבוצת אנשים – יזמים טכנולוגיים וממציאים שיכולים להיות פה ויכולים להיות במקום אחר. זה אתגר מאוד קשה מבחינה ממשלתית. גמישות ודינמיות הן לא התכונות שממשלה הכי מצטיינת בהן.
אנחנו מייצרים פתרונות. לא אידיאליים, אבל תוך חשיבה על התחדשות, היערכות, ואיך לשפר ללא הרף את השירות שלנו לתעשייה כדי להגשים את המטרות שלנו”.