הדור הבא של אריזות המזון

במרץ 2016 סיים מאגד 3^P, שנולד במרץ 2010 את פעילותו. שמו נגזר משלוש המילים המגדירות את תחום פעילותו: Plastics, Polymers, Packaging ומהעובדה שפעילות של חברות במסגרת של מאגד היא תמיד פעילות מועצמת בחזקת משהו. מאגד 3^P נולד בדרך לא שגרתית, מתוך הבנה של האקדמיה ורשות החדשנות (המדען הראשי דאז) את צרכיה של התעשייה המסורתית. מטרת הקמתו היתה להקנות לתעשיית הפלסטיקה הישראלית יכולת להתמודד עם השינויים בשוק העולמי באמצעות פיתוח סל טכנולוגיות ומוצרים משופרים ייחודי ליישומים מגוונים ואריזות מזון משופרות וחכמות שנועדו להאריך את חיי המדף של המזון ולמנוע היווצרות חיידקים ובקטריות.

עכשיו, כשבע שנים מאוחר יותר, אפשר בהחלט לסמן את הישגיו כהצלחה משמעותית: בחלק מהחברות שהיו במאגד כבר עברו לשלבי פיתוח מוצרים. האתגר שנותר הוא להגיע למחיר אטרקטיבי. מבחינת החדשנות – הם השיגו את הייעוד שלהם להאריך את חיי המדף של המוצרים באריזות מרגע שהם יוצאים משער המפעל. ההישג הגדול והחשוב הוא שהטכנולוגיה הופכת לחלק בלתי נפרד מהתעשייה המסורתית. 

יד ביד, קדימה

מאגדי מגנ”ט מאפשרים שיתופי פעולה ממוקדים של חברות תעשייתיות ומוסדות מחקר לפיתוח טכנולוגיות גנריות בתחומים בעלי חשיבות בשוק העולמי שבהם יש לתעשייה הישראלית יתרון יחסי. מכיוון שהפיתוח הוא של טכנולוגיה תשתיתית, מתאפשרים כאן חלוקת ידע ושיתוף פעולה ייחודי בין החברות הפועלות באותו תחום, שלא ניתן להעלות על הדעת את קיומם באף דרך אחרת.

אילן פלד, ראש זירת תשתית טכנולוגית, האחראי על המאגדים ברשות החדשנות, מסביר: “מאגדים הם עניין מורכב. הקושי נובע בעיקר משלושה אלמנטים: הראשון – ההחזר להשקעה לוקח בכל מקרה זמן רב, ולא לכל גוף יש יכולת ראייה, אורך נשימה ויכולת כלכלית לטווח ארוך. השני – במאגד מתמקדים בטכנולוגיות בחזית ויש קושי לקדם טכנולוגיות מסוג זה בתעשייה המסורתית. השלישי – העבודה במאגד מחייבת שיתוף פעולה – גם עם מתחרי ידע. בלי למצוא שביל זהב אי אפשר להתקדם”. שיתוף הפעולה, שהוא חלק מ”נשמת העניין”, תמיד מושג במאגדים בסופו של דבר. פלד מצביע כראייה על הפוסטר היחיד התלוי על קירות משרדו. בפוסטר, המציג את אחד ממאגדי העבר, מככבות יחדיו שתי חברות שהיו אז יריבות ומתחרות מושבעות – סאיטקס ואינדיגו. שתיהן התגברו על היצר התחרותי לטובת שיתוף פעולה ושתיהן יצאו נשכרות ממנו. “אם הן יכלו לעשות זאת, כל אחד יכול”, הוא מוסיף. 

“היוזמה הראשונית שנועדה לעודד חדשנות בתעשייה המסורתית בתחום הפלסטיק היתה של פרופסור מרים ארז מהטכניון. באופן כללי אפשר לומר שתפקידנו ברשות החדשנות, מחייב אותנו להגיב למה שהתעשייה צריכה, ולא ליזום. אבל פרופ’ ארז אמרה שבתעשייה לא תמיד יודעים מה הם צריכים והביעה רצון לעשות משהו בנושא. השתכנעתי והחלטנו ליזום כנס של אנשי תעשיית הפלסטיק, על מנת לזהות ולהבין את הצרכים”. 

“אספנו בעבודת מטה את כל נציגי התעשייה הקיבוצית העוסקים בפלסטיקה. סיפרנו להם על מגנ”ט וביקשנו מכל אחד מהנוכחים לומר מה הוא היה רוצה שיהיה לו, לאן הוא היה רוצה להתפתח. הדברים נכתבו על הלוח ועוד לפני שיצאנו להפסקה הלוח היה מלא. הגענו למסקנה שיש כאן הרבה מאוד צרכים שניתן לחלק לשתי קבוצות מובהקות: אריזות פלסטיק ופלסטיק שקשור להולכת מים. קיימנו מפגש ממוקד אחד נוסף בנושא הולכת המים ומפגש אחד נוסף בנושא אריזות הפלסטיק. בסופו של דבר הקבוצה התגבשה סביב היעד: אריזות מזון חכמות”.

תעשייה מסורתית, מסביר פלד, “מתמודדת עם קשיי שוק רבים, ובין היתר עם בעיות של מתח רווחים קטן וחוסר תרבות למו”פ מוצלח. זה שהם יכולים להיזון מהעושר ומהידע שנצבר במאגד באמצעות שיתוף הפעולה בין חוקרים ובין חברות מסדרי גודל שונים הוא הישג עצום”.

ד”ר אניטה וקסמן מחברת כרמל אולפינים, שכיהנה כיו”ר המאגד, מספרת: “הכוונה הייתה לתת  ‘פוש’ לתעשיית הפלסטיקה בארץ, כדי שתוכל לשפר את התמודדות התעשייה ויכולתה לעמוד בתחרות. תעשיית האריזות היא הסגמנט שתופס אחוזים הכי גבוהים בשוק הפלסטיקה, והחברה הישראלית מאוד פעילה בנושא. לכן הוחלט לסייע לתעשיית הפלסטיקה בתחום האריזות, הנחשבת לתעשייה מסורתית, להתמודד עם הדרישות החדשות והאתגרים החדשניים של השוק הגלובלי”.

ד”ר וקסמן מוסיפה: “מצד אחד יש תעשייה מסורתית שרוצה להתקדם ולהיות תחרותית, אבל לא יכולה בלי מחלקת פיתוח. מצד שני, אנשי האקדמיה יכולים לפתח תיאוריות מפה עד הודעה חדשה ולפרסם מאמרים – אבל גם הם צמאים לעשות משהו שימושי. הפתרון הוא שיתוף פעולה בין אקדמיה לתעשייה. המאגד נותן סיפוק לכל הגורמים האלו ומקשר בין כל העולמות”.

המלחמה בחיידקי המזון

במקרה של מאגד P^3 הוחלט להתמקד בפיתוח טכנולוגיות גנריות לשליטה בתנועה היחסית של תוספים בתווך פולימרי, כאשר נדידת תוספים בלתי נשלטת משמעה איבוד פעילות רצויה לאורך זמן.

מבחינת האקדמיה היו חברים כאן מדענים מובילים מתחומי הכימיה, מיקרוביולוגיה הנדסה כימית והנדסת מזון מכל המוסדות הפעילים בתחום הביו-טכנולוגיה: פרופ’ משה גוטליב ופרופ’ יוסי קוסט מאוניברסיטת בן גוריון, פרופ’ אהוד בנין ופרופ’ שלמה מרגל מאוניברסיטת בר אילן, פרופ’ יכין כהן, פרופ’ משה נרקיס, פרופ’ חזי קשי ופרופ’ אסתר סגל מהטכניון (המובילה המדעית של המאגד), ופרופ’ עמוס אופיר, פרופ’ אנה דותן ופרופ’ שמואל קניג משנקר.

מהצד העסקי נכללו במאגד חברות מובילות מכל שלבי ייצור מוצרי הפלסטיק (חומרי גלם, תרכיזים לפלסטיק, יריעות ואריזות, בד לא ארוג, תהליכי ציפוי, דפוס ולמינציה): כרמל אולפינים, שרפי כרמל, תוסף, דור-פילם, סטאפק, סיפן, אבגול, פלסטושק וחניתה ציפויים.

“אנשי P^3 מיקדו את האריזות החכמות בשני צירים: הציר האחד הוא הארכת חיי מדף. כששמים דברים בתוך שקית פלסטיק וסוגרים קורים דברים לא טובים למוצרים. הציר השני הוא מניעת התפתחות בקטריות. כשסוגרים מזון בתוך שקית מתחילה להיווצר בה חממה לבקטריות. מזון על המדף לא נדבק בבקטריות. הבקטריות קיימות בו מלכתחילה והן פשוט מגיבות לתנאים.

“אצלנו במגנט מדובר תמיד ב’כלים שלובים’. גם לחוקרים ואנשי המדע הכי נחשבים חשוב לקחת חלק ולהתנסות בדברים כאלה, מאגד הוא הזדמנות ענקית גם בשבילם”, אומר פלד. “העשייה כאן היא מאוד רב-תחומית. במאגד לא צריכים רק כימאים. צריך גם ביולוגים, פיסיקאים וגם מומחים להנדסת מזון. מאגד הוא מקום שבו כל אלה יכולים לקיים דיאלוג. יש תכנית עבודה שלכל אחד יש חלק בה. ההנאה היתה רבה כשראיתי איך הדברים עוברים מאחד לשני בטבעיות – מהפיזיקאי לביולוג, מהביולוג לכימאי, בשיתוף פעולה מלא, דרך חברות ובעלי מקצוע. כל אחד מבין איפה הוא נכנס או יוצא מהתמונה, ויכול לתרום. זאת היתה דרך העבודה במאגד”.

ד”ר וקסמן מסבירה: “תחת הכותרת ‘אריזות פלסטיק חכמות’ יש כמה כיוונים, שאחד מהם הוא להאריך חיי מדף. המטרה היא לא רק להשתמש בחומרים שכולם יודעים מה תכונותיהם, אלא לפתח חומרים חדשים, תוך שליטה בקצב השחרור של החומרים האנטי-בקטריאליים הפעילים. החזון שלנו היה פיתוח טכנולוגיות גנריות לשליטה בתנועה היחסית של תוספים בתוך פולימר”.

בשנתיים האחרונות חברי P^3 התכנסו לפתרונות הכי יישומיים – ויש הצלחות, כמו פיתוח יריעות המראות עיכוב גידול חיידקים במוצרי מזון אותם הן עוטפות. “המאגד נחשב מאוד מוצלח והיו בו הרבה הישגים”, אומרת ד”ר וקסמן. “אחד מהם הוא שיתוף הפעולה המצוין בין האקדמיה לבין התעשייה. הגענו לאורך השנים לשיתוף פעולה מדהים. זה הישג גדול לכשעצמו”.

“בנוסף יצאו הרבה פטנטים תוך כדי העבודה המשותפת”, מסכמת ד”ר וקסמן. “בהמשך היתה פנייה מתעשיות מקומיות שרצו לשתף פעולה להמשך פיתוח ובסוף המאגד יצאנו עם כמה כיוונים של טכנולוגיה גנרית. כדי לעבור לשלב הייצור הבא צריך התארגנות נוספת ברמת פיילוטים ובדיקות עם משתמשים סופיים. מאחד הכיוונים כבר ברור לנו שייצא מוצר סופי. בפגישה האחרונה, בשיחת הסיכום של המאגד, נשארנו כולנו באולם זמן ממושך, גם אחרי שהכל כבר נאמר ופעילת המאגד הסתיימה. למה? כי היה מוצלח והיה קשה להיפרד – וגם זאת בתקווה שמדובר בפרידה עד לפעם הבאה, במאגד הבא”.