לשכת המדען הראשי נמצאת בעיצומו של מהלך מכונן והיסטורי והופכת לרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית. המדען הראשי, אבי חסון, מסביר בראיון מיוחד מהן הסיבות למהפך הארגוני, כיצד הוא יתרום ליזמים ולתעשיינים ואיך שינוי חוק המו”פ ישפיע על הכלכלה הישראלית?
הכנסת והממשלה החליטו על רפורמה מבנית משמעותית בלשכת המדען הראשי והפיכתה לרשות לאומית לחדשנות טכנולוגית. לא מדובר רק בשינוי שם הגוף או המנגנון, אלא במהלך מכונן, שכל כולו מכוון למען היזמים, התעשיינים והכלכלה הישראלית.
“הקמת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית היא תוצאה של עבודה אסטרטגית ממושכת”, מסביר המדען הראשי, אבי חסון. “ההחלטה נבעה מכמה סיבות, והראשונה שבהן היא ההבנה שהמשימה שלנו השתנתה. הלשכה הוקמה בשנות השבעים, ובמהלך שנות השמונים והתשעים היא התמקדה בבריאת וביצירת אקו סיסטם של חדשנות הנודע בשמו ה’סטארט-אפ ניישן’. היה צריך ליצור תעשיית הון סיכון – ותכנית ‘יוזמה’ בנתה אותה. היה צריך ליצור שיתוף פעולה בין התעשייה לאקדמיה – ותכנית ‘מגנט’ יצרה אותו. היה צריך ליצור זרם של חברות סטארט-אפ – ותכנית ‘החממות’ מילאה כאן תפקיד מרכזי. במקביל קידמה לשכת המדען הראשי שיתופי פעולה בינלאומיים רבים שהגדילו מאוד את הייצוא הישראלי ואת הקמת מרכזי החברות הרב-לאומיות בארץ. אבל, בשנים שחלפו העולם השתנה, ולכן המשימות שלנו והכלים התומכים בהן חייבים להשתנות בהתאם”.
רשות לאומית גמישה תיתן מענה מהיר ויישומי לתעשיינים
“אפשר לחלק את המשימות של הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית בעשרים השנים הבאות לשני רבדים עיקריים”, מסביר המדען הראשי:
- לשמור על התחרותיות של ההיי-טק: בנינו כאן סביבת חדשנות מהמובילות בעולם. אך מכיוון שמדינות רבות אחרות מבינות את חשיבותן המכרעת של החדשנות והיזמות לכלכלה, ומשקיעות בנושא סכומי כסף רבים ואף מעתיקות את המנגנונים הקיימים שלנו, הולך ונעשה לנו קשה להישאר על פודיום של מדליות החדשנות.
- לרתום חלקים הולכים וגדלים מהמשק הישראלי לעולם החדשנות הטכנולוגית: הכוונה, למשל, לתעשיות המסורתיות כגון תעשיות הפלסטיקה, המזון והמתכת, שהיום לא נהנות ממה שיש בהיי-טק, מהפריון הגבוה, מהראייה הגלובלית ועוד. גם אל סקטור השירותים הציבוריים, של הממשלה עצמה, חייבים להכניס חדשנות.
“מה שלא השתנה כלל”, מציין המדען הראשי, “הן מטרות העל של המדען הראשי, וביניהן תעסוקה, פריון, צמיחה ואימפקט כלכלי, אבל כדי להשיג אותן אנחנו צריכים גם לנקוט בפעולות חדשות. המבנה הנוכחי של הלשכה מאוד מקשה על התנהלות כזאת”.
חשיבות השמירה על התחרותיות אינה שאלה פוליטית או אתית, אלא שאלה כלכלית נטו, כי ההיי-טק מהווה מחצית מהייצור התעשייתי של מדינת ישראל, אבל מעסיק פחות מתשעה אחוזים מהעובדים במשק”.
למה בחרתם דווקא בהקמת רשות לאומית לחדשנות טכנולוגית?
“במסגרת העבודה, מיפינו שלושים ושתיים מדינות עם מאתיים כלי מדיניות שונים וגילינו שהפער בין הדרישות של עולם החדשנות לבין הממשלה נפתח מהר וקצב השינוי רק הולך וגדל”, מציין המדען הראשי. “שינוי זה מתבטא בכל ההיבטים – הטכנולוגיה משתנה, השווקים, שיטות הייצור, השיווק ועוד – מה שמקשה על כל ממשלה בעולם לעמוד בקצב. כדי להתמודד עם הפער הזה מדינות שונות יצרו כלים מבניים חוץ-ממשלתיים גמישים יותר. גם הרשות שנקים תהיה, יחסית לגוף ממשלתי, גמישה, חדשנית, זריזה ודינמית יותר. גמישות הרשות מתבטאת ביצירת פתרון מהיר – שייושם תוך כמה חודשים ולא שנים – לכל בעיה, מחסור או כשל שוק. המודל הזה אינו ייחודי רק לנו, והוא מתקיים גם במדינות אחרות בעולם, ביניהן שוודיה, אנגליה, קוריאה וסינגפור.
“אחד הדברים החשובים במהלך הזה הוא ההכרה של הממשלה והכנסת בחשיבות ובייחודיות של התעשייה הזו ובנחיצותה לכלכלה הישראלית. אין עוד תאגיד סטטוטורי כזה במדינת ישראל”, מדגיש המדען הראשי.
פעילות בזירות המותאמות למשימה וללקוח
מלבד הגמישות, איך פעילות כרשות תתרום לתעשיינים וליזמים?
“כרשות, יהיה לנו ארגז כלים רחב יותר. הצורך בהרחבת הכלים העומדים לרשותנו נוצר בעקבות ההבנה שהעולם החדש הוא רב-משימות ורב-לקוחות ולכן נדרשת עבודה שהיא מוכוונת משימה ולקוח. למשל: אפשרות להפעיל כלים פיננסים מגוונים יותר כדי לבצע את אותן משימות – ערבויות, הלוואות, השקעה בקרנות, פטורים, הנחות, מענקים ובאופן כללי נוכל לספק פתרונות טיילור-מייד ולהתאים את הכלי למשימה ו/או ללקוח”, מפרט המדען הראשי.
“הקמת הרשות תרכז במקום אחד את הידע וההבנה וגם את יכולת הביצוע והניהול. מהלך זה לא מגדיל את הסמכויות שלנו, אלא את מאגר הכלים שלנו. יכולות אלה יאפשרו לנו לסייע לעשייה הממשלתית להבשיל לרמה שתקדם אותה יותר.
“הגישה מכוונת המשימה והלקוח מכונה אצלנו ‘הזירות’. זירת ההזנק, למשל, תתמקד ביזמויות ובסטארט-אפים בתחילת דרכם ותפעיל מגוון של כלים, שהחממות הטכנולוגיות הן רק חלק מהם, אבל עם תקציב ייעודי למשימה ועם מגוון של כלים קיימים וחדשים לטובת העניין. לצידה תהיה ‘זירת צמיחה’ שאמורה לטפל בחברות הבוגרות, וכן הלאה. המיקוד הוא לא רק בהבאת שלוש מאות חברות רב-לאומיות נוספות לארץ, אלא באפשרות להוציא יותר משלוש מאות החברות שכבר פועלות כאן. המטרה היא לחבר אותן יותר לאקוסיסטם, להגדיל את האימפקט הכלכלי ואת מעגלי התעסוקה שלהן”, הוא מסביר.
מה יהיה מעמד הרשות מבחינה חוקית?
“הרשות תהיה גוף שמקיים מדיניות ממשלתית”, מדגיש חסון. “לא במקרה אני לא משתמש במילה ‘עצמאית’ כי זו לא הכוונה. החיבור למשרד הכלכלה חשוב ובעל ערך, כגון החיבור ליחידות אחרות במשרד כמו מינהל סחר חוץ, הנספחים הכלכליים ומרכז ההשקעות. גם במבנה החדש, המדען הראשי יישאר עובד של משרד הכלכלה, יהיה כפוף לשר ויכהן כיושב הראש של הרשות כדי לשמר את החיבור הזה. הרעיון הוא שאת המדיניות הממשלתית נבצע מתוך התנהלות גמישה וחדשנית יותר.
“זהו מהלך מכונן והיסטורי, שמשנה גם את חוק המו”פ וגם את המנגנון והצורה שבה הדברים ייעשו. ההכרה הרחבה של הממשלה בחשיבות הנושא הביאה לכך שהצלחנו להגדיל את תקציב הבסיס של לשכת המדען הראשי וקיבלנו תוספת של מאתיים מיליון שקלים בשנה הקרובה.
“למעשה, הרשות היא הארגון המבצע ומועצת המנהלים שלה היא הגוף המאשר והמכוון. מודל זה אמור לקצר מאוד את הביורוקרטיה וליצור הרבה הזדמנויות עסקיות. בשונה מתהליכים בגופים אחרים, כל העובדים שלנו מוזמנים להצטרף למהלך. זה לא מהלך של התייעלות או החלפת עובדים. אנחנו מעריכים מאוד את כוח האדם הקיים והיינו רוצים לראות את כולם ברשות החדשה. הרשות החדשה תאחד את העובדים של מתימו”פ ואת עובדי לשכת המדען הראשי במשרד הכלכלה לגוף אחד, שיישב במקום אחד ויפעל בצורה קוהרנטית”.
“בזכות השינוי בחוק, נוכל להגיע גם לסקטור השירותים ולתעשיות נוספות. המוטיבציה שלנו היא כלכלית. ההון האנושי הוא אחד האתגרים הכי חשובים בהיי-טק הישראלי, וגם כיום יש לנו תכניות לגיוס חרדים וערבים שנוכחותם בהיי-טק היא קטנה מדי. אנחנו יודעים שלא כולם מכירים את התכניות שלנו והמטרה היא גם להנגיש אותן לקהלים הנכונים. מה שברור הוא שאי אפשר להציע את אותם כלים המתאימים לתעשיות אחרות גם לתעשייה המסורתית, לדוגמה, שם זקוקים לכלים המתמקדים במנטורינג ובייעוץ כדי ליצור צוות למו”פ”, מציין המדען הראשי, אבי חסון.
משרדי הממשלה מבינים עד כמה החדשנות חשובה לישראל
“התעשייה היא הלקוח מספר אחת שלנו. אנו מאמינים כי חיבור התעשייה הישראלית לזירה הבינלאומית צריך לפעול בצורה מכוונת וממוקדת, שמביאה בחשבון את הנכסים והאתגרים שיש לנו ב-2015. הם שונים בתכלית ממה שהיה בשנות התשעים שבהן רק יצאנו לדרך.
“עבדנו על המהלך במשך שלוש שנים, וצריך להגיד מילה טובה לשר הכלכלה הקודם ולשר הנוכחי אריה מכלוף דרעי שלקח את הנושא הזה לידיו, וגם לשר האוצר משה כחלון. זה לא מהלך טריוויאלי. המשרדים מוותרים כאן על כוח ועל השליטה כי הם מבינים עד כמה החדשנות חשובה למשק הישראלי. ההכרה הזו בלטה גם בהצבעות בכנסת. עכשיו מוטלת עלינו חובת ההוכחה והצעדת החדשנות הטכנולוגית אל יעדים ושיאים חדשים”.