עולם של הזדמנויות לחברות ישראליות

מה הקשר בין החברות HP, קוקה קולה וחברת הכימיקלים מֶרְק? כולן מחפשות שידוך. תוכנית התאגידים הרב-לאומיים של המדען הראשי מפגישה חברות ענק עם סטארט-אפים ישראליים ומסייעת לרעיונות להתגשם

תוכנית התאגידים הרב-לאומיים של המדען הראשי נועדה לחבר את חברות הענק הרב-לאומיות הפועלות בישראל עם חברות ההזנק הישראליות הקטנות-בינוניות ופורצות הדרך, המציעות טכנולוגיות שכדאי לאותן חברות ענק לבחון מפעם לפעם.
סיפור ההצלחה של חברת קיו-לייט הוא ללא ספק דוגמה מעוררת השראה לשיתוף פעולה פורה שנוצר בתמיכת המדען הראשי בין חברה ישראלית עם רעיון ישראלי מקורי לבין חברת הענק הרב-לאומית מרק .(Merck) 
“קיו-לייט מיישמת מסחרית רעיון של פרופ’ אורי בנין מהאוניברסיטה העברית – פיתוח טכנולוגיית חלקיקים (Quantum materials) מחומרים מוליכים למחצה הפולטים אור”, מסביר שלמה אמיר, מנכ”ל החברה. “הטכנולוגיה שפותחה על ידי קיו-לייט מאפשרת שליטה מדויקת בתכנון תדר פליטת האור במרחב הצבע של מסכיLCD כגון מסכי טלוויזיות, סמארטפונים, מחשבים ועוד. הטכנולוגיה מייצרת צבע באמצעות הגבישים בצורה יעילה וטובה יותר מאשר במסכים הקיימים, יוצרת אור עשיר במיוחד לעין ובמקביל צורכת פחות אנרגיה. התוצאה היא צבע חי יותר על המסך ויעילות אנרגטית גבוהה יותר.
“בעולם קיימות מספר חברות העוסקות בטכנולוגיית חלקיקים, אך קיו-לייט, שהיתה בין הראשונות בתחום, פיתחה גבישים עם תכונה מבנית אופטית ייחודית המהווה יתרון”, מסביר אמיר. “חומרים אלה מתוכננים לפלוט אור מקוטב בתדר מסוים מאוד שניתן לשליטה”.

בתמונה: החלקיקים שפיתחה קיולייט פולטים אור בתדר מסוים

לחברת הכימיקלים הגרמנית מרק, שגילתה עניין בטכנולוגיה של קיו-לייט וחברה אליה, יש ניסיון עצום בשלב הקריטי של מעבר לייצור כימיקלים משלב הפיתוח. למרק יתרון עצום נוסף – היא הספק הגדול שביותר בעולם של החומר הנקרא liquid crystal, המרכיב הכימי המרכזי במסכי LCD (Liquid Crystal Display). הליקוויד קריסטל הוא שכבה במסך המאפשרת שליטה אלקטרונית על מודולציות האור של המסך. מרק, המחזיקה בכ-70% מהשוק העולמי בתחום המסכים, מסייעת להצלחה בעזרת הידע, הניסיון, העוצמה והמיתוג החזק בשוק, הבאים לידי ביטוי גם בשלב המקצועי של מעבר מפיתוח לייצור המוני, וגם ברמת הנגישות לשוק היעד ולהבנת הצרכים של לקוחות היעד הפוטנציאליים. שיתוף פעולה זה מסייע לקיו-לייט לצלוח את השלב המכריע של מעבר מפיתוח וייצור במעבדה לייצור בהיקפים מסחריים.
המדען הראשי מלווה את חברת קיו-לייט מיום הקמתה ב-2009 ובכל הסבבים שהיו מאז, במסגרת תוכנית התאגידים המאפשרת השקעה ושותפות של חברות רב-לאומיות. במסגרת זו, נוצר החיבור עם חברת מרק המשמש כמקפצה שיווקית משמעותית ביותר.
מדובר בפיתוח אסטרטגי בעל יתרונות מובהקים: מרחב צבע גדול יותר, צבעים איכותיים יותר ומסכים פשוטים וזולים יותר לבנייה. “היישומים שאליהם מכוונת קיו-לייט הם מסכי טלוויזיה, מסכים סלולריים וכדומה. לחסכון באנרגיה יש חשיבות דרמטית במיוחד כשמדובר בסוללות של מכשירים סלולריים”, אומר אמיר. “אנחנו בשלב מאוד מתקדם, כמעט סופי, בפיתוח הבסיסי של החלקיקים. התחלנו בעבודה מול שותפים פוטנציאליים על מנת להחדיר לשוק העולמי את הפיתוח בשתי דרכים: בטווח הקצר – על ידי הטמעת החלקיקים בתוך ‘פילמים’ בעלי תכונות אופטיות שיהוו חלק מהמסכים. אנו צופים שתוך חודשים ספורים מוצרים אלו יהיו מוכנים לכניסה לשוק ומניחים שתוך שנה כבר יהיו מסכים בשוק. הגל הראשון יהיה כנראה טאבלטים וסמארטפונים והגל השני – טלוויזיות. היעדים שלנו כוללים גם פיתוח אפליקציות נוספות באמצעות הגבישים הקריסטליים שישמשו בין היתר לצורכי תאורה ולמניעת זיופים”. 

בתמונה: תהליך ייצור החלקיקים מבוצע בתהליך סינתזה רטובה

כמו הלוואה בתנאים נפלאים

טכנולוגיות ישראליות פורצות דרך רבות פותחו בחברות הזנק קטנות יחסית. חברות אלו, המצטיינות בדרך כלל ביצירתיות וניהול אפקטיבי של מו”פ, הן בדרך כלל בעלות משאבים מוגבלים המקשים על מסחור המוצרים החדשים.
לתאגידים ולחברות רב-לאומיות גדולות יש, לעומת זאת, יתרון מובהק במסחור, ייצור ושיווק מוצרים, ובמקביל – צורך תמידי ברעיונות טכנולוגיים חדשים בעלי היתכנות מסחרית ונכונות להשקיע בהם.

בישראל קיימים 250-300 מרכזי פיתוח של חברות רב-לאומיות. זהו מספר מרשים בכל קנה מידה, גם לגבי מדינות גדולות יותר מישראל. ריבוי מרכזי הפיתוח מעיד על ההבנה הבינלאומית שנעשים כאן בישראל דברים מאוד מעניינים.

“הקמנו את תוכנית התאגידים לפני 10 שנים כדי לעזור לחיבור בין החברות הקטנות לענקיות”, אומר נעם בר גל, מנהל תוכנית התאגידים הרב-לאומיים. “המסלול מעודד יצירת קשרים ושיתופי פעולה אסטרטגיים בין הצדדים. הוא מיועד לחברות טכנולוגיות ישראליות ובעיקר לחברות צעירות וחדשניות, העוסקות במחקר ופיתוח ומעוניינות להגיע לשווקים ולערוצי פעילות חדשים בארץ ובחו”ל.
“אנחנו ‘רוכבים’ על האינטרס העסקי והכלכלי המשותף לחברות הענק המבקשות לאתר ולהטמיע טכנולוגיות חדשניות פורצות דרך, ולחברות הקטנות המחפשות גשרים וקשרים מסחריים וטכנולוגיים לעולם החיצון”, אומר בר גל, “ופועלים להפגיש אותן תוך התאמה מרבית בין תחומי עניין של החברות הגדולות ושל החברות הקטנות. במקביל מאפשרת התוכנית קיום קשרים יומיומיים בין המדען לבין החברות הקטנות והגדולות ‘בשוטף’.
“השוק הישראלי, מעניין ככל שיהיה, אינו גדול מספיק, לכן כולם חושבים ‘גלובלי’. חלק מהחברות הישראליות מחליטות, מסיבה זו, מלכתחילה, לפתח את הרעיון שלהן בחו”ל, למשל בעמק הסיליקון, בניו יורק, או אפילו במזרח אסיה”.
“החברות הישראליות יכולות להגיש מועמדות לתוכנית התאגידים הרב-לאומיים רק כאשר הן נמצאות כבר בשלבים מתקדמים של פיתוח מוצר, כלומר, רק כאשר יש להן טכנולוגיה מוכחת והן גם אחרי גיוס ראשוני של כסף”, אומר המדען הראשי, אבי חסון. לא מדובר כאן בחברות seed, אלא בחברות מבוססות יותר, כמו חברות בוגרות חממה למשל, בעלות הון עצמי שיכולות כבר למכור בשוק (אם כי אין זה תנאי הכרחי). לחברות אלו יש אפשרות לממן את המו”פ שלהן באופן עצמאי, ולכן המענק הוא עד 50% מההוצאות בלבד. החברות הלוקחות חלק בשיתוף הפעולה מחויבות להיות בעלות יכולת לממן 50-70% מתקציב תוכנית המחקר והפיתוח של המיזם”.
הממוצע הוא כ-10 פרויקטים בשנה, ומתוכם יש לא מעט סיפורי ההצלחה, עם זאת ההגדרה של הצלחה היא תמיד ‘טריקית’. חשוב להבחין בין הצלחה עסקית אמיתית הבאה לידי ביטוי במספרים לבין עצם העובדה שפרויקט בוצע.
אם המיזם מצליח והחברה הישראלית מצליחה למכור את המוצר שהיא פיתחה, היא מחזירה למדען הראשי את המענק. אם המיזם אינו מוכר, החברה הישראלית אינה מחזירה למדען את המענק. כלומר, זאת לא תרומה – אבל זוהי בהחלט הלוואה בתנאים הכי נפלאים הקיימים בשוק. החברה משלמת למדען הראשי תמלוגים רק אם וכאשר המיזם מצליח ויש לו הכנסות. המדד להצלחה הוא בסופו של דבר תשואת הרווח מההשקעה בחברות אלו. 

המסלול מעודד יצירת קשרים ושיתופי פעולה אסטרטגיים בין הצדדים. הוא מיועד לחברות טכנולוגיות ישראליות ובעיקר לחברות צעירות וחדשניות, העוסקות במחקר ופיתוח.

שומרים על הידע בישראל

הפנייה הראשונית של החברות הישראליות למדען הראשי נעשית בהתאם לרשימת החברות הגדולות והתאגידים הפתוחים לשיתופי פעולה. הרשימה, המתפרסמת באתר המדען / מתימו”פ למטרה זו, כוללת בין היתר חברות כגוןHP, פיליפס, מייקרוסופט, אינטל, קוקה קולה, אבוט, יבמ, אורקל ועוד. לעתים החברות הישראליות לא מחפשות שיתוף פעולה של חברה גדולה כלשהי, אלא מבקשות להתחבר ספציפית לאחת החברות המופיעות ברשימה זו. 
החברות הישראליות הפונות לתוכנית עוסקות כולן בטכנולוגיה הרלוונטית לסוגים שונים של תעשייה, כולל התעשייה המסורתית, כגון חברת IDC, שעשתה כבר שני פרויקטים עם אינטל.
ההתקשרות של המדען הראשי היא עם החברה הישראלית בלבד. המדען אמנם מסייע ביצירת מסגרת כללית לחיבור הראשוני של חברה זו עם החברה הבינלאומית הגדולה, אבל לא מעורב בהמשך ההתקשרות העסקית ביניהן.
המדען הראשי מקפיד שהידע של החברה הישראלית, או הידע שנוצר במהלך הפיתוח, לא יימכר או יימסר במלואו לחברה הזרה, אלא יישאר בבעלות בלעדית של החברה הישראלית, או בבעלות משותפת שלה ושל החברה הזרה (חוק המו”פ קובע שכל ידע שהמדען הראשי תמך בהיווצרותו צריך להישאר במדינת ישראל). האפשרות לבעלות משותפת על הידע תורמת להתעניינות של התאגידים הרב-לאומיים בתוכנית.